גם לברבי אין פטמות: קרין שלמה עם ההחלטה לעבור כריתה

אף אחד לא הכין את קרין אהרן לתוצאות העגומות של הביקור של אמה בארץ. כשהאם באה לביקור מולדת קצר מאוסטרליה, שם היא התגוררה אז, היו לקרין תוכניות מקיר לקיר – היא התגעגעה לאמא, שהייתה החברה הכי טובה שלה, וציפתה לבלות איתה בארבע עיניים, לשתף אותה בחוויות מהאמהות הטרייה וגם מההיריון החדש.

אבל בדיקה שגרתית אחת אצל רופאת הנשים של האם התחילה את המערבולת שתשנה את החיים של המשפחה לנצח. בגופה של האם התגלה סרטן השחלות. ב"גֶּנִים טובים", ספר חדש פרי עטה, חושפת אהרן בגילוי לב גדול, ברגישות ובהומור את קורותיה מאז התגלתה מחלתה של האם, על גילוי הנשאות של המוטציה הגנטית BRCA1 בהיותה בת 29, על מותה של האם בזמן שקרין הייתה בהיריונה השלישי ועל ההחלטה הקשה ביותר שנאלצה לקחת בחייה: ניתוח מניעתי לכריתת השחלות והשדיים.

מה אתן הייתן עושות? קרין אהרן(צילום: מיכל מור יוסף)

"אין לזה תקדים, שמוציאים איברים בריאים כדי למנוע מחלה", מספרת אהרן בראיון. "השדיים הם כנראה הדבר הכי בסיסי במהות שלנו כנשים, יש להם השלכה על הדימוי העצמי, על דימוי הגוף, על נשיות, על אימהות, על הנקה. כריתת השחלות היא על פניו יותר פשוטה כי הן בלתי נראות. אבל בסוף יש לה תוצאות עגומות - את משמינה, את עצבנית, את חווה גלי חום, את בעצם נכנסת לגיל המעבר בשנות השלושים לחייך. גם לזה אין תקדימים. את אדם בריא, ואת צריכה להתמודד עם כל ההשלכות".

עם זאת, מוסיפה אהרן, בכל הנוגע לכריתת שחלות הדילמה היא מאוד קטנה, ורוב הנשים שבגופן מתגלה הגן יעברו אותה. "סרטן השחלות לא ניתן לגלות בשלב ראשוני, רק בניתוח הכריתה הוא מתגלה", היא מסבירה. "אין בדיקות דם, אין דרך לעשות בדיקות ולגלות סרטן השחלות, אז רוב הנשאיות בשלב זה או אחר יעברו כריתה".

-זאת לעומת סרטן השד, שכן ניתן לגלות בשלבים מוקדמים? 

"כן, אבל צריך להבין שלאישה שאיננה נשאית של הגן ומגלים לה את הסרטן מוקדם, יש סיכוי לחיות חיים ארוכים ומלאים. לנשאיות, עם זאת, סרטן השד תוקף באופן הרבה יותר אגרסיבי ועם סיכויי חזרה הרבה יותר גדולים מאשר באוכלוסייה הכללית".

בין עולם החולים לעולם הבריאים

מה אתם הייתם עושים לו היו מגלים בגופכם מוטציה שמעמידה אתכם ב-90 אחוז סיכון לחלות במחלה קטלנית? כמה הייתן מוכנות להקריב? חלקים מהגוף שלכן, מהמהות הנשית, את היכולת להרות ולהניק? "כל אחת מגיבה לזה אחרת", אומרת אהרן. "הגישה שאני התחלתי בה הייתה להמשיך בשגרת החיים הרגילה אבל בכל חצי שנה הולכת להיבדק. אמרתי לעצמי שאם הם יגלו משהו, הם יצילו אותי. הייתי רק בת 29, בחופשת לידה עם בתי השנייה, ורציתי עוד ילדים.

עוד כתבות:

מומחים מסבירים: כיצד מתבצעת ההחלטה להפנות נשים לייעוץ גנטי

"עבורי התרופה לסרטן השד היא לא בשורה גדולה"

"אבל מדובר במשהו כמו 90 אחוז לחלות. אחד הרופאים שלי הגדיר את זה ככה - אם חמש נשאיות של BRCA1 יעמדו בשורה, ארבע מתוכן יחלו. אין את זה בשום מקום אחר, את הסטטיסטיקה הזאת. הרבה נשים מגלות את הגן אחרי שהן חלו בסרטן השד, אבל אז אין דילמה אם להסיר או לא להסיר. את כבר חולה, את תעשי הכל בשביל לשרוד כי את נאבקת על החיים שלך.

"כשאת מגלה את זה כשאת בריאה, וזאת זכות גדולה, את בעצם מתמודדת עם דילמה שלא קיימת כשאת חולה. את נמצאת במצב שאת לא שייכת לעולם של הבריאים, כי יש לך 90 אחוז לחלות בסרטן. זה מטורף. מצד שני, את גם לא שייכת לעולם הבריאים, את בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן ממישהי שכבר היה לה סרטן. מצד אחד את כל הזמן בבדיקות, מצד שני, מתייחסים אלייך כאל אדם בריא.

"היינו החברות הכי טובות". קרין עם אמה קטי ז"ל(צילום: אלבום פרטי)

"את ממשיכה לעבוד, לטפל בילדים, באמא החולה, אף אחד לא מבין למה את כל הזמן בלחץ, למה את לא ישנה בלילה ובוכה כל הזמן. לא רואים עלייך, אבל את חיה על זמן שאול. תחשבי שאת חיה מבדיקה לבדיקה, וכל פעם מחדש את אומרת לעצמך 'אוקי, זה קורה עכשיו? הפעם יגלו את זה?', את כל הזמן בלחץ ואף אחד לא מבין אותך. אף אחת מהחברות שלך לא הולכת לכירורג שד לבדיקת MRI בגיל 29, את נכנסת לעולם החולים כשאת בריאה".

"איך אני יכולה לשאיר את הילדים שלי בלי אמא"

בפעם השלישית שבה חזר לאמה הסרטן, ידעה אהרון שהפעם זה נוק אאוט. היא ראתה את אמה דועכת, ולמעשה הדילמה שלה נפתרה. היא החליטה לעבור את ניתוח כריתת השדיים. "כשזה חזר לאמא בפעם השלישית היה לי ברור שהפסדנו. ראיתי אותה דועכת לי מול העיניים. היא הפכה להיות נכה וסיעודית, ולא רציתי שהילדים שלי יחוו את זה, האחריות שלי כלפיהם עולה על הרצון לשמור על עצמי ועל הגוף שלי.

"הייתי מאוד קרובה לאמא שלי. היינו מדברות עשר פעמים ביום, חברות הכי טובות, מאוד קשורות אחת לשנייה. אז אם כל כך קשה לי עם המוות שלה, ואני בן אדם מבוגר, איך אני יכולה להשאיר את הילדים שלי בלי אמא? מה אני אגיד להם, פחדתי מהניתוח אז לא עשיתי? רציתי להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם חבר'ה אני עשיתי הכל. כל מה שאני יכולה כדי לא לחלות, כדי שאתם לא תצטרכו לעבור את זה.

"עד אותו רגע, כשראיתי את כל הנשאיות שעברו ניתוחים לא הבנתי למה הן עשו את זה, למה לא להסתפק במעקב. עכשיו, כשהבנתי, היה לי ברור שמשהו צריך לקרות. שאי אפשר לשבת ולחכות. הרי זה לא שמדובר בכריתה של איבר בריא. מדובר בכריתה של איבר שמסכן את החיים שלי. הבנתי שאני צריכה להציל את עצמי, ומהר".

"מה אני אגיד להם - פחדתי מהניתוח?" קרין עם בעלה ושניים מילדיה(צילום: אלבום פרטי)

בהחלטה הקשה שאהרן לקחה על עצמה היה גם מסר לילדים שלה. "הורות זה קודם כל דוגמא אישית", היא אומרת. "ורציתי להעביר להם מסר שלא צריך לשבת ולחכות, או לתת לסיטואציה לנהל אותך. גם שמעתי סיפור שזעזע אותי מספיק על מישהי שגילו לה את הסרטן מוקדם, אבל אז הוא חזר מפושט בגיל 33, וזה היה בערך הגיל שלי – אני לא מחכה יותר".

חודשיים לאחר מות אמה, נכנסה אהרן לחדר הניתוח. "הייתי בהלם מהמוות שלה. נכנסתי לחדר הניתוח והכל היה טרי, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לחכות. כל הזמן פחדתי שיגידו לי זה מאוחר מדי, ואז בעצם איבדתי את היתרון שנתן לי הגילוי שלה. הבטחתי לאמא שלי שהגילוי שלה לא יהיה סתם, אמרתי לה שהיא נתנה לי את ההזדמנות להציל את החיים שלי. לפני שהיא נפטרה, אמא שלי ידעה שאני אעשה את זה, ונרגעה".

"יש לך הזדמנות מיוחדת להציל את עצמך"

וכך כתבה אהרן בעמוד הפייסבוק שלה עם יציאתו לאור של הספר גנים טובים: "קצת על הקשר שלי עם אנג'לינה ג'ולי, או כמו שאני קוראת לה – אנג'י, נכון ששתינו נראות מהמם בשמלת ערב שחורה, אבל יש בינינו עוד כמה דברים משותפים: אנחנו אמהות לילדים, אמא שלנו נפטרה בגיל 56 מסרטן השחלות, שתינו ירשנו מאמא שלנו מוטציה בגן שסיכנה את החיים שלנו בטירוף, שתינו עברנו ניתוחים מניעתיים כדי שנוכל להמשיך להציק לילדים שלנו גם כשיגדלו, ההבדל היחיד בינינו הוא שאני כתבתי על זה ספר. טוב, נו, היא גם הייתה נשואה לבראד פיט... לא חייבים להיות קטנוניים. הספר שלי יספר את הסיפור של אנג'י, שלי ושל עוד אלפי נשאיות הגן שמעלה סיכויים גבוהים לחלות בסרטן השד והשחלות".

היום אהרן בת 42, אמא לשלושה ילדים, ושלמה לגמרי עם ההחלטה לעבור את הניתוח. כמו שאפשר לראות בדברים שהיא כותבת ואומרת, היא בהחלט נעזרת בהמון הומור כדי להתמודד עם הסיטואציה הבלתי פשוטה. "אני אוהבת את איך שאני נראית עכשיו, זה חלק ממני. גם לברבי אין פטמות, זה בסדר. מי צריך פטמות? התרגלתי לחיות בלי".

ובנימה יותר רצינית, מסבירה אהרן שהיא מרגישה שחייה ניצלו, ומודה כל הזמן על מזלה הטוב - האפשרות לגילוי המוקדם. "לעשות משהו עם המידע על הנשאות זה חשוב", היא קוראת לנשים שנמצאות בסיטואציה דומה. "יש לך את ההזדמנות המיוחדת להציל את עצמך, אז קחי אותה בשתי ידיים. אמא שלי נפטרה כדי לתת לי את ההזדמנות ולא כל אחד מקבל את זה".

"לכן היה לי חשוב להוציא את הספר לאור", היא מסבירה. "להראות שאפשר לעשות משהו. אולי זה יעודד נשים. כל אחת בזמן שלה, כשמתאים לה, כשהיא מסוגלת להתמודד. יש היום שחזורים, ועכשיו זה נראה לי הדבר הכי מטופש בעולם להישאר עם השדיים אבל לסכן את החיים".

הספר "גנים טובים" מאת קרין אהרן יצא בהוצאה עצמית ונמצא ברשתות הספרים ובחנויות הדיגיטליות. הוא תורגם גם לאנגלית, וייצא בהמשך באמאזון.