המדבקות שעוזרות לספורטאים לטפל בפציעות - כך זה עובד
מדבקות טייפינג הן אמצעי טיפולי נפוץ בטיפולי פיזיותרפיה לצורך הקלה על כאב, שיפור התפקוד היומיומי ושיפור ביצועים בספורט. אילו סוגי חבישות קיימים, כיצד משתמשים בהן, והאם הן באמת עד כדי כך יעילות? כל התשובות
חדי העין שמאיתנו ודאי הבחינו בהן: מדבקות צבעוניות המוצמדות לרוב לגופם של ספורטאי עילית וספורטאים חובבניים, כמו גם על אנשים שאינם עוסקים כלל בספורט. חבישות אלו, טייפינג בלועזית, הן אמצעי נפוץ ומקובל בטיפולי פיזיותרפיה ורפואת ספורט. אך כיצד הן הגיעו לעולם הרפואה וכיצד הן עוזרות לנו להחלים מהר יותר?
כתבות נוספות:
4 המאמנות שמעבירות 40 שיעורי כושר בחודש ויותר
רוצים ידיים גדולות? אימון מנצח לשרירי יד אחורית
אחת ולתמיד: פעילות אירובית פוגעת בעלייה במסת השריר?
בשנות ה-60-70 החל השימוש לראשונה בטייפ נוקשה. השימוש העיקרי בטייפ היה אז במגרשי הספורט, ממש כמו היום - מתחת לגרביים של השחקנים, בענפים כמו כדורסל, כדוריד, כדורעף ועוד. מטרת החבישה הייתה מניעתית – הפחתת הסיכון לנקע של הקרסול על ידי הגבלה מכאנית של התנועה.
סוג זה של חבישה מנע למעשה הגעה לטווח הכואב של הפציעה ואיפשר לגוף לעבור תהליך ריפוי בצורה מוגנת. יתרונו של הטייפ היה נעוץ בכך שהגבלת התנועה התמקדה רק בטווח הכואב ולא בכולו. זאת משום שתנועה מהווה מרכיב חשוב לריפוי פציעות אורתופדיות.
בשנות ה-80 עשה השימוש בטייפ הנוקשה קפיצת מדרגה כאשר פיזיותרפיסטית אוסטרלית בשם ג'ני מקונל הדגימה שימוש בו להפחתת כאבי ברכיים, בעיקר סביב מפרק הפיקה. במקביל, פיזיותרפיסט ניו זילנדי בשם בריאן מאליגן הדגים את השימוש בטייפ באזורי גוף נוספים.
ע״פ גישת מאליגן, הפיזיותרפיסט משתמש בידיו ומוצא את כיוון התנועה המקל על כאבו של המטופל. הוא עושה זאת על ידי הפעלת לחץ ידני על המפרק או השריר המעורב. לאחר שנמצא "מגע" אשר תואר על ידי המטופל כמקל על ביצוע התנועה, מבצע הפיזיוטרפיסט חבישה עם הטייפ הנוקשה באותו הכיוון - ובכך הוא מפחית את הכאב ומאפשר רמת פעילות גבוהה.
עם השנים מחקרים רבים הדגימו את יעילות השימוש בטייפ הנוקשה על פי גישתם של מקונול ומאליגן בהפחתת כאב. אמנם מנגנון הפחתת הכאב אינו ברור עדיין באופן חד חד משמעי, אך הועלו מספר השערות אפשריות להסברתו.
הרבה יותר מ"סתם תחבושת"
מחקר של ויצ׳נזינו, חוקר אוסטרלי מפורסם מצא כי הנחת הטייפינג סביב אזור הכאב מפחיתה את רגישות חיישני הכאב הרגישים לכאב מכאני (תנועה ולחץ). המנגנון המשוער להשפעה זו כפי הנראה נעוץ בשילוב בין שני מנגנונים שונים.
האחד הוא הפעלת "שער הכאב". במנגנון זה החבישה משמשת כגירוי לא מכאיב על פני העור, אשר בתורו "מתחרה" בגירוי הכאב במרכזים התחושתיים במוח. מנגנון זה דומה בפעולתו לאחיזת המקום הכואב ביד או להנחת אמצעי קירור או חימום - גירויים אלו של מגע וטמפרטורה מאלחשים את הכאב כי הם "חוסמים" את תחושת הכאב אל המוח.
המנגנון השני קשור למנגנון מוחי של דיכוי כאב - המוח שלנו יכול במצבים מסוימים לדכא כאב על ידי שחרור מתווכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) כמו אנדורפינים. הנחת הטייפ יוצרת ציפייה להפחתת כאב - ועצם הציפייה נמצאה כגורם יעיל ביותר בהפחתתתו. אפקט זה ידוע כאפקט הפלצבו.
מחקרים אחרים בהשתתפותו של חוקר אנגלי מפורסם בשם הול ואחרים, מצאו כי לטייפ הנוקשה יש השפעה על פעילות השרירים באזור הקרוב להנחתו, כמו גם על אזורים מרוחקים יותר. דוגמאות לכך נמצאו כאשר הנחת טייפ על מפרק הברך הביאה להשפעה על פעולת שרירי הירך והאגן ברצים ורקדניות. אפקט דומה נמצא בהנחת טייפ על מפרק הקרסול.
השימוש בטייפ הנוקשה גם להגבלת תנועה וגם לשיכוך כאב דומה לשימוש במדרסים, מגינים ומחוכים שונים. ייחודו בכך שהוא אינו אוניברסלי וניתן להתאימו בצורה מיטבית למטופל. חסרונו, כמובן, בכך שצריך פיזיותרפיסט מיומן להתאמתו הראשונית. לאחר התאמה זו, במרבית המקרים, ניתן לקבל הדרכה המאפשרת להניח את הטייפ בצורה עצמאית ולהפחית את התלות במטפל.
מחקרים מדעיים לא חד משמעיים
הטייפ האלסטי הידוע גם כטייפ קינזיולוגי הוא טייפ צבעוני המודבק על העור והוא פותח על ידי כירופרקט יפני בשם קנזו קאזה בשנות ה-70. ייחודו בכך שהוא נמתח וגמיש ולכן מגעו על העור נעים יותר ומגביל פחות מהטייפ הנוקשה.
חבישה זו הפכה למקובלת מאוד ונפוצה בשימוש מאז המשחקים האולימפיים בסידני 2000, אז הונח גליל כזה על כל שולחן טיפולים בכפר האולימפי ואתלטים החלו לעלות לתחרויות עם פסים צבעוניים לגופם. באולימפיאדות ואליפויות רבות לאחר מכן הפך הטייפ האלסטי למרכיב ססגוני לגופם של ספורטאים רבים, וכיום הוא נראה בכל ענפי הספורט.
הקינזיו טייפ עשוי סיבים אלסטיים וכותנה, הוא נמתח ב-40% מאורכו ומשמש לטיפול בפציעות במערכת השריר-שלד. בגלל הנוחות שהוא מאפשר הוא מתאים לשימוש במטופלים עם עור שברירי כמו באוכלוסיות מבוגרות ואוכלוסיות עם מחלות רקע המהוות סיכון לפגיעה בעור בשימוש בטייפ נוקשה. עם זאת, מנגנון עבודתו טרם הוכח וההשערה היא כי הוא גורם להפחתת כאב על ידי שינוי בפעילות השרירית והורדת נפיחות.
נראה כיום כי קיים פער בין הצהרות והבטחות יצרני התחבושות בנוגע ליעילותן של חבישות אלו וההוכחות המחקריות המפורסמות בירחונים המקצועיים. למרות העדויות הראשוניות שהוצגו על השפעת הטייפ הקיניזיולוגי על פעילות שרירית, מחקרים אחרים כשלו בלהציג אפקט דומה.
סוג החבישה האחרון הוא החבישות האלסטיות, הכוללות כמובן את החבישה האלסטית המוכרת לכולנו, וגם חבישות משוכללות יותר כמו קובן וטנזופלסט. קובן, היא חבישה אלסטית הנצמדת לעצמה והשימוש בה נועד להפחתת נפיחות ללא יצירת הגבלה בתנועה.
-(002).jpg "חבישה אלסטית מסוג קובן")
טנזופלאסט, היא תחבושת דומה המרוחה בדבק ולכן עמידה יותר לתנועה, אם כי בדר"כ פחות נעימה לשימוש ומתאימה בעיקר ליצירת לחץ על משטחים גדולים כמו שרירי הירך.
ישנן טכניקות חבישה המיועדות לשיפור זרימת הדם ושיפור תפקוד הניקוז הלימפתי. חבישות אלו משפיעות על הפחתת הנפיחות ומסיבה זו יש להן השפעה ישירה על הפחתת כאב ושיפור התנועתיות.
יש לזכור כי הטייפינג הוא אמצעי טיפולי משלים המשולב בטיפול הפיזיותרפיה ואינו מהווה אמצעי טיפול יחיד או תחליף לטיפול. טיפול פיזיותרפיה צריך לכולל בתוכו שיחה (הדרכה), התאמת רמת עומסים ופעילות, הפעלה אקטיבית כללית וספציפית, טיפול מנואלי (מגע) ולעתים גם חבישות. חלקו של כל אחד מהמרכיבים תלוי בבדיקת הפיזיותרפיסט ובצורכי המטופל הנובעים ממצבו וממטרותיו.
הכותבים: עירית סמילנסקי, פיזיותרפיסטית ספורט ואורתופדיה, ופיזיותרפיסטית של המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008, ויובל דויד, פיזיותרפיסט ספורט ואורתופדיה ופיזיתרפיסט נבחרת ישראל בכדורסל
רוצים לדעת כיצד נגרמת פריקת כתף?
לפנייה לכתב/ת 
