כ-70% סובלים מאורך שונה של הרגליים - מתי צריך לטפל ואיך
הבדל באורך רגליים הינו שכיח מאוד גם בקרב אוכלוסיות בריאות. איזה הבדלים עלולים להשפיע על היציבה וההליכה ומתי יש צורך להתערב ולנסות לצמצם את ההבדלים?
הבדל באורך רגליים וההשפעה שלו על תבנית ההליכה הם נושאים שנויים במחלוקת בקרב קלינאים. יתרה על כך אין תמימות דעים לגבי מידת ההבדל באורך רגליים שמצריכה התאמת הגבהה בנעל.
בכ-70% מהאוכלוסייה הבריאה ניתן למצוא איזשהו הבדל באורך רגליים. 1 מכל אלף איש יסבול מהבדל של מעל 2 ס"מ בין רגל אחת לשנייה.
קיראו עוד על בריאות הרגליים
חוסר איזון ברגליים של הילדים - יש מה לעשות
בהריון? סיכוי גדול שמידת הנעליים שלך תגדללחיזוק היציבה: אימון לכף הרגל ולאצבעות הרגליים
בנוסף נמצא כי הבדל באורך רגליים שכיח בקרב אוכלוסיה אשר סובלת משינויים שחיקתיים של הברך והירך, ובקרב קבוצת נבדקים לאחר החלפת מפרק.
ידוע כי קיים קשר בין הבדל באורך רגליים לפתולוגיות שונות של כף הרגל, לכאב גב תחתון, עקמת בילדים ופציעות בריצה. המדידה הקלינית אשר מתבצעת במרפאות באמצעות הגבהות או סרט מדידה אינה בדיקה מהימנה למדידת ההבדל באורך רגליים.
נבדיל בין שני סוגים של אורך רגליים:
אורך רגליים אנטומי - מודד את אורך העצמות של הגפים התחתונות. הבדל באורך האנטומי יכול להיות מצב מולד או כתוצאה מטראומה, ניתוח וכדומה.
אורך רגליים תפקודי - מדגים את האורך שמושפע ממנח המפרקים. לדוגמה, כיפוף קבוע בברך יגרום לרגל עם הברך הכפופה להיות בעצם קצרה יותר בהשוואה לרגל השנייה. הבדל באורך רגליים האנטומי וגם התפקודי יכולים להשפיע על תבנית ההליכה ולגרום לסימפטומים.
השיטה המדויקת ביותר, ה-gold standard, למדידת אורך רגליים אנטומי הוא צילום אורך ציר רגל ברנטגן או ב-CT המבוצע בעמידה או בשכיבה. הצילום מאפשר מדידה מדוייקת של אורך העצמות.
מדידה זו היא חשובה אך זו מדידה סטטית ואינה משקפת מה שקורה בהליכה. קיימת בדיקה נוספת שמתבצעת במעבדת הליכה ומאפשרת לבדוק את השפעת האסימטריה באורך הרגליים על תבנית ההליכה.
ההבדלים בין אורך הרגליים והשפעתם על ההליכה
לאחרונה פורסמו בעיתון המוביל בתחום הרפואה בנושא יציבה והליכה gait and posture, בשנת 2017-2018, שני מאמרים הדנים בנושא של הבדל באורך רגליים.
במאמר הראשון, נכתב כי באמצעות הגבהות חיצוניות שנעו בין 0.5 ס"מ ל-5 ס"מ דימו הבדל באורך רגליים באנשים בריאים. נמצא שככל שמידת ההגבהה הייתה גדולה יותר כך השינויים בתבנית ההליכה היו משמעותיים יותר. מסקנה חשובה ממאמר זה היא שגם הבדל של 0.5 ס"מ באורך הרגליים עלול לגרום לשינוי ולאסימטריה בתבנית ההליכה.
במאמר השני ערכו סקירה של המחקרים שפורסמו בכל המאגרים הרפואיים בשנים 2000-2016 שעסקו בנושא של הבדל באורך רגליים וההשפעה על תבנית ההליכה. המסקנה מסקירה זו הייתה שיש לשקול התערבות גם כאשר ההבדל באורך רגליים הוא 1 ס"מ, וזאת בהתאם לממצאים שתבנית ההליכה ולתסמינים הקליניים.
ההחלטה האם להוסיף הגבהה בנעל מסתמכת על הסימפטומים, הבדיקה הקלינית שמבוססת על הסימפטומים ועל בדיקות צילום ציר אורך רגליים ובדיקה במעבדת ההליכה.
הממצאים מסך כל אלו מאפשרים לקבוע את מידת ההגבהה שצריך להוסיף והאם יש צורך בהגבהה פנימית (מתחת לעקב בתוך הנעל) או הגבהה חיצונית (הוספת הגבהה מתחת לסוליה לכל אורך הנעל).
יהיו מקרים בהם למרות שקיים הבדל באורך הרגליים ההחלטה תהיה לא להוסיף הגבהה בגלל שתוספת הגבהה עלולה לגרום להשפעה שלילית נוספת על תבנית ההליכה.
כך לדוגמה, מצב לאחר שבר בעצם הירך שגרם לקיצור של הגפה ולקושי בכיפוף הירך. הקיצור מהווה יתרון מסוים מאחר שהוא מקל על ניתוק הרגל מהרצפה בהליכה בהתחשב בקושי שקיים בכיפוף הירך. תוספת הגבהה במקרה זה עלולה להקשות בשלב העברת הרגל לפנים בזמן הליכה.
הכותבים: רז מרטיקרו B.PT, אילנית אברון MSc.PT,, ד״ר סאם ח׳מיס PhD, איימקס - המרכז הישראלי לניתוח תנועה וספורט