אוטיזם בגיל מבוגר: חשיבות האבחון והטיפול המתאים
המודעות הרבה בשנים האחרונות לאוטיזם הובילה לכך שרבים מאובחנים בגילאים מבוגרים, מה שמציב אתגרים לא פשוטים הן בקביעת הטיפול המתאים והן בהסתגלות מחודשת לחברה ולמשפחה. למה חשוב לשים לב לסימנים מוקדם ככל האפשר ועד כמה התמיכה החברתית יכולה לעזור בהתמודדות
אבחון אוטיזם והתמודדות עם קשיים על הספקטרום האוטיסטי עולים למודעות משנה לשנה, כאשר המודעות הגוברת מתייחסת בעיקר לאבחון ילדים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי.
המודעות הגוברת אשר מגובה גם במחקרים קליניים, הביאה עמה כלים מדויקים יותר לאבחנה (כגון מבחן ADOS), טיפולים ייעודים ומגוונים יותר וכן סיוע גדול לילד ולמשפחה מגורמים שונים.
קיראו עוד:
כל הסימנים: איך נדע כשאדם מבוגר נמצא על הרצף האוטיסטי
האם קיים אבחון יתר של הספקטרום האוטיסטי?
בחנו את עצמכם: האם אתם על הספקטרום?
לצד המודעות הגוברת של אבחון ילדים, ניצבת גם החשיבות של העלאת המודעות לאבחון וטיפול באוטיזם בגיל המבוגר.
שני גורמים משתלבים יחד לכך שקיימים אנשים רבים הנמצאים על הספקטרום בגיל המבוגר, אך אינם מאובחנים כראוי. ראשית, האבחון הפך להיות מדויק וברור רק בשנים האחרונות ושנית ולא פחות חשוב, כשמו של הספקטרום הוא אכן ספקטרום בו קיימים מצבים קלים יותר לכאורה.
במצבים אלו האבחנה דווקא אינה בולטת בגיל הילדות והופכת להיות בולטת בחלוף השנים, עם ריבוי המשימות הדורשת אינטראקציות חברתיות, זוגיות או משפחתיות. בנוסף, הקונוטציה השלילית לאבחון על הספקטרום היא כה חזקה, שלא בצדק, שלעיתים המשפחה או גורמי הטיפול נמנעים מלאבחן.
מבוגרים שאובחנו בגיל המבוגר לרוב לא ידווח על בעיות התפתחות, כלומר, התפתחות הדיבור וההתפתחות המוטורית הייתה בזמן, לעיתים אפילו הם ידווחו על הצלחה יתרה בלימודים וייתכן שהיו להם חברים בעיקר בגיל הצעיר. אך הסימנים הקשורים ליחסים בין אישיים שבאו לידי ביטוי רק בגיל יותר מבוגר, יעמיקו עם הזמן והם הבולטים יותר במבוגרים המאובחנים על הספקטרום.
הקושי רב עוד יותר מכיוון שפעמים רבות אדם הנמצא על הספקטרום פחות מודע לכך שהוא אינו קורא תמיד באופן תואם סימנים ורמזים חברתיים. וכאשר מעלים את זה בפניו, לא מן הנמנע שהוא יחוש עלבון ויתמקד בכך שמישהו פוגע בו ולא בעובדה שקיים שוני בינו לבין מרבית האוכלוסייה.
אבחנת אוטיזם בגיל מבוגר יותר קשה בשל גורמים מתערבים שונים אשר משפיעים על המצב הרגשי ועל התפקוד. כך למשל חרדה, דיכאון או אובססיות המתלווים לאבחנה מקשים על היכולת לערוך אבחנה נכונה וכמובן להמליץ על טיפול מתאים.
סימנים עיקריים לזיהוי קשיים על הספקטרום האוטיסטי
כאשר עורכים אבחונים לילדים לזיהוי קשיים על הרצף האוטיסטי מתייחסים בדרך כלל להתנהגות הילד (הנצפית או המדווחות מההורים, קרובי משפחה אחרים או גורמים חינוכיים) בסיטואציות חברתיות ויום-יומיות.
במבוגרים קיימים סימנים מעט שונים:
בפן החברתי נפוץ לראות קושי להסתגל לחברה ובפרט לשהות במצבים חברתיים מגוונים, קושי ליצור קשרים חברתיים ואף לנהל שיחה חברתית קצרה, כאשר תחושת הבדידות מלווה את האדם ומתוארת כחלק משמעותי מהילדות, אם כתחושה פנימית ואם כניסיון חיים.
יכולת נמוכה להבין או לפענח סיטואציות חברתיות, היא מאפיין שמלווה כמעט תמיד אנשים שנמצאים על הספקטרום ונחשב לאחד המאפיינים הבולטים.
היכולת הזו יכולה להיות גמישה - יהיו סיטואציות מסוימות במיוחד שאינן המוניות שבהן הפירוש סביר וההתנהגות נראית תואמת, לבין מצבים בעיקר חברתיים המוניים שבהם הפירוש יכול להיות מאוד לא תואם וההתנהגות נראית שונה או לא טיפוסית. מכאן גם חלק מהבלבול, שהרי בחלק מהמקרים לאדם כן יש הבנה שנרכשה לאורך השנים על איך אמורים להתנהל בסיטואציה מסוימת.
לעיתים, חוסר יכולת או קושי להתמיד במסגרות מקובלות כמו עבודה, לימודים. יש מקרים שיש התמדה אך האדם מסומן על ידי צוות האדם כמוזר במידה מסוימת או כמישהו שהוא מאוד מוכשר או חכם בחלק התעסוקתי, אבל חלש בחלק החברתי.
קשיים רגשיים או קוגניטיביים נלווים, בין אם קבועים ובין אם שהופיעו באפיזודות במהלך החיים כמו למשל דיכאון, חרדה, אובססיות, קשיי קשב וריכוז, קושי לנהל זמן, קושי ביכולת לארגון ותכנון ועוד.
היות שחלק מהמבוגרים המאובחנים הם בעלי IQ גבוה באופן יוצא דופן גם אם קשיי ריכוז כאלה ואחרים הם מפוצים באופן חזק על ידי רמת המשכל הגבוהה וכך ניתן לפגוש אנשים על הספקטרום האוטיסטי במשרות מאוד בכירות באקדמיה.
אנשים כאלה בדרך כלל הם אנשים חכמים מאוד ולכן מוערכים מאוד, אך עם זאת פחות מבינים ופחות מכירים סיטואציות חברתיות מסוימות.
הטיפול היעיל - והחשיבות של המשפחה
אבן נגף נוספת באבחון בגיל מבוגר הוא הנושא המשפחתי. ראשית, עם האבחון בגיל בוגר מתעוררות שאלות מדוע לא נערך אבחון הולם בגיל צעיר, שהרי לו היה נערך כזה היה ניתן טיפול תואם והיינו רואים שיפור ביכולות החברתיות והרגשיות.
נושא האשמה, הן של ההורים כלפי עצמם והן של האדם עצמו כלפי הוריו או כלפי גורמי טיפול הוא מהותי. לעיתים עצם האשמה מונעת מאנשים להשלים את האבחון כראוי.
בנוסף, אם קיימים גם קשיים תעסוקתיים וזוגיים, ייתכן והמבוגר עדיין תלוי במידה לא מעטה בהוריו בדרכים שונות, לעיתים כספית, לעיתים תעסוקתית ולעיתים אפילו גר בסמוך אליהם. כך שהאבחון מצד אחד מסביר הרבה קשיים שהיו לאורך השנים שפתאום נראים יותר ברורים ויותר סבירים מחד, ומאידך, פותח התמודדות לא פשוטה על אבחון מאוחר שלו היה נעשה מוקדם יכל היה לשנות את התמונה.
כשקיימת תלות בין ההורים לבין האדם ולפעמים גם כשלא קיימת תלות, עדיין ההורים הם חלק מהטיפול וצריכים ללמוד איך לכוון ואיך לדבר עם אותו אדם כדי שיצליח למצות את עצמו ולא ירגיש שהוא נכשל. גם זו בעיה בפני עצמה בגלל שבמקרים אלה ההורים נדרשים למרות גילם ולמרות גיל המטופל, להיות חלק מהטיפול.
חשוב להדגיש שטיפול באנשים על הספקטרום האוטיסטי אינו דומה לטיפול פסיכולוגי רגיל אלא מותאם באופן ספציפי. בטיפול עוזרים לאדם ברכישת מיומנויות חברתיות תואמות ועבודה אינטנסיבית על נושא הערך העצמי.
חשוב להדגיש שחלק מהאנשים הם נשואים ועם ילדים ולפעמים עם ילדים על הספקטרום. לעיתים האבחנה מתבררת רק כאשר הילדים מאובחנים. במקרים כאלה חשוב מאוד לעזור להורה להיות הורה תואם לילדו אשר נמצא בעצמו על הספקטרום.
לפנייה לכתב/ת 
