הצעירה שחיה ללא החצי הימני של המוח – התגייסה לצה"ל
לירון נתן לקתה בילדותה בזיהום קשה שהרס את החצי הימני של מוחה, והרופאים נאלצו לכרות אותו. אולם חרף הקשיים והמוגבלות, היא נאבקה להתגייס לצה"ל. עכשיו היא מקווה להגשים את החלום הנוסף – זוגיות
זה התחיל בשיתוק בכף הרגל לאחר זיהום ויראלי: כשהייתה לירון בת שבע, היא נדבקה בנגיף שהתפשט אל מערכת העצבים והרס את חלקו הימני של המוח שלה. במשך השנים, כשהיא גדלה כילדה הסובלת ממוגבלות, היא לא ויתרה לעצמה, המשיכה ללמוד ולאחרונה אף התגייסה לצה"ל. עכשיו היא חולמת על הצעד הבא: זוגיות.
צפו בלירון מספרת על האתגרים שבחייה:
"בוקר אחד בגיל 7 קמתי ולא הצלחתי להזיז את האצבעות ברגל שמאל", משחזרת נתן, תושבת גילה בת ה-23. "זה המשיך בגרירת רגל. התחלנו סבבים של בתי חולים, אשפוזים, עד שגילו שאני סובלת מתופעה שנקראת רסמוסנס אנצפאליטיס".
מדובר בדלקת מוחית קשה ונדירה, שאופיינית לגיל הילדות ומופיעה לאחר זיהום. תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים T מוזעקים לרקמת המוח וגורמים ל"סערה חיסונית", שהורסת את רקמת המוח, לרוב בצד אחד שלו. הנזק הוא קשה, ומוביל לפגיעה תפקודית, שיתוק ולעיתים גם אפילפסיה.
נתן ביקרה במשך חודשים ארוכים אצל מיטב המומחים שכולם היו תמימי דעים – לא נותר אלא להסיר את החלק הימני הנגוע במוחה. היא עברה את הפעולה הנוירוכירורגית, ואחריה שיקום ממושך. "הייתי הרבה זמן בכיסא גלגלים", היא מספרת, "לא הצלחתי ללכת. הלכתי, קמתי, נפלתי. סבא שלי עמד לצידי ואמר תמיד – שאם אני אפול, אני אפול עליו".
עם הקשיים הרבים היא לא ויתרה לעצמה וחזרה לספסל הלימודים, כשמהניתוח נותרו צליעה קלה וקשיי תנועה ביד שמאל. הוריה של נתן הקפידו שהיא תחיה חיים רגילים, ככל הילדים, וחיזקו אצלה את הנחישות להתגייס לצבא.
היא החלה להשתתף בפרויקט התנדבות בצה"ל דרך מיזם "גדולים על מדים", המאפשר לבעלי מוגבלויות לשרת בצבא. בתום שנת ההתנדבות היא התגייסה, וכעת היא ומשרתת כחיילת לכל דבר בבסיס לוגיסטיקה בפלמחים.
"אני עושה הכול ולא אוהבת שעוזרים לי", היא חורצת, "אני עצמאית לכל דבר, ומרגישה חיילת לכל דבר. אנחנו המתנדבים מראים לכולם שגם אם יש לנו מוגבלות, אנחנו נותנים את כל הטוב שבנו, את כל הלב, את כל הנשמה.
"אני קמה כל בוקר ולובשת את המדים בהתרגשות, ומרגישה חום מאווירת המשפחתיות בבסיס. צה"ל הגשים לי חלום. בהתחלה חששתי מזה שאצטרך לעזוב את הבית ואצא למקום חדש, לחיות חיים חדשים ורגילים בחוץ. אבל הייתי נחושה להיות חיילת לכל דבר, לחוות את הדבר הזה. כיף לי בצה"ל שקיבל אותי בזרועות פתוחות, ואני מאושרת שעשיתי את הצעד הזה".
המוגבלות לא מקשה עלייך בעבודה היומיומית?
"אני אוהבת לעבוד כל הזמן, לפעול עם הידיים. כל זמן שהמפקדת שלי אומרת שיש עבודה, אני מחייכת. לפעמים אני רק מחכה שהיא תגיד את זה".
איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?
"כרגע אני מקווה להמשיך פה כחיילת לכל דבר, להישאר כאן עם החברים שהכרתי, שהפכו ממש למשפחה. בעתיד אני מקווה ללמוד משחק. אני אוהבת את עולם הבמה ומקווה שהבמה תאהב אותי. ואולי הדבר שחשוב לי יותר הוא התקווה למצוא גם בן זוג".
מאחורי כל החיוכים שלך, אין רגעי שבירה?
"ברור שיש, גם אני בוכה כמו כולם אבל אני לא מתכחשת למוגבלות שלי. אני חיה איתה בשלום ולא מוותרת לעצמי. תמיד הייתי חזקה, גם כשהייתי מאושפזת. יש לי כוח רצון עצום, ומה שאני רוצה אני עושה. יש קשיים, אבל אני לומדת להתחזק מהם".
תוכנית "גדולים במדים" של עמותת יד לילד המיוחד ו-NF ארה״ב משלבת כיום 400 מתנדבים עם צרכים מיוחדים ב-30 בסיסי צה״ל בכל הארץ, שמתוכם יותר ממאה גויסו ומשרתים כיום על מדי א׳ כחיילים לכל דבר ועניין. יו״ר העמותה הוא האלוף במיל׳ גבי אופיר, שהחל את התוכנית לפני 26 שנה במחנה ענתות עם בתו רונית הלוקה בתסמונת וויליאמס. אתר העמותה: special.org.il
לפנייה לכתב/ת 
