"שרפו את גופת אבי ללא ידיעתי והאפר הגיע בניילון קרוע"
אפר של אדם שגופתו נשרפה, נשלח לבתו המתגוררת במולדובה בשקית ניילון קרועה שנארזה בקופסת קרטון. שרידי האב התפזרו ומנעו קיום טקס האשכבה שתוכננה. בנוסף טענה הבת שלא הייתה שותפה כלל להחלטה לשרוף את הגופה. בית המשפט קבע שתפוצה ב-110 אלף שקלים
בשבוע שעבר קיבלה השופטת נאוה ברוורמן את הטענות שהעלתה הבת בתביעה שהגישה ופסקה לה פיצויים בסך 110 אלף שקלים.
קיראו עוד:
הבן עתר נגד אחיותיו ובן הזוג: "אל תשרפו את גופת אבי"
שופטת אישרה: אין מניעה שהגופה תושלך לים
גופת האם תישרף, על אף התנגדות משפחתה
המנוח נפטר בחודש יוני 2013 בבית החולים כרמל שבחיפה. לאחר פטירתו הגיע בנו, אשר מתגורר בארץ, לחברת "עלי שלכת", המספקת שירותי שריפת גופות. בין הבן לחברה הוסכם על שריפת הגופה ושליחת האפר לבתו של המנוח המתגוררת במולדובה. תמורת השירות שילם הבן לחברה 16,500 שקלים.
בתו של המנוח טענה בכתב התביעה כי נודע לה על שריפת גופת אביה רק לאחר שהדבר נעשה. כשנודע לה על המעשה, כך היא מפרטת, היא "לא ידעה את נפשה מכעס וצער".
לטענתה, אביה מעולם לא הביע רצון כי גופתו תישרף וכי היא הייתה מתנגדת למעשה בתוקף, אילו הייתה יודעת עליו מבעוד מועד.
עוד טענה הבת כי היא תיכננה עבור אביה טקס אשכבה כשהכד עם אפרו יגיע למולדובה, אלא שאופן שליחת שרידי האב, בשקית ניילון קרועה, מנעה את קיום האירוע.
בכתב התביעה מגוללת הבת כי "חרף התחייבות הנתבעת לשלוח את האפשר למולדובה בכד חתום, נשלח אפרו של המנוח בשקית ניילון קרועה שהושמה בקרטון.
"כשהתכנסו קרובי המנוח בבית הנתבעת לטקס חלוקת כבוד אחרון למנוח ונפתחה תיבת הקרטון, התפלצו כל הנוכחים להיווכח כי לא זו בלבד שהאפר לא הושם בכד חתום, אלא שהוא זלג משקית הניילון הקרועה והתפזר בתוך הקרטון תוך שהוא מפיץ צחנה כבדה מנשוא".
"הבן פעל בניגוד לרצון אחותו - בטיפול בגופת האב"
הבת מוסיפה וטוענת כי "אם חברת "עלי שלכת" הייתה עומדת בהתחייבותה ושולחת את אפר גופת המנוח בכד סגור, לא הייתה נגרמת הטראומה הקשה לבני המשפחה ולמוזמנים לטקס חלוקת כבוד אחרון למנוח".
החברה הדפה את טענות באומרה כי הבן היה הנציג היחיד של הנפטר בארץ וכי אחותו סיכמה איתו שהוא יטפל בנושא קבורת האב, ולכן עליה להפנות את טענותיה לאחיה.
בחברת "עלי שלכת" טענו בנוסף להגנתם, כי בנו של המנוח לא שילם בעבור כד, ולכן שרידי האב נשלחו "בכד זמני". לדברי החברה למכס ולשירותי הביטחון יש את הזכות לפתוח כל חבילה ולבדוק את תוכנה, ולכן אין להם שליטה על אטימות האריזות שהם שולחים.
לבסוף טענה להגנתה החברה, כי אפר גופה אינו מפיץ ריח ולכן האשמה כי בדירת הבת התפשטה צחנה בלתי נסבלת עם קבלת שרידי האב הינה מופרכת.
השופטת ברוורמן קיבלה כאמור את טענות התובעת, וקבעה כי על החברה לפצות את הבת לאחר שהחברה לא ביררה האם לנפטר יש ילדים נוספים מלבד הבן ומהם עמדתם לגבי אופן קבורתו.
"בחברה לא העלו על הדעת שאולי יש מקום לברר מה עמדת האחים האחרים בנוגע לשריפת הגופה ופה הם שגו", כותבת השופטת בפסק הדין. מרבית האחריות למעשה, כך קבעה השופטת, רובצת על כתפיו של הבן, אך לפי פסק הדין לחברה יש אחריות בשיעור של 35% למעשה.
"משלא הייתה צוואה או מסמך כתוב אחר, נחה דעתי כי בזמן אמת בנו של המנוח הביע בפני "עלי שלכת" את רצון אביו המנוח – שגופתו תישרף. ככל
שהבן ניצל את מעמדו כבנו של המנוח ופעל בניגוד לרצון המנוח, ובניגוד לרצונה של אחותו, יש לייחס לו את מירב האחריות לשריפת הגופה, ואני מכמתת זאת בנסיבות העניין בשיעור של 65%", נכתב בפסק הדין.
בהמשך פסק הדין קובעת השופטת ברוורמן כי "יחד עם זאת הנתבעת אינה יוצאת חובתה – הנתבעת לא עשתה ככל לאל ידה כדי לברר מהו רצון המנוח והאם יש התנגדות כלשהי לפעולת שריפת הגופה. לפיכך סבורה אני כי יש לייחס לה רשלנות תורמת בשיעור של 35%".
לגבי אופן משלוח שרידי האב קובעת השופטת כי על החברה היה לוודא שהאפר נשלח בכלי אטום "כדי להימנע מתוצאה מבישה, כפי שקרתה – האפר של גופתו של המנוח פוזר".
"גם ללא צחנה סבורה אני כי מדובר בסיטואציה מבישה, פוגענית, בלתי ראויה, אשר יש בה כדי להביא את קרובי הנפטר לזעזוע, וזו בלשון המעטה", נכתב.
השופטת חתמה את פסק דינה בקריאה למחוקק להסדיר את נושא שריפת הגופות בארץ. "הגיעה ובשלה השעה להסדיר בחקיקה נושא 'פרוץ' זה, ויפה הייתה שעה אחת קודם", המליצה ברוורמן.
בעקבות הרשלנות בשליחת האפר נקבע כי הבת תפוצה בסכום של 75 אלף שקלים. בגין הפגיעה באוטונומית הבחירה שלה ושל אביה נקבע כי היא תפוצה בסכום של 35 אלף שקלים. השופטת גם פסקה לתובעים הוצאות שכר טרחת עורך דינם בסכום של 35 אלף שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
