הסוד שישאיר אתכם צעירים לנצח: לימוד נגינה בגיל הבוגר

תחזיקו חזק כי אתם הולכים לעוף עכשיו: רבות נכתב על השפעתה של האזנה למוזיקה על המוח האנושי. הרבה פחות נכתב על ההשפעות של לימוד נגינה בגילאים בוגרים, ועוד פחות על אלו שמתמידים במשך שנים.

ספויילר: כל המחקרים שעוסקים במוח ובנגינה בגיל הבוגר מהשנים האחרונות מעידים שלימוד מוזיקה משנה את המפה הביולוגית שלנו, ומאט את תהליך הזקנה באופן משמעותי. להאזנה למוזיקה יש אמנם השפעה אדירה על המוח, אבל שווה לדעת מה קורה כשאתם לוקחים את זה שלב אחד למעלה ומתחילים ללמוד לנגן, ככה סתם באמצע החיים או אפילו מאוחר הרבה יותר.

השפעה על המוח. מוזיקה בגיל מבוגר

ככל שאנחנו מתבגרים, התאים בגופנו הולכים ומתכלים. מוזיקה היא התחום היחיד בו אנחנו יכולים לחדש את ימינו כקדם. מחקר מסטנפורד מגלה שנגינה בגיל מבוגר מאיצה את מהירות התגובה שיורדת עם הגיל, בונה סינפסות חדשות במוח, מחזקת היבטים ליקויים של מוטוריקה ושפה, עוזרת בשיקום נפגעי שבץ מוחי, מורידה רמות של מתח ודיכאון, ואפילו מגבירה את הייצור של הורמון הגדילה HGH שנעלם עם השנים.

הלו, זה רדיו? יכול להיות שעלינו על הנוסחא שתשאיר אותנו צעירים לנצח? אולי במקום תרופות, בוטוקס, וניתוחים פלסטיים כל מה שצריך לעשות זה לשבת ליד הפסנתר ולנגן סונטה.

לטורים הקודמים של נחמה:

דניאל לויטן, מחבר "זה המוח שלך כשאתה מקשיב למוזיקה", כבר כתב שמוזיקה היא הרבה יותר אמוציונלית משפה מילולית ולכן יש בה יותר מידע מהסוג שמחולל שינויים נוירוכימיים במוח. עשר שנים אחרי התפרסם משהו דומה במאמר של סוונסון מ'טיים מגזין', לפיו, נגינה משנה את המבנים הכימיים במוח, בדומה לשימוש בסמים. בעוד שהאזנה למוזיקה מחזקת את המערכת החיסונית, מי צריך לגליזציה? פשוט שבו לנגן.

לימוד נגינה בגיל מבוגר הוא חוויה מורכבת בהרבה מרוב חוויות הלמידה האחרות. המחקרים האחרונים בתחום המוזיקה והמוח מראים, שבעוד שחלקים מהמוח נדלקים בעת האזנה, הרי כאשר אתם מנגנים, המוח מתפוצץ כמו מופע זיקוקים של יום העצמאות. הכל עובד בבת אחת.

צד שמאל מחזק מיומנויות מתמטיות וצד ימין עובד במקביל על חדשנות ויצירתיות. מוטריקה עדינה משתפרת, והמוח מתחזק במובן תנועתי, חזותי ושמיעתי. רגע, הקורפוס קולוסום? מכירים? אותו חלק במוח שאחראי על תקשורת דו צדדית? הוא ממש חוגג כאן. בקיצור, אירוויזיון.

כל זה טוב ויפה כשלעצמו, אבל הקונץ' האמיתי טמון באימון. תרגול לאורך זמן לא רק שמחזק את כל המיומנויות האלו במוח, אלא מאפשר לנו ליישם אותן באזורים אחרים, לא קשורים למוזיקה. נו, אתם קונים פסנתר או שעדיין לא השתכנעתם?

כוחה של מוזיקה

לאפי זינמן, פנסיונר מר"ג, יש בת זוג מוזיקאית. במשך שנים התלווה לכל הקונצרטים שלה ולפני שנה החליט להתחיל לנגן בעצמו. "בת הזוג שלי מנגנת שיגעון, הקשבתי לה ועכשיו אנחנו כבר מנגנים דואטים. המוזיקה תורמת לזוגיות ויוצרת חוויות משותפות נהדרות".

בניגוד למחשבה הרווחת, להתחיל לנגן בגיל מבוגר הוא דווקא יתרון. ילדים לומדים מהר יותר? יותר נכון לומר שילדים יכולים ללמוד מהר יותר אם הם רוצים. מבוגרים מגיעים לנגינה לא בכפייה או עידוד מסיבי של ההורים והם מכפרים על הפרשי הגיל בהתמסרות גדולה יותר.

אנסמבל נחמה

החשש הרווח בגיל השלישי הוא קשיים בלמידה עקב הגיל, אבל טכניקה היא הבעיה הכי קטנה כאן. "הנגינה משמשת בשבילי דרך נפלאה לאמן את המוח" אומרת סיגל קליין, 53, מרעננה. "ברגע שאני מתקדמת ומצליחה אני מרגישה שעשיתי משהו ממש טוב בשבילי".

אימון מוזיקלי דומה לספורט. זה לא משנה מתי תתחילו, תרגול והתמדה הוא שם המשחק. "אנחנו לא מבחינים בכאלו שינויים ביולוגיים אצל אנשים שרק מאזינים למוזיקה ולא מנגנים" אומרת נינה קראוס, מנהלת מעבדת השמע של נורת'ווסטרן, "בדיוק כמו שהגוף שלך לא מתחטב רק מצפייה בשידורי הספורט".

"מה פתאום שאתחיל פסנתר עכשיו", אומר לי גיורא, בן 70, סבא לחמישה, "הרי בחיים לא אהיה טוב כמו שופן". "למה שתהיה טוב כמו שופן". אני שואלת אותו. "מה רגע בלהיות טוב כמו גיורא?".

זה אולי הזמן להזכיר את "חוק 10 אלפים השעות" של לויטן, לפיו כל מה שצריך כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר במוזיקה או ספורט, היא להתאמן לפחות שלש שעות ביום במשך עשור. מצד שני - האם מישהו זוכר שעל כל ספורטאי שעומד על הפודיום, ישנם עוד אלפים של ספורטאים טובים שהספורט שינה להם את החיים?

מוטי נוי, פנסיונר ואיש עסקים בן 70 מרמת גן, חזר לנגן אקורדיון אחרי חמישים שנה שלא נגע בו. "אני כל הזמן מנגן, מהרגע שאני קם, ולפני שאני הולך לישון. זה כיף אדיר. יש קשיים אבל אני לא מוותר כמו שעשיתי כילד. אז התייחסתי לזה אחרת לגמרי, הייתי לוקח את הכסף של השיעור ובורח למקומות אחרים. היום אני רציני, זו חוויה אחרת לגמרי".

אסתי מרכוס, פנסיונרית משוהם, חלמה תמיד ללוות את השירים שהיא מוצאת בעצמה משמיעה. "חיפשתי עיסוק לימי הפנסיה", היא נזכרת, "אבל לא האמנתי שאצליח לנגן על פסנתר". היא רכשה פסנתר והחלה ללמוד ברצינות, שיעור בשבוע. "מנגינות שהיו לפני רגע רק בראש שלי, מופקות עכשיו מאצבעותי, זו הנאה עצומה. יותר מזה, יש בי תחושת גאווה על ההצלחות".

התלמידים החדשים עברו מזמן את גיל שבעים. איה היא בת 91, לשיעור היא מגיעה עם הליכון. הסופרת נגה מרון הגיעה בגיל 82 במטרה ללמוד ליוויים של שירים ישראלים. היום היא מנעימה את זמנם של חבריה בדיור המוגן.

נגה מרון

משה, 87, הגיע אליי מבית אבות במרכז הארץ. "זה ייקח המון זמן ללמוד לנגן בשתי ידיים, אין לי את הזמן הזה", היה המשפט הראשון שאמר לי. בסוף השיעור הראשון ניגן נושא מתוך הסימפוניה התשיעית של בטהובן, בשתי ידיים. מתי הייתם אתם מאושרים ככה לאחרונה?

בסוף כל שנת לימוד, מתקיים קונצרט תלמידים, רק שהפעם יש חילוף תפקידים. במקום שהילדים יהיו על הבמה, הם נמצאים בקהל. וכך אפשר למצוא אבא, אמא, סבא וסבתא, מנגנים סולו לפני הילדים, הנכדים והחברים. נכון, לפעמים אני צריכה לגרור אותם בכוח לבמה, אבל אחרי טבילת האש, קשה להוריד אותם משם.

צפנת נווה, 58, מעסה רפואית מהשרון, החלה לנגן פסנתר לפני שנתיים והיום היא מנגנת דואטים עם בנה גילעד, מוזיקאי מחונן בעצמו. "הרגשתי שהיחסים שלנו מקבלים מימד עמוק נוסף. כשאמא שלי שמעה אותנו מנגנים ביחד היא הופתעה והתלהבה באופן מיוחד. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי את אמי מתלהבת ממני. זה היה רגע שחיכיתי לו כל כך הרבה שנים".

כמורה למוזיקה לגיל הבוגר, אני רואה בלימוד נגינה חוויה מצילת חיים שלא פעם משנה דינמיקות משפחתיות לטובה. המחקרים האחרונים בתחום המוח והנגינה תומכים בגישה הזו. בכל פעם שמגיע תלמיד חדש אני מרגישה את זה הרבה לפניו. אני יודעת שאם יחליט להתמסר לחוויה, זו הולכת להיות מערכת יחסים מסעירה ומשנה חיים עבורו. נגינה, אלתור, שמיעה, הרמוניה, תיאורה, הרכבים - אני לא עושה הנחות לגיל השלישי. מה שטוב לצעירים, טוב גם למבוגרים. כמובן, בשיטה ייחודית ומותאמת.

מירי פישמן מתל אביב, 64, מנגנת באקורדיון ובפסנת, כשש שנים, התחילה לנגן מיד לאחר מות אביה האהוב אליו הייתה קשורה מאד. "מיד אחרי מותו התחיל משהו לבעבע בי. צלילי האקורדיון חזרו אליי פתאום. הרגשתי שלנגן באקורדיון זו תהיה הדרך שלי ליצור שיח עם אבא ועד היום כשאני מנגנת, אני מדברת איתו. כל ערב אני מנגנת לאבא את המנגינות שאהבנו. הונגרית, רומנית ותפילות".

הסופרת אגי משעול

אנשים בוגרים מתייחסים בדרך כלל בחשדנות למורים שאומרים להם דברים טובים. רובם רואים בזה משהו פחות מקצועי, קצת מתחנף. זו הסיבה שהדבר הראשון שאני עושה זה להדביק להם מדבקת "יפה מאוד", על החולצה.

מבחינתי, הגיל השלישי הוא רק המלצה. זה תמיד הילד שמגיע לנגן, בתוך המבוגר. מוזיקה היא שפת הרגש וצריך לדעת לקרוא אותה גם בין התווים.

ד"ר מוני ארליך, 68, רופא עיניים מקריית אונו, לומד פסנתר כבר חמש שנים באופן קבוע. "תמיד היה בי להט של קנאת סופרים למוזיקאים ולפסנתרנים. לא חשבתי שאי פעם אוכל לגעת בקודש הזה. מאז שאני מצליח לייצר בעצמי צלילים שהיו פעם רק בגדר געגוע והיום מציאות, אני מבין איזה ערך רוחני מחלחל דרך הצלילים. השיעורים הם כוונון עדין של נשמה, מלמדים אותך איך ללמוד, איפה לעצור, מתי לנשום. מעבר ליופי של יצירה עצמית, נפתחה אצלי הקשבה אחרת ראשונית למוזיקה".

ריבה קזאן, 73, פנסיונרית מרעננה, לומדת פסנתר באופן קבוע כבר עשר שנים. "אפשר לומר שהנגינה שינתה את חיי לחלוטין. המוזיקה לימדה אותי סוג של הקשבה שלא היה בי קודם. אני מקשיבה לדברים שפעם לא שמתי לב אליהם בכלל".

ריבה על הפסנתר

בגיל השלישי, גיל הפנסיה, אנשים מוצאים את עצמם מטופלים בנכדים, נסיעות, חוגים נוספים והרבה פעילויות פנאי. לא פעם הם מהססים להתחייב מתוך חשש שלא יספיקו להתאמן עד לשיעור הבא. בדיוק בגלל זה חשוב להבין שלימוד מוזיקה לא נע בקווים ישרים אלא בעיגולים של רוחב ועומק.

הכי חשוב להישאר בהוויה והשיעור הוא הדבר היחיד שמחזק את הקשר ביניכם ובין המוזיקה גם כשהחיים מנסים להפריע. מוזיקה היא דונג, היא מתפשטת באופן נוזלי ומחברת את כל החלקים שהתפרקו. פיטורים, גירושים, פרידות, מוות - המוזיקה מלמדת אותנו את השיעור הגדול ביותר באהבה עצמית.

אסתר בן דיין, 52, מנהלת שיווק מנס-ציונה: "החזרה למוזיקה מתחזקת בי בעיקר בתקופות ירודות בחיי. פעם אחת כשהתגרשתי ופעם שנייה כשאחי נפטר, לפני כשנה. יש לי בבית אקורדיון, גיטרה ותופים, שתמיד מחכים לי בבית כמו קבוצת תמיכה קטנה ואני יושבת איתם, שרה ומנגנת. זה סוג של ריפוי ופתיחת לב, גם אם לפעמים אני צוללת לעצבות. זה פתח לי את הנשמה".

צ'רלס לימב, מנתח ראש וצוואר מבולטימור, הוא גם מוזיקאי וחוקר בתחום היצירתיות. לימב ערך מחקר כדי לבדוק מה קורה במוח לא רק בזמן נגינה מתוך תווים, אלא באלתור (נגינה חופשית ללא תווים). הוא הכניס מוזיקאי ג'אז וראפרים למכונת fMRI ביחד עם מקלדות וביקש מהם לאלתר.

המחקר שלו גילה שבזמן אלתור מתעוררים בבת אחת חלקים במוח שאחראים על הפתעה, על הלא נודע, סקרנות, סכנה ואדרנלין. כאשר ניגן איתם בצוותא ונוצרו דיאלוגים מוזיקליים, נדלקו גם האזורים האחראים על השפה במוח. "כאשר אנחנו אומרים שמוזיקה היא שפה", אומר לימב, "זה לא רק פתגם. יש לזה גם סימוך נוירולוגי".

במאמר של כריסטופר סאטון מ-2017 Instruments, Collaborating נכתב: "המדענים של חקר המוח חושפים היום יתרונות מדהימים ומפתיעים ללימוד מוזיקה בכל גיל, ולא רק בילדות". ברגע שתדע אותם, מבטיח סאטון, תצטרך תירוץ ממש טוב בשביל למצוא סיבה למה לא להתחיל לנגן, ומיד".

המוזיקה יוצרת את ההשראה

טיפים לאימון מוח אפקטיבי בשיטת נחמה:

ב. תחשבו מהר, תנגנו לאט. המוח שלנו מפרש מהירות כאקט של הישרדות, ולא משנה עכשיו באיזה תחום. ברגע שאנחנו ממהרים, הוא לא יכול להטמיע שום מידע חדש, הוא עסוק בלמהר. כשאתם ממהרים המוח קולט שגיאות, מתייק, וזהו. אחר כך, כשתרצו לעבוד, הוא יפתח את כל המגירות, וכל שגיאה קטנה שעשיתם תקפוץ לכם ישר בפרצוף.

ג. התחייבות לאורך זמן. אף אחד לא מתקדם משיעור אחד רק כש"בא לי" התקדמות דורשת קודם כל מסירות מוחלטת ולכן התחייבות לתוכנית לימודים לטווח ארוך היא בסיסית. כן התאמנתם, לא התאמנתם, השיעור הוא העוגן החשוב ביותר שלכם.

ד. תבניות קטנות: המוח עובד יותר טוב בשיטת שמיכת טלאים. יותר קל לו להלחים תבניות קטנות מאשר לזכור תבנית אחת ארוכה. תפרקו את המשפטים לתבניות קטנות, ותחזרו עליהם שלש פעמים בלי הפסקה. ככה מייצרים סינפסה.

ה. טעויות זה סוכריות. אנשים מודדים הצלחות לפי טעויות. זו שטות. זה קצת כמו לצעוק על פעוט בכל פעם שהוא נופל כשהוא לומד ללכת. טעויות הן דבר הכרחי. בדיוק כמו שהתנגדות היא הכרחית לבניית שריר באימוני כוח, כך בדיוק הטעויות למוזיקאי.

ו. דיאלוג עין מקלדת. כשאתם מדברים עם מישהו, אתם מסתכלים על הרצפה או תקועים בתוך ספר? נגינה זו מערכת יחסים. מבט לתווים, מבט למקלדת. איבדתם את המקום? יופי, תחפשו. תמצאו. מצאתם? יופי. זה נקרא להתאמן. (טיפ לחובשים: משקפי אופיס).

ז. תבנית חדשה במקום חזרה על טעות. כשיש שגיאה שחוזרת על עצמה, כנראה שאימנתם את המוח שלכם שהשגיאה היא המנגינה האמיתית. תיקון אפקטיבי הוא לא לחזור על השגיאה ולתקן, אלא ליצור תבנית חדשה תחליפית.

ח. מעורבות רגשית. לתהליכים הפסיכולוגיים, כמו גם לעבר האישי ולחוויות שהצטברו בנושא לימוד בגיל צעיר, חשיבות עליונה בלימוד. אל תתעלמו מאיך שאתם מרגישים. תביאו את זה לתוך המוזיקה.

ט. אל תחכו להשראה. לא בא לכם להתאמן? קחו מטלית ותנקו את הקלידים. נגנו שני אקורדים שאתם מכירים, אולי שיר. לא חשוב. תדברו עם הפסנתר, הוא כבר ידבר אתכם בחזרה.

י. אנסמבלים – נגינה בהרכב היא חוויה שלא דומה לאף חוויה אחרת. מבחינה מוזיקלית היא סוג של פסגה, מקור של אושר. אפשר להתחיל אותה כבר בשנה הראשונה, עם הרכבים פשוטים יחסית, אבל לא לוותר עליה. מדובר בצבע מוזיקלי נכסף ומפעים.

צפו בשיטה של נחמה:

2. הגשמה עצמית: בסקר אמריקאי משנת 2014 העידו ארבעה מכל חמישה אמריקאים בוגרים שלומדים לנגן במשך שנתיים לפחות, שהדבר העלה את רמת ההגשמה העצמית שלהם, ועזר להם בפתרון אפקטיבי של בעיות בהצלחה גבוהה יותר. בוגרים מ'המכון לאמנויות בוגרות' באינדיאנה דיווחו גם על עלייה ביצירתיות, עבודת צוות טובה יותר ותחושת אושר גם בתחומים שאינם קשורים למוזיקה.

3. טיפול פסיכולוגי: הפסיכולוגיה של המוזיקה היא עוד חקר חדש ומרתק בתחום של המוזיקה והמוח. שם מתבצעים מחקרים בתחום הנוירו-פסיכולוגיה שמנסים להבין את הקשר בין תפקוד המוח, להשפעות הפסיכולוגיה של המוזיקה.

נגינה יכולה להיות תחליף זול יותר לספת הפסיכולוג. יצירת מוזיקה היא בעצם מסע של גילוי עצמי, מערכת יחסים עם עצמך ועם העולם. אנשים בוגרים סוחבים איתם לשיעור גם טראומות ילדות מבית הספר ומהמשפחה. לימוד נגינה בגיל בוגר יכול לשמש כטיפול אישי, מן תיקון ילדות שאם אתה עושה אותו בהדרכה הנכונה, אתה יותר מחוזק יותר.

4. מנגנון העונג: כמו בהאזנה, כך גם בנגינה. מוזיקה מגבירה הפרשה של דופמין במוח, מוליך עצבי שאחראי לתקשורת בין התאים, וקשור למנגנון העונג, ממש כמו בספורט, שוקולד או סקס.

5. סדנה לעצבים (Anger Management): זוכרים את הסצנה מתוך הסרט "סדנה לעצבים" בה ג'ק ניקולסון מטפל באדם סנדלר באמצע פקק באמצעות השיר i feel preety מ"סיפור הפרברים?", לימוד נגינה עוזר לזהות מה עומד בבסיס הרגשות, וויסות כעסים וחותר למציאת פתרון חיובי.

תמונת מחזור

6. הפחתת מתח וחרדה: נגינה מסייעת באופן משמעותי לוויסות הורמון החרדה, קורטיזול. על פי מחקרים שנערכו ע"י ד"ר לומה לינדה בבית הספר לרפואה של biosystem university, אימון מוזיקלי יכול לפוגג מתח ברמה המולקולרית.

מחקר שערך ב-2015 באותו נושא, מצא כי טיפול באמצעות מוזיקה, במקרה הזה - שירה במקהלה, הפחית את את הנטייה לדיכאון ולמחלות נפש בגיל המבוגר. תשכחו מהקסאנקס, תשכחו מהווליום, פשוט תתאמנו. תשאלו את חגית ברנד מאשקלון מה היא עושה בהפגזות טילים. "כל השכנים שלי רצים בהיסטריה למקלט אני פשוט לוקחת אקורדיון ומתחילה לנגן וולסים. זה הולך מצוין עם אזעקות".

7. מהירות תגובה: כך עולה ממחקר חדש שמציגה אוניברסיטת הספר של מונטראול. במחקר שהתפרסם בכתב העת "מוח וקוגניציה", מסביר החוקר הראשי, ד"ר לאנדרי, כי מה שנכון לכל גיל, חשוב במיוחד עבור מבוגרים, שזמן התגובה שלהם יורד באופן טבעי עם הגיל.

במחקר השתתפו 16 נגנים בוגרים בעלי ותק של שבע שנות לימוד לפחות בכינור, פסנתר, נבל וכלי הקשה, מול 19 כאלו שאינם מוזיקאים. המשתתפים התבקשו לשבת בחדר שקט מול מחשב וללחוץ על העכבר בכל פעם ששמעו צליל או הרגישו בתדר. 16 המוזיקאים היו מהירי תגובה באופן משמעותי, לעומת האחרים.

8. כישורי שפה: לא שאלתם את עצמכם אף פעם איך זה שסבתא לא זוכרת באיזה כיתה אתם, אבל יכולה לדקלם את כל השירים שלמדה בגן בהונגרית, מילה במילה? נגינה מפעילה שלשה מרכזים שונים של המוח בו זמנית: שפה, שמיעה, ושליטה מוטורית. שמתם לב איך אנשים מבוגרים מתקשים לפעמים לעקוב אחרי דיבור מהיר של ילדים? כל זה משתפר פלאות.

9. השפעות ארוכות טווח: לנגינה השפעה חיובית ארוכת טווח על המוח. ע"פ מחקר שנערך במעבדה השמיעתית באוניברסיטת נורת'ווסטרן, לילדים שלמדו נגינה יש סיכוי טוב יותר להצליח בקריירה שלהם כמבוגרים. מה זה אומר? שכל ה"הטבות" שרכשת בתור ילד שניגן, נשמרות גם בגיל המבוגר וממשיכות לאורך הלימוד. ילדים שקיבלו הכשרה מוזיקלית ולאחר מכן הפסיקו לנגן במשך עשרות שנים עדין קצרו את הפירות כמבוגרים.

10. מלחמה בסרטן: את הדברים הבאים יש לקחת בזהירות, אבל תודו שהכיוון מעורר התרגשות. דגימות דם שנלקחו מקבוצות של חולי סרטן לאחר שעה של הפעלה מוזיקלית בתופים גילו ירידה בתגובות הלחץ ההורמונליות ועלייה בפעילות התאים ה'טובים'. מחקר זה עדיין בהתהוות אבל כבר מעורר סקרנות רבה בקרב החוקרים.(ביטמן, ברק, פלטן, Westengard, Simonton, ניינהאוזר, טיפולים אלטרנטיביים).

11. הפחתת שחיקה בעבודה: מחקר שפורסם בכתב העת "Mind Body Medicine" חשף 112 עובדים סיעודיים לשישה מפגשים של תיפוף קבוצתי בליווי מקלדת, שעה בשבוע. שישה שבועות לאחר השלמת התוכנית, רמות הדיכאון ירדו ב- 21.8 אחוז.

חברות אמריקאיות ששילבו תוכניות מוזיקליות במקום העבודה, כגון: מקהלה, סדנאות תיפוף ומקלדת, בין חמישה עד שמונה שבועות של פגישות, דיווחו על ירידה ברמת הדיכאון והלחץ, ועלייה ברמת התפוקה ותחושת השייכות. בסקר של האריס פול משנת 2014 נקבע ששבעה מתוך עשרה אמריקאים אומרים שהלימודים וההרגלים שרכשו בעקבות לימוד נגינה, הכשירו אותם להיות טובים יותר בעבודת צוות, ולפרוח שם.

12. שיקום אחרי שבץ מוחי: נגינה מעוררת את המוח לשחרר חומרים כימיים שיכולים לסייע בשיקום מפציעות חמורות. מדוע? משום שכשהצלילים מגיעים לאזור השמע במוח, מתקיימת תקשורת באזורים נוספים ששולטים ברגש, בזיכרון, בשפה ובשליטה המוטורית.

לכן, אימון מוזיקלי יכול לעזור לאמן מחדש את המוח לאחר שבץ או ליקוי נורולוגי אחר, כך אומר ד"ר מיכאל ט'ארוט, מנהל מרכז המחקר הביו-רפואי במוזיקה של אוניברסיטת קולורדו. אימון לאורך זמן מייצר סינפסות חדשות במוח ו'מעיר' את כל התפקודים הרדומים בעת ובעונה אחת. מחקר של רונה קפלן משנת 2010 העלה שמוזיקה (שיעורי תיפוף) מסייעת לשלוט בסימפטומים של PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומיתית) בהלומי קרב.

13. הורמון ה-HGH (הורמון הגדילה האנושי)! אחד הממצאים היותר מדהימים בכל מה שקשור בחקר המוח והמוזיקה הוא הגברת הייצור של הורמון הגדילה, במיוחד בגיל המבוגר. מחקר שנערך באוניברסיטת מיאמי גילה כי קבוצת הניסוי שלקחה שיעורי מקלדת במשך שלשה חודשים, הראתה רמות גבוהות של HGH באופן משמעותי, לעומת קבוצת הביקורת של אנשים שלא קיבלו שיעורי מוזיקה.

המחקר נערך על ידי מספר אוניברסיטאות בארה"ב בשיתוף עם מכון הרפואה קרולינסקה בשוודיה ובדק 130 גמלאים. 61 מהם למדו לנגן במשך עשרה שבועות ו- 69 לא למדו בכלל. באמצעות דגימות דם שנלקחו מכולם לפני ואחרי נמצא שאלו שניגנו הגדילו את רמות הורמון הגדילה והסתמנה ירידה ניכרת של חרדה, דיכאון ובדידות בקרב אותם גימלאים שלמדו לנגן.

14. גוף ונפש: אקארט אלטנמולר ECKART ALTENMULLER מאוניברסיטת האנובר עושה אבחנה ברורה בין לימוד פעיל לבין האזנה למוזיקה. על פי מחקרו, מי שלומד לאורך זמן נמצא בתפקוד גבוה יותר של קליפת המוח.

תוסיפו לזה את ההשפעה של המוזיקה על גזע המוח, החלק הקדום שאחראי על בקרת תפקודי גוף אוטומטים קריטיים כגון נשימה ודופק. הבנתם? אנחנו לא מדברים רק על יכולות קוגניטיביות, אנחנו מדברים על בריאות.

15. היהלום שבכתר: לסנכרון תנועות וצלילים עם אנשים אחרים יש קשר ישיר לשחרור אנדורפינים במוח, תחושת אושר קוראים לזה. כאשר אנחנו שרים או מנגנים יחד, אנחנו מסנכרנים את הנשימה שלנו, מה שגורם לתחושה חזקה של חיבור. (דון מקמקמ'ניס, אוטופיה). אז בפעם הבאה שתירשמו לאירוע נוסף של 'קולולם' תדעו שבנוסף לתחושת האושר שאוחזת בכם, אתם תורמים תרומה אדירה קודם כל לבריאות שלכם.

אם לשפוט לפי המאמרים והמחקרים האחרונים, אולי כדאי לשקול לימוד נגינה כחלק מתוכניות הבריאות הקיימות היום. "ואולי", כמו שאמר כבר פעם מוזיקאי דגול אחר, הצ'לן פבלו קזלס, "המוזיקה היא זו שתציל לכם את החיים".

קונצרט תלמידים בוגרים בסטודיו נחמה. צפו:

נחמה שירלי פרקש היא מורה לפסנתר, אקורדיון והרכבים לגיל הבוגר ב'שיטת נחמה' (סטודיו נחמה, ר"ג)