אם לא שמתם לב, החיים קורים עכשיו

הדברים שכבר לא נעשה.

המקומות שלעולם לא נראה.

האנשים שאף פעם לא נפגוש.

החוויות שאין שום סיכוי שנחווה.

ברגע אחד בחיים אתה מבין שזה לא יקרה.

שגם אם שנים חלמת על זה, לא תגשים את זה.

כי העולם רחב מדי. כי החוויות רבות מדי. כי האנשים רחוקים מדי. כי החיים קצרים מדי. כי לאושר יש תוקף זמני. כי הגוף מתעייף ונסוג. וגם אם נרצה, אי אפשר להספיק הכל. לחוות הכל. אנחנו מתים הרבה קודם. עם תחושה נוראית של החמצה.

אז מה לעזאזל אנחנו עושים כדי לא לפספס את החיים?

רודפים אחרי הכסף? קונים עוד מכונית? מפצים את עצמנו בשופינג? משקיעים בנדל"ן? לא ישנים בלילה? דואגים במקום לצחוק? שורדים במקום לחיות?

אבל החיים קורים עכשיו. לא בעתיד. ואי אפשר רק לחסוך. לתכנן. להשאיר כסף ליום המחר. זה חשוב. זה מובן. זה אחראי. זה לא הכל. יש עוד דברים בחיים. כמו למשל החיים עצמם.

לאושר יש תוקף זמני. תתחילו לחיות

ואם אתם בני 30, או 40, או 50, או יותר, עליכם לזכור שזמנכם קצוב, אתם אפילו לא יודעים כמה זמן נשאר לכם, ולא אהבתם באמת, ולא שמחתם באמת, ולא צעקתם באמת, ולא חגגתם באמת. רק חייתם כמו כולם. ועבדתם כמו כולם. ושמעתם את אותם שירים. ואמרתם את אותם דברים. ואתם אפילו לא יודעים מי אתם. אז איך תחיו את החיים שלכם.

לעוד טורים של אבישי מתיה

אז אתם חיים את החיים של כל האחרים. ויום אחד מתעוררים ושואלים את עצמכם לאן נעלמו כל השנים היפות. ומתחילים לבזבז את הכסף שחסכתם כמו מטורפים, כי זה משבר גיל ה-40, או ה-50, או שגילו לכם סרטן, או שפיטרו אתכם מהעבודה, או שנמאס לכם והתגרשתם.

החיים לא מחכים לנו

תמיד יש תירוץ להתחיל לחיות. חבל שזה לא קרה קודם. נניח, לפני 10 שנים, 20 שנה, בגיל 30. איך לא חשבתי על זה אז? במה הייתי עסוק? מה הסיח את דעתי? אה, נכון, דאגתי. מה יהיה. אז הנה מה שנהיה מאותו מה יהיה. המה יהיה הגיע. זה קורה לך היום. ואין לך כבר כוח. אתה עייף מדי. ומעדיף לשקוע בשינה מתוקה במקום להעיף את השמיכה מעליך ולהתעשת.

אז מה לעזאזל עשיתם היום כדי לא לפספס את החיים?

קניתם כרטיס טיסה בכיוון אחד?

עשיתם אהבה?

צחקתם? בכיתם? טיילתם? צרחתם? אכלתם משהו שתמיד רציתם לטעום?

טעמתם את החיים?

חשתם אותם זורמים דרך הגוף שלכם במלוא עוזם?

הרגשתם גדולים? מפוחדים? קפצתם בנג'י? חתרתם בנהר החיים? הפסקתם להיות טראגיים? מבוהלים? מכווצים? קטנים? מרצים את כל מי שחי סביבכם? התחלתם לדבר בקול רם? להגיד את מה שאתם באמת חושבים? להיות חצופים? בוטים? אמיתיים? אתם עצמכם?

ויתרתם על "לא נעים לי" ו"מה יחשבו עלי"? בחרתם להתנסות במקום להימנע? הכרתם אדם חדש במקום להישאר לבד? חשפתם את עצמכם רגשית במקום להסתתר? הבעתם את דעתכם במקום לשתוק? עשיתם משהו שלא עשיתם אף פעם? יופי, גדלתם. יופי, התרחבתם. יופי, התחלתם לחיות. עכשיו אתם מבינים סוף סוף מה זה. עכשיו אתם חיים, לא בעתיד. עכשיו אתם יוזמים. עכשיו אתם נותנים. עכשיו אתם מרגישים.

החיים לא מחכים לנו. הזמן אף פעם לא עוצר. כדור הארץ לא דופק חשבון לאיש כשהוא מסתובב לאט לאט והופך יום ללילה וללילה ליום. ואם אנחנו קופאים, הוא ממשיך בכל זאת. ואם אנחנו כמהים, הוא עוזב בכל זאת. כמו שאי אפשר להחזיר שעות שינה, אי אפשר להחזיר שנים אבודות. הן היו ונגוזו. כמונו.

אז מה אנחנו עושים בעניין? אז מה אתם עושים בעניין?

קחו לעצמכם, מדי יום, כמה דקות לעצור, להתבונן ולבחור בחיים. לעשות. להתנסות. להרגיש. להיות. והפתרונות יגיעו. והאנשים יפציעו. והחיים יאירו לכם פנים. כי בחרתם, סוף סוף, לוותר על הפספוס, לשחרר את ההחמצה, ולחיות את מה שיש.

ויש הרבה.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת