משחות, פוטותרפיה או טיפול ביולוגי? כל הטיפולים לפסוריאזיס

היא לא מדבקת ולא הורגת, אולם מרגע התפרצותה פוגעת מחלת הפסוריאזיס (ספחת) באיכות חייהם של הלוקים בה. הדעות חלוקות באשר לגורמים להתפרצות, אולם רוב המומחים בתחום מסכימים כי מדובר במחלה תורשתית שאין לה מרפא.

מחלת הפסוריאזיס, או בשמה המלא "פסוריאזיס וולגריס" - שפירושו פסוריאזיס נפוצה, ובעברית-ספחת, היא מחלת עור הפוגעת בכ-2% מהאוכלוסייה. נכון להיום חיים בישראל מעל 260 אלף חולי פסוריאזיס.

מדי שנה מצטרפים למעגל החולים החדשים כ-5,700 תינוקות, ילדים, נשים וגברים. בכל העולם ישנם כ-125 מיליון איש המתמודדים עם מחלת הפסוריאזיס. יחד עם ד"ר לב פבלובסקי, מזכיר האיגוד הישראלי לפסוריאזיס מביה"ח בילינסון, הנה כל הפרטים על המחלה השכיחה והטיפולים החדישים:

קיראו עוד:

לא רק מחלת עור: השפעת הפסוריאזיס על הבריאות שלנו

בחדר הכושר אמרו לחולה הפסוריאזיס: אל תיגע במכשירים

כך האהבה שלי גרמה לפסוריאזיס לקחת צעד אחורה

פסוריאזיס. תאים חדשים הנוצרים במהירות (צילום: shutterstock)

יכולה לתקוף בכל גיל, אינה מדבקת, גנטית

פסוריאזיס היא מחלה בעלת בסיס גנטי, כשהתא האחראי לשרשרת האירועים הוא כדורית דם לבנה הקרויה לימפוציט מסוג T. תא זה עובר שפעול וגורם לתגובה דלקתית בעור ולשגשוג של תאי העור העליונים (אפידרמיס), שינויים המובילים להיווצרות הרובד הפסוריאטי. 

המחלה יכולה להופיע בכל שלב בחיים, אך בדרך כלל היא פורצת לראשונה לפני גיל 40. ובכ 35-50% מהמקרים לפני גיל 20. אצל 15-10 אחוזים מהחולים, היא מתפרצת לפני גיל 10, וידועים גם מקרי התפרצות בגיל הינקות או מעל גיל 50.

כאשר נפגע שטח של עד 2% מהגוף המחלה מוגדרת קלה, פגיעה של 3%-10% נחשבת בינונית, וכאשר נפגע בין 10 ל-15% משטח הגוף ואף יותר, מדובר בביטוי חמור של המחלה.

טריגרים שונים יכולים להשפיע על התפרצות המחלה,כמו זיהומים בשל חיידק סטרפטוקוק בלוע, תרופות ממשפחת חוסמי בטא (למשל, תרופה ליתר לחץ דם), ליתיום, אינטרפרון ומתח נפשי.  

ספחת. מערכת החיסון תוקפת את העור(צילום: shutterstock)

אינה קטלנית אך פוגעת באיכות החיים

אף שלא מדובר במחלה קטלנית, פסוריאזיס פוגעת קשות באיכות חייהם של החולים, הן בשל הופעת קשקשת המלווה לעתים בגרד, באדמומיות ובתחושת צריבה, דבר המחייב שימוש במשחות שונות בתדירות גבוהה - והן בשל פגיעה אסתטית במקרים הקשים.

הנגע הפסוריאטי האופייני הוא רובד אדום, מתוחם ומורם, מכוסה בקשקש בגוון לבן-כסף הנושר בקלות ומשאיר נקודות דמם.

המיקום האופייני של התפרחת הוא במרפקים, בברכיים, בקרקפת ובאיבר המין, אך המחלה בצורתה הקשה יכולה להופיע בכל חלקי הגוף. פסוריאזיס מוצאת את ביטויה גם בציפורניים בצורת שקעים זעירים, "כתמי שמן" ואף היפרדות או התעבות של הציפורן.

ישנם מספר סוגים למחלה:

"פסוריאזיס הפוכה" מתבטאת בהופעת טלאים אדומים, חלקם בקיפולי הגוף כגון בתי השחי, מתחת לשדיים, בשיפולי הבטן או במפשעות.

"פסוריאזיס פוסטולרית"מתבטאת בשלפוחיות מוגלתיות בעיקר בכפות הידיים והרגליים, ובמקרים נדירים יותר בחלקי הגוף האחרים.

פסוריאזיס טיפתית" - מתבטאת בפריחה המתפשטת במהירות עם רבדים קטנים עד סנטימטר אחד, ומופיעה לאחר דלקת שלה גרם החיידק סטרפטוקוק, בעיקר אצל ילדים וצעירים.

אינה קטלנית, לא מדבקת אך פוגעת באיכות החיים(צילום: shutterstock)

פסוריאזיס משפיעה גם על מערכת הגוף הפנימית

מלבד הפגיעה האסתטית ומלבד הקשיים בתפקוד היומיומי, ובמיוחד כשהפסוריאזיס פוגעת בכפות הידיים והרגליים, כ-30% מהלוקים במחלה יסבלו גם מדלקת מפרקים פסוריאטית הגורמת לכאב ולקשיים תפקודיים.

בשנים האחרונות התברר שהסיכון ללקות בתסמונת המטבולית - המתבטאת ביתר לחץ דם, סוכרת, ביתר שומנים בדם ובהשמנה בטנית - גבוה יחסית אצל חולי הפסוריאזיס. זו כבר איננה רק מחלת עור, אלא מחלה המשפיעה על מערכות הגוף הפנימיות.

פגיעה נפשית עד דיכאון בחלק מהחולים(צילום: shutterstock)

היות שמדובר במחלה עם רקע גנטי ופגם במערכת החיסון, לא ניתן לרפא אותה. מטרת הטיפולים היא לדכא את ביטויה העורי באופן שיאפשר לזכות באיכות חיים וביכולת לנהל אורח חיים רגיל. סוג הטיפול מותאם לחומרת המחלה: המקרים הקלים יטופלו בעיקר באמצעות משחות ואילו הקשים יטופלו בתרופות סיסטמיות כגון זריקות וכדורים.

מהם הטיפולים החיצוניים?

שימון העור:

הטיפול הבסיסי והפשוט ביותר הוא שימון של העור (כמו בקרם וזלין, או כל קרם לחות עשיר) שמביא לריכוך ולשיפור התחושה.

לאלה ניתן להוסיף משחות המכילות חומרים המקלפים את הקשקשת ומעניקים מראה אסתטי יותר.

תכשירים כאלה מכילים חומצה סלצילית או אוריאה בריכוזים שונים.

משחות סטרואידליות:

אחת מאבני היסוד של הטיפול החיצוני הוא הסטרואידים שבמשחה, אם כשלעצמם או בשילוב חומרים נוספים כגון חומצה סליצילית או קלציפוטריול.

הסטרואידים מדכאים את התגובה הדלקתית, אך השימוש בהם חייב להיות מושכל ומבוקר, כיוון ששימוש מוגזם עלול לגרום לנזקים ולהוביל לעור דק, מדמם בקלות ואף לשיעור יתר.

קיימים בשוק מגוון תכשירים המכילים סטרואידים והם בעלי עוצמות פעולה שונות:

משחות המכילות סטרואידים "חלשים-בינוניים" (כגון יומובט ואלוקום) מיועדות לאזורים רגישים כגון קפלי העור

משחות המכילות סטרואידים "חזקים" (בטא-קורטן, נרידרם, דיפרוסליק, דרמובט) מיועדים למקומות שבהם העור עבה במיוחד כגון המרפקים, הברכיים, הקרקפת או כפות הידיים והרגליים.

המשחה דאיבובט והג'ל קסמיול הם שילוב של סטרואידים עם נגזרת של ויטמין D המגן מפני תופעות הלוואי של הסטרואידים ומביא לשיפור במראה העור, בעוד שהסטרואידים עצמם מפחיתים את התהליך הדלקתי.

מחקרים מראים כי גם שימוש של 52 שבועות ברציפות בדאיבובט אינו גורם לתופעות לוואי. עם זאת המינון המקובל והמומלץ הוא מריחת המשחה פעם ביום במשך שבועיים עד ארבעה, ולאחר היעלמות הנגע הפחתה הדרגתית בתדירות השימוש עד ההפסקה.

טיפול בתכשירים מקל על המטופלים(צילום: shutterstock)

• אנטרלין:
  

משחה זו נחשבת יעילה אך היא לא חביבה על החולים, כיוון שהיא מלכלכת ומצריכה ריכוז ודיוק במריחה.

המשחה קיימת בריכוזים משתנים, אך בשל חוסר הפופולריות שלה בקרב המשתמשים שימושה העיקרי הוא בבתי החולים.

• פרוטופיק ואלידל:
  

משחה זו מכילה מעכב קלצינאורין, חומר המעורב בתהליכים דלקתיים.

כשמדובר בהתוויית פסוריאזיס התרופה נמכרת בישראל רק באופן פרטי, ופופולרית מאוד בארצות הברית ובאירופה. יעילותה נחשבת טובה בעיקר לעור הפנים, בקיפולי גוף ובאזור איברי המין.

• תכשירים המכילים זפת:
  

תכשירים אלו אינם מצויים על המדף בארץ (פרט לשמפו אלפוסיל) וכדי ליהנות מהם יש צורך בתרכובת שמכינים לפי מרשם פרטני על ידי הרוקח, לעתים בתוספת חומצה סליצילית.

טיפול כזה נחשב יעיל ביותר, אך ריחו אינו נעים והוא מכתים. לפיכך הטיפול נמצא בשימוש בעיקר בבית חולים לאלה המאושפזים בשל התפרצות קשה של הפסוריאזיס.

• רטינואידים:
  

משחות ששיווקן בארץ הופסק, ככל הנראה מסיבות מסחריות. תכשירים אלה מכילים נגזרת של ויטמין A (לדוגמת משחת זורק). הטיפול מצריך דיוק במריחה והתמדה והתוצאות נחשבות טובות מאוד.

טיפולים בקרינת אור

פוטותרפיה, טיפול בקרינת אור, נחשב יעיל ומביא להפוגה של ממש בתסמיני המחלה, לעתים של חודשים רבים.

הטיפול הנפוץ ביותר הוא באמצעות UVB באורך גל הקרוי "ספקטרום צר". טיפול זה מתבצע במרפאות כשלוש פעמים בשבוע, בכל פעם למספר דקות, במשך כשלושה חודשים.

המטופל נכנס למכונה ובה נורות אולטרסגוליות, שאליהן הוא נחשף במשך כמה שניות. זמן החשיפה הולך ועולה מביקור לביקור, עד לכמה דקות של חשיפה.

הטיפול מביא להפוגה בשיעור גבוה מאוד, הוא נחשב בטוח ואינו מסרטן. עם זאת, הוא עלול לגרום לכוויות, נמשים, שינויים בפיגמנטציה ולהזדקנות העור. טיפול זה אינו מביא להבראה. 

שני משווקים מוכרים בישראל מנורות פוטותרפיה לשימוש ביתי. העלות עומדת על כ-1,800 שקלים לנורה בודדת ועל אלפי שקלים למתקן עומד, הדומה למכשיר הפוטותרפיה בבית החולים. כל מכשיר מחובר לטיימר המונע שימוש ממושך העלול לגרום לכוויות.

לצורך הטיפול יש צורך במעקב רופא עור. טיפול פוטותרפיה ביתית מקובל יותר בחו"ל והוא מתאים למתקשים להגיע למכון פוטותרפיה כמה פעמים בשבוע.

יעילה בהקלה על הכאב. פוטותרפיה ביתית(צילום: איתי גל)

שיטת טיפול המשלבת תכשירי זפת עם קרינת UVB והמתבצעת בבית חולים בשל אי הנוחות הכרוכה במריחת הזפת.

המטופל נמרח בזפת הנותרת על גופו שעות ארוכות, ולאחר הסרתה מטופל במכון הפוטותרפיה. הזפת הופכת את העור לרגיש יותר לקרינה ובעל אלמנטים המפחיתים את התהליך הדלקתי של המחלה.

טיפול בקרינת PUVA מתבצע בשילוב תרופה המכילה נגזרת פסורלאן (חומר המצוי בצמחים וההופך את העור לרגיש ביותר לקרינה).

החולה מגיע למכון הפוטותרפיה, בולע את כדור הפסורלאן כשעתיים לפני החשיפה למקור האור המלאכותי, ולאחריו נחשף לאור.

לאחר הטיפול על החולה ללבוש בגדים ארוכים, למרוח מסנני קרינה ולהרכיב משקפי שמש שכן אור השמש עלול לזרז היווצרות קטרקט בעיניים וכוויות.

בשל תופעות הלוואי, השימוש בשיטה מוגבל למקרים קשים שנכשלו בטיפולים אחרים. השיטה מוגבלת ל-200 טיפולים לאורך החיים, בשל דיווחים על קשר לסרטן העור. לפסוריאזיס המערבת כפות ידיים ורגליים קיים טיפול באמבטיות פובה, בהן החשיפה לפסורלן היא בתמיסה חיצונית, ללא צורך בבליעת כדורים מה שמפחית תופעות של רגישות לשמש לאחר הטיפול.

שהות בים המלח, הכוללת חשיפה לשמש עם טבילה בים העשיר במלחים ומינרלים, מיועדת למקרים קשים של פסוריאזיס והוכחה כמביאה להפוגה מרשימה מאוד במחלה. הטיפול מוכר בסל הבריאות ונמשך לרוב שבועיים. ככל הנראה, השהות בים המלח אינה מעלה משמעותית את הסיכון לסרטן העור, בשל סינון של חלק מהקרניים המזיקות.

הפוגה מרשימה במחלה. טיפול בים המלח(צילום: shutterstock)

טיפולים סיסטמיים

רטינואידים, כדורים שהם נגזרות של ויטמין A (נאוטיגזון). יעילותם משתנה בהתאם לסוג הפסוריאזיס ותופעות הלוואי שלהם כוללות יובש בפה ובעיניים, נשירת שיער קלה, הפרעה בתפקודי הכבד ועלייה בשומני הדם. הטיפול בתרופה מצריך מעקב רפואי ובדיקות דם תקופתיות. היא יעילה במיוחד בשילוב פוטותרפיה, אולם אסורה לשימוש אצל נשים בגיל הפוריות בשל הסיכון למומים בעובר.

מטוטרקסט

תרופה כימותרפית המשמשת גם נגד דלקת שנמצאה יעילה גם נגד פסוריאזיס, כיוון שהיא מעכבת את התהליך הדלקתי. התרופה ניתנת דרך הפה בליווי רפואי ובמעקב אחר בדיקות הדם. ייתכנו תופעות לוואי ובהן הפרעה בתפקודי כבד, פיברוזיס כבדי לאחר שימוש ממושך, פגיעה בספירת הדם ופגיעה בתפקודי הנשימה. דרושה הפסקה של שלושה חודשים לפני הכניסה להריון הן לנשים והן לגברים.

ציקלוספורין

תרופה המדכאת את מערכת החיסון והמשמשת במקור כנגד דחיית איברים מושתלים. השפעתה מהירה מאוד ויעילותה רבה, אך היא שמורה למקרים קשים שנכשלו בטיפולים אחרים כיוון שהיא עלולה לפגוע בתפקוד הכליות ולהעלות את לחץ הדם.

היא מחייבת ניטור צמוד ופיקוח רפואי. משך הטיפול בתרופה קצר - עד להשגת הפוגה, ואז מועבר החולה לטיפול בתרופה אחרת לשימוש ממושך.

אוטזלה

תרופה המדכאת את האנזים פוספודיאסטראז 4 ומעכבת את התהליך הדלקתי, התרופה בעלת תופעות לוואי מעטות. התרופה ניתנת דרך הפה, פעמיים ביום.

תרופות ביולוגיות

תרופות המשפיעות על מערכת החיסון בהיותן דומות לנוגדנים או לרצפטור, כשהן משתלבות בשרשרת האירועים החיסוניים המתרחשת במנגון היווצרות הפסוריאזיס - ובולמות את התפתחות האירועים. בשל השפעתן על מערכת החיסון הן כרוכות בסיכונים לפיתוח זיהומים קשים, בעיות נוירולוגיות או גידולים - בעיקר גידולי עור. מחירן גבוה מאוד והן מיועדות לחולים הקשים ביותר של המחלה.

בארץ רשומות מספר תרופות ביולוגיות - אנברל, יומירה, רמיקייד, קוסנטיקס, טלץ וסטלרה, כולן בסל הבריאות ומסופקות על ידי כל קופות החולים. ישנה תרופה נוספת, טרמפיה, אשר רשומה בישראל, אך לא נמצאת בסל הבריאות.

חלק מהתרופות יעילות מאוד גם כנגד דלקת המפרקים הפסוריאטית, כך שהחולים המתאימים יכולים ליהנות מתוצאות הטיפול. הניסיון שנצבר עם חלק מהטיפולים הנו רב ושיעור תופעות הלוואי החמורות כגון זיהום קשה אינן שכיחות.

הטיפול ניתן בזריקות, לרוב בהזרקה עצמית, בתדירות שנעה בין אחת לשבוע לאחת ל- 3 חודשים, זאת בהתאם לתרופה שנבחרה. רמיקייד ניתנת בעירוי דרך הוריד. תרופות אלה מביאות להפוגה ולא לריפוי, והן מחייבות מעקב רפואי צמוד.

הטיפול הביולוגי הביא למהפך באורח החיים של החולים ובאיכותם. פריצת הדרך של הטיפולים הביולוגיים מסמנת את פתחה של תקופה חדשה בטיפול בחולי פסוריאזיס, המטפלת בשורש הבעיה - השיבוש במערכת החיסון האופייני למחלה. כיום נחקרות תרופות ביולוגיות נוספות שאולי ביום מן הימים יביאו לריפוי הפסוריאזיס.

ד"ר לב פבלובסקי בבדיקת חולה. אלפי ישראלים סובלים

הטיפולים הביולוגים אינם זמינים לכלל החולים

הטיפול הביולוגי, שהוא למעשה היחיד שבאמת עוזר, לא זמין לכלל החולים והדרך אליו ארוכה. התרופות כלולות בסל הבריאות הממלכתי בישראל לחולי פסוריאזיס עם מחלה מפושטת המקיפה מעל ל-50% משטח הגוף, או כשמדד פסוריאזיס הנקרא PASI הוא מעל 50, או כשהנגעים מכסים אזורי גוף רגישים – לרבות פנים, צוואר, קיפולי עור, כפות ידיים, כפות רגליים ואזור איבר המין והישבן.

אינדיקציות נוספות לקבלת הטיפול הן נסיון בשני טיפולים סיסטמיים קודמים שכשלו (כמו מטוטרקסאט, נאוטיגזון או פוטותרפיה), או כשישנן הוכחות לפגיעת מיפרקים כחלק מפסוריאזיס ארטריטי.