הרופא שנשלח לצ'רנוביל – וחלה בעצמו
ד"ר מיכאל פישקין היה רופא צעיר כשנציגי השלטון הסובייטי נקשו על דלתו באמצע הלילה ושלחו אותו לטפל בפצועים באזור האסון בצ'רנוביל, התאונה הגרעינית החמורה בהיסטוריה. "הייתה שם הרבה הירואיות, אבל זו הייתה הירואיות של חוסר ברירה", הוא מתאר
בשתיים בלילה בתשעה במאי 1986 דפקו שני אנשים בלבוש אזרחי על דלת דירתו של ד"ר מיכאל פישקין (59). הגברים ביקשו מהרופא בן ה-26 להזדהות, לכבות את המכשירים החשמליים בביתו ולעלות על אוטובוס שהמתין לו למטה. "הם אמרו שתוך ארבעה ימים אני אחזור. בהתחלה חשבתי שאולי הם סוכני ק.ג.ב. שלוקחים אותי לחקירה כי סיפרתי בדיחה לא מוצלחת על השלטון", מספר ד"ר פישקין, שמשמש כיום כרופא בכיר במחלקה האורטופדית של בית החולים לילדים "דנה-דואק".
הנציגים שהעירו את הרופא הצעיר באמצע הלילה, לא סיפרו לו שהוא מגויס לצבא הסובייטי ושהוא עתיד להישלח לצ'רנוביל, עיירה בצפון אוקראינה בה אירע לפני כשבוע האסון הגרעיני הגדול בהיסטוריה.
קראו עוד:
עדויות מצמררות מצ'רנוביל: "השקר של הממשל עלה לאנשים בחייהם"
לטייל בעקבות החורבן: מדריך לתייר בצ'רנוביל
הסדרה שעקפה את "משחקי הכס" ו"שובר שורות" בדירוגים
במשך כחודשיים וחצי נכפה על ד"ר פישקין לשהות באזור מוכה הקרינה הרדיואקטיבית. התקופה בה הוחזק באזור האסון, כך מתאר הרופא, גרמה לו ולחבריו לנזקים רפואיים רבים. "אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים להיות שם או לא", מבהיר פישקין, "ידענו שאנחנו מסכנים את חיינו, אבל לא עזר לנו לפחד מהקרינה. ברוסיה של 1986 לא היה הרבה מקום לפחד".
אירועי האסון הגרעיני הגדול בהיסטוריה ומסכת השקרים בה נקט השלטון הסובייטי עלו לאחרונה לסדר היום בעקבות סדרת הדרמה "צ'רנוביל" של רשת HBO האמריקאית. בראיון עימו מתאר ד"ר פישקין כי הסדרה ששברה שיאי פופולריות, מציגה נאמנה את אירועי האסון.
"הסדרה מאוד מדויקת. לא חשבתי שהאמריקאים יכולים לשחזר את האירועים בכזו מקצועיות", מציין הרופא, "הם אספו עדויות של אנשים רבים. יש בסדרה תוספות כדי להפוך את העלילה למעניינת, אבל בעיני מדובר בסדרה מצויינת. הצפייה בה החזירה אותי אחורה. אני גם חושב שזו סדרה חשובה מאוד.
"חשוב לחשוף את האמת לגבי ההתנהלות של ברית המועצות. אנחנו ידענו על השקרים שסיפרו לנו, אבל העולם לא שמע על כך. יש בסיפור הזה מסר חשוב. אני שמח שהעולם נחשף כעת למה קרה שם".
"רק אנחנו והקרינה"
הרופא מספר כי תחילה נאמר לו כי הוא נשלח לתרגיל צבאי בבלארוס. "לא ידענו כלום על למה ולאן לוקחים אותנו. מידע על התאונה בתחנת הכוח הגרעינית עוד לא דלף. החזיקו אותנו בשטח צבאי סגור. לא היו ביקורים, לא היו מכתבים ולא היה רדיו. רק אנחנו והקרינה".
ד"ר פישקין זוכר את הפעם הראשונה בה שמע על האסון הגרעיני. "היינו בהפסקת צהריים באזור פתוח ליד מקום התאונה. זו הייתה תקופת האביב", משחזר פישקין, "הסתובבתי ביער והתחלתי לקטוף פרחים ולהריח אותם. המפקד שלי ראה אותי ואמר לי שעדיף לי לא לגעת בפרחים האלה. שאלתי אותו למה. הוא אמר שאלו לא פרחים רגילים. שיש עליהם אבקה רדיואקטיבית. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי שהייתה תאונה. ויתרתי על הפרחים".
הרופא מתאר את אחת המשימות שהוטלו על חבריו ועליו: "שלחו אותנו לאזור של האסון עם את חפירה. היינו צריכים לרוץ מהאזור המוגן לזהות את סלע הגרניט הראשון שאנחנו רואים, להעמיס אותו על קונטיינר ולרוץ חזרה לשטח הבטוח. בדרך ספגנו הרבה קרינה. זה היה יום עבודה שנגמר בדקה".
הוא ממשיך ומספר: "באחת הפעמים נדרשתי להגיש עזרה לחייל שקיבל כוויה בפי הטבעת", מוסיף ד"ר פישקין, "היינו באזור התאונה ואחד החיילים כנראה לא שמע את ההוראה שאסור להתרחק. הוא יצא לשטח לעשות צרכים והשתמש בגוש גרניט לשבת עליו. זו הייתה טעות קשה. הגרניט הרדיואקטיבית גרמה לו לכוויה קשה ונאלצנו לפנות אותו".
הרופא מפרט כי השלטונות קבעו רף מקסימאלי של קרינה רדיואקטיבית אליה מותר היה להיחשף. חיילים שחצו את הרף שנקבע שוחררו לביתם. "בסוף כל יום כל חייל עשה סיכום של סך הקרינה אליה הוא נחשף", נזכר הרופא, "זה היה בערך פי 20 מרמת הקרינה אליה מותר לאנשים להיחשף. אותי השאירו בצ'רנוביל גם אחרי שעברתי את הרף. השמועות על האסון התחילו לזלוג ואנשים ברחו כדי לא להישלח לשם. לא היה מי שיחליף אותי. נתקעתי שם".
אחרי שחזר משליחותו הכפויה גמלה בלבו של פישקין ההחלטה לעזוב את ברית המועצות ושש שנים לאחר התאונה עלה הרופא ארצה. הבעיות הבריאותיות שנגרמו לו כתוצאה מהחשיפה הארוכה לקרינה מלוות אותו גם 33 שנה אחרי האסון.
"אני סובל מתופעות שאין להן הסבר. לפני צ'רנוביל לא הייתי מוגבל בשום מאכל. הירק האהוב עליי היה חציל. מאז האירוע אני לא יכול לגעת בחצילים. חצילים וירקות נוספים עושים לי בעיות עיכול קשות, בגלל שהכבד שלי נפגע. אני גם סובל מהתקפי חולשה בלתי מוסברים, בעיקר בימים עם הרבה שמש. בארץ יש לנו קהילה של יוצאי צ'רנוביל ורבים מהם סובלים מבעיות דומות. כולנו נפגענו".
בשנת 2012 קיימו פישקין וחבריו מקהילת יוצאי צ'רנוביל בישראל מפגש בנוכחות שגריר רוסיה וחברי כנסת יוצאי ברית המועצות לשעבר. "אנשים סיפרו שם כמה הירואיות הייתה בצ'רנוביל ואיך אנשים התנדבו למות בגלל האסון. הכל שטויות. הייתה שם הרבה הירואיות, אבל זו הירואיות של חוסר ברירה. אני כעסתי על השלטונות לא כי הם שלחו אותנו לשם, אלא על האופן שבו נעשו הדברים. היה שם בעיקר חוסר ארגון, שקרים והסתרה. הרגשתי כמו בשר תותחים".
את זכרונותיו איגד ד"ר פישקין לספר שחיבר, "המלאך השלישי תקע בשופר", שמו. "אני מחפש להוציא את הספר לאור גם בעברית", מסכם הרופא, "הסיפור על צ'רנוביל הוא סיפור על טבע האדם – האסון הוציא מאנשים את היצר האמיתי שלהם. היו שם כאלו שהתנהגו כמו מלאכים, אחרים התנהגו כמו חיות. אחרי שכתבתי את הספר חשתי משוחרר מהחוויה הקשה שם. הסדרה של HBO החזירה אותי אחורה, אבל זה חשוב בעיני שהעולם יכיר מה באמת היה שם".
לפנייה לכתב/ת 
