חתונה. זו רק ההתחלה

לא, אין לתאר. פשוט אין לתאר. ארבע שמלות רק בטקס החינה, עוד כמה במהלך החתונה, מסיבת רווקות בלתי נגמרת (ואז עוד אחת), והילולת אלף לילה ולילה: מסיבות החתונה של הסלבס נראות כמו מופע שופוני מטורלל שאיבד שליטה.

איזה מזל שאני לא צריכה להתחתן. רק המחשבה שאצטרך להידחק בתא שירותים על מנת להחליף שמלות, להדק תסרוקות, להדביק ריסים מוגזמים וללטש את עצמות הלחיים, גורמת לי להזיע מהגבות.

יום החתונה נחשב ליום המאושר בחייה של אשה, או ככה האגדה מספרת. ביום זה מכרכרים סביבך, מקרקרים, מרימים, מרפדים, עושים הכל כדי שהאושר יהיה נוכח, חזק וברור. את מרכז המסיבה, את הגלאם בכבודו ובעצמו, והאיש שתיכף ירמוס כוס זכוכית דקה מצופה בנייר אלומיניום הוא רק סטטיסט בהצגה שבה את הכוכבת.

מה שחשוב זה מה שקורה ביום אחרי החתונה(צילום: Shutterstock)

לעוד טורים של גאיה

הסיבות הכי הזויות (ופחדניות) לפסילת דייט

יציאה לפנסיה (גם מהזוגיות) מתחילה בראש

המסיבה האמיתית מתחילה אחרי החתונה

החיים, נסיכה יקרה, הם לא סיפור אגדה. אם היום הזה יהיה המאושר בחייך את בבעיה רצינית. אושר מגיע בקפסולות זמן קטנות: כשהוא מגיש לך קפה כל בוקר, כשהוא מנגב את הטוסיק לתינוק, כשהוא יודע איך קוראים לחברה הכי טובה של הבת שלכם, כשהוא מפרגן לך לימודים וקריירה וצמיחה. אושר מתגלם בהקשבה, בנתינה, בנכונות להיות שם בשבילך גם כשטוב וגם כשתחטפי קריזה, תבכי ותעלי את כל מה שהורדת בשביל החתונה.

וכמובן, כשאת עושה את כל זה בשבילו בחזרה.

חתונה וגירושים זו אותה הגברת בשינוי הינומה. מה שחשוב זה לא מדרגות הרבנות, אלא מה קורה ביום שאחרי, בחודשים ובשנים הבאות. בינינו, את כל הכסף שהושקע בקייטרינג הייתי שומרת בתוכנית חיסכון לימים שאולי תהיו פחות אטרקטיביים זה בעיני זו, ושוב תזדקקו לכתובה. את הסכום שהוצאתם על הדיג'יי שהטסתם מטולום הייתי שומרת להוצאות המטורפות שייוולדו עם הילד הראשון ואלה שאחריו.

הפקות החתונה הגרנדיוזיות מיותרות כמו לחזור מהים עם ילדים נוטפי קרטיב וגרגרי חול אחרי ששטפתי את האוטו. ילדים זה שמחה, חתונות גם, (גירושים גם) ואני תמיד בעד חגיגות מוקצנות ועתירות שמחה. עם זאת, באותה נשימה אני בעד פרופורציה. תלבשי שמלה מהממת שעלתה לך ים, אבל תלבשי רק שמלה אחת. תעשי מסיבת רווקות מעלפת, אבל לא כזאת שתתעלפי ותגיעי לבית חולים. תחגגי כאילו אין מחר, אבל אותנטית, יפה ויחפה, משוחררת, בלי לרוץ להסתדר כל רגע מאחורי הקלעים בשביל סלפי.

זאת "בסך הכל" חתונה. אירוע שמקוטלג אצל הכלה והחתן תחת הכותרת הפיקטיבית "החתונה שאף אחד לא ישכח", ואצל המוזמנים תחת "כמה לרשום?" החשבון מגיע ביום שהאדרנלין צונח. עכשיו מתחילה המסיבה האמיתית, זו שבה צריך לעבוד על הקשר, לבדוק שהוא לא נפרם בקצוות, שהנעל לא לוחצת. עכשיו צריך לגדול ביחד, לפרגן, ללמוד איך לריב, ובעיקר לכבד בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי.

עכשיו צריך לחיות את החיים שלא מצטלמים לאינסטגרם: החיים בהם את מסתובבת בפיג'מה עם ריח טיגונים והוא רוצה לראות כדורגל עם חברים. אלה הרגעים בהם צריך לשמוח, לצחוק ולשתף. כל השאר זו סתם עוד מסיבה שעלתה יותר מדי כסף.

שיהיה באושר ובאהבה עד עצם היום הבא,

גאיה קורן.

מרצה, "אני מלכה", מנטורית להערכה עצמית , ועיתונאית בידיעות אחרונות .