תני לעצמך לנוח ושהעולם ימשיך לנוע

החופש הגדול שלי התחיל בניתוח בהרדמה מלאה להוצאת גוש מהשד. הגוש שפיר, תודה לאלוהי הגושים, אבל מפאת גודלו הוחלט שאין לו מה לחפש בגוף היפה שלי. בשעה היעודה הגעתי לבית החולים, לבשתי חלוק תכלת שהחמיא לעיניים, חבשתי כיסוי שיער ירקרק, ושקעתי בשינה עמוקה כמו שלא ישנתי הרבה זמן.

למחרת חזרתי הביתה, לבראוניז שהילדה אפתה לי לכבוד המאורע, אלא שאחרי עשר דקות של פינוק התחלתי להשתעמם. המקרר הוציא קולות זמזום משונים אז הלכתי לנער אותו כדי לבדוק מה זה.

נזכרתי שאסור לי להרים שקיות מהמכולת, לא כל שכן להזיז מקררים, אז הפסקתי ורק בהיתי בו בעין בוחנת. אחר כך ראיתי שיש מלא כביסה, והסל כבד, אז הבטתי בעיניים כלות בסל המתפקע.

אחר כך רציתי לחתוך אבטיח, אבל הרופא אמר שאני צריכה מנוחה שלמה.

קחי לך רגע או יותר (צילום: Shutterstock)

לעוד טורים של גאיה

הסיבות הכי הזויות (ופחדניות) לפסילת דייט

יציאה לפנסיה (גם מהזוגיות) מתחילה בראש

אני, הדחיינית, המפונקת, זאת שרק רוצה לשכב על הספה ולראות טלוויזיה, צריכה לנוח בהוראת רופא! היש מתנה טובה מזו? ובכן, מתברר שאני לא מסוגלת לשבת בשקט. פתאום התחשק לי לעשות ספורט, מה שלעולם-לעולם לא מתחשק לי. פתאום רציתי דברים יומיומיים, טריוויאליים, ואסור.

בזמן הפנוי הנרחב שעמד לרשותי חשבתי על זה שאנחנו נמצאות בריצה מטורפת ולא יודעות לנוח. אנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו רוצות שקט, או לצאת לחופש, ומחכות שזה יקרה מעצמו. ובכן, אל תחכי, זה לא יקרה. המשפט הפולני הידוע "אני כבר אנוח בקבר" יקבור אותך הרבה לפני שתנוחי.

תני לעצמך את הזמן שמגיע לך

אנחנו נמצאות בריצה מתמדת מהרגע שהגחנו לעולם. יש את הגיל שבו חייבים לזחול ואז ללכת ואז לדבר, ואז לדבר יותר חזק כדי שהמורה תתייחס אלייך, ובלי שאנחנו מרגישות אנחנו במירוץ נגד הזמן שאין בו רגע אחד של שקט. גם כשאת יוצאת לחופשה את עסוקה בלמלא את הזמן כדי שהחופשה לא תתבזבז.

קחי חופש. גדול. אמיתי.

קבלי החלטה לא לעשות כלום, פשוט כלום: לא לכבס, לא לבשל, לא לעבוד, לא לריב, לא להתרגז, לא לעשות קניות (גם לא שופינג, אולי באינטרנט), לא להחליף מצעים, לא לשרת שום אדם. פשוט כלום.

פתאום דברים שהיו ברורים כבר לא יהיה מובנים מאליהם. תלמדי להעריך את הדברים הקטנים שיש לחיים להציע, תראי איך מה שעשית ביד אחת קשורה מאחורי הגב את לא עושה בכלל. בזמן הזה תוכלי לבחון את תגובות הסביבה, החברים, המשפחה, תשימי לב מה עושים למענך, מה מצפים ממך, איפה את מאכזבת אותם ואת עצמך.

אנחנו לא עוצרות לנוח כדי שלא נצטרך להתמודד עם דברים ששווה להתעכב עליהם. עמוק בפנים אנחנו חוששות להתעמת עם אמת שתצוף מולנו, ונדמה לנו, שאם נפסיק את העשייה העולם יתמוטט, או אנחנו. במקום להתמודד אנחנו בורחות, רצות מהר, שועטות קדימה.

תנוחי. תני לשקט הזה זמן, עד שיפסיק הרעש. העולם ימשיך לנוע ולזוע ולהזיע, אבל בזמן שאת נחה במזגן תוכלי להתבונן על ההתרחשויות כמו על סרט, ולהחליט אם אלה החיים שאת רוצה או להחליף את הסצנות.

אם כבר לחיות בסרט, אז בלי שאף אחד יסתיר לך.

שנהיה בריאים,

גאיה קורן

מרצה, "אני מלכה", מנטורית להערכה עצמית , ועיתונאית בידיעות אחרונות .