איך לילה עם כלב במיטה שינה את חייו של גל?
המראות שראה גל בלבנון לא נתנו לנפשו מנוח. אחרי שברח להולנד, הוא נחשף לכלבנות טיפולית. הלילה הראשון שהעביר בחווה עם כלב במיטה היה גם הלילה השקט הראשון שלו מאז שיחרורו. היום מלווה אותו לכל מקום לונה, הרועה הבלגית הנאמנה שלו, והוא מנהל עמותה לטיפול נפשי בעזרת כלבים. "לונה היא איש הצוות שחסר לי. היא קו החיים שלי", הוא משתף
"אלו היו השנים הקשות של מלחמת לבנון. חטפנו שם לא מעט, אבל תקרית ספציפית מלווה אותי לצערי מאז", משחזר גל, נשוי ואב לתינוקת בת כחצי שנה, "הוזעקנו בהאמר לתוך לבנון כדי לפנות פצועים. ניסיתי להרים את אחד הפצועים ולא הצלחתי. הוא היה פצוע באופן שלא היה לי איך לעזור לו. נשארתי עם חלקי גופה בידיים. אלו דברים שהנשמה לא מסוגלת לסבול, בטח כשמדובר בחבר שלך שאתה רוצה לעזור לו, אבל פשוט לא מסוגל.
"היום אני מבין שלא הייתי צריך להיות שם. זו הייתה טעות לשלוח אותי, אבל חינכו אותנו לבלוע הכל ולהמשיך הלאה. לא משנה כמה קשה הדרך", הוא אומר.
לאחר שיחרורו התקשה גל להסתגל לשיגרת החיים. "במהלך השירות גם נפצעתי באופן קשה ברגל. ניסיתי לעשות את מה שכולם עושים – התחלתי עבודה מועדפת וחשבתי על לימודים, אך לא הצלחתי להחזיק אף עבודה לאורך זמן.
"ידעתי שמשהו לא בסדר איתי, אבל אפילו לא הכרתי את המושג 'פוסט טראומה'. לילות שלמים הייתי יושב ושותה כמויות עצומות של אלכוהול. הגעתי לתחתיות הכי נמוכות – ישנתי באוטו וביערות הכרמל וצברתי חובות כבדים. ניסיתי למצוא את עצמי, אבל לא הצלחתי, עד שעזבתי הכל וברחתי להולנד".
קיראו עוד:
יוצאים מהסרט: כך עזר הקולנוע לאוהד לרפא פצעי המלחמה
"הייתי סקרנית": הפסיכיאטרית שהתנסתה ב-MDMA במסגרת המחקר
"לפעמים השיחה מתחילה בצרחות". האנשים שנלחמים למען הלומי הקרב
בהולנד, מצא גל קצת שקט לנפשו המיוסרת. "הגעתי להולנד בלי שום תוכנית", הוא מסביר. זמן קצר אחרי שהיגר להולנד החל לעבוד בחווה של חיות טיפוליות. הלילה הראשון של גל בחווה היה גם הלילה השקט הראשון שלו מאז שחרורו.
"אחד הכלבים בחווה נכנס אליי למיטה והתכרבל איתי. רק שם, לצד הכלב, הצלחתי לישון לילה שלם", מציין גל, "הנוכחות של הכלב לקחה ממני את הפחד. אז עוד לא הכרתי את הנושא של טיפול בחיות. פשוט הרגשתי טוב כשכלב ישן איתי במיטה. היום אני יודע שדי רק במגע יד בפרווה כדי שהמוח יפריש סרוטונין, מוליך עצבי שאחראי על מצב הרוח".
"ההתמסרות שלי לטיפול בחיות הפגועות - חיזקה אותי"
גל נשאר בחווה הטיפולית כשלוש שנים. "התקופה בהולנד הייתה תקופה שבה הרגשתי סוף סוף קצת רווחה", הוא מפרט, "בחווה היו כלבים וסוסים. בעלת החווה קנתה סוסים פגועי גפיים שנפלטו מתעשיית מירוצי הסוסים כדי להציל אותם. כמו הסוסים, גם אני סבלתי באותה תקופה מבעיות קשות ברגל.
"ההתמסרות שלי לטיפול בסוסים נקרא בעגה המקצועית 'שיקוף' – פגוע גפיים מטפל בחייה שסובלת מפגיעת גפיים. התמסרתי כל כולי לטיפול בהם. זה עשה לי טוב מאוד. התחזקתי נפשית ופיזית. שם גיליתי את החוזק הרב שיש בחיות טיפוליות. זו תקופה שהשפיעה עליי רבות".
גל מסביר את היתרונות של עזרה לפגועי נפש באמצעות בעלי חיים: "הוכח מחקרית שלבעלי חיים יש אפקט מרגיע על בני אדם. ניסוי במחלקות של חולי לב בארצות הברית הראה שכלבים מורידים את הדופק של האנשים במחלקה. כאמור, רק מגע בין היד והפרווה גורם למוח לשחרר סרוטונין.
"כלב היא חיה לא שיפוטית. לא מעניין אותה אם אתה גבוה או נמוך, רזה או שמן, היא תקבל אותה כפי שאתה. הכלה מושלמת. בנאדם שנמצא בהליך שיקומי יכול להפיק מהתחושה הזו רווח עצום. יצור חי שאוהב אותך, מחבק אותך ומקבל אותך איך שאתה זה דבר גדול מאוד".
אחרי שלוש שנים בהולנד נאלץ גל לשוב ארצה. "כשחזרתי ארצה שוב לא מצאתי את עצמי", הוא נזכר, "חיפשתי מה לעשות. ראיתי פרסומת לקורס אילוף כלבים. חשבתי שזה עשוי להתאים לי. שם נחשפתי באופן מקצועי לכלבנות טיפולית".
גל מתאר כי המשיך להעשיר את הידע שלו בתחום. אחרי שהתוודע ליתרונות הטיפול הוא אימץ כלבה טיפולית בעצמו – לונה, הרועה הבלגית השחורה של גל, מתלווה אליו בכל שעל. היא מקנה לו ביטחון ומסייעת לו כשהוא חש מצוקה.
"הכלבה שלי משגיחה עליי. לונה היא איש הצוות שחסר לי ביום יום", מסביר גל, "היא צמודה אליי 24/7. היא מאולפת לסייע לפוסט טראומתיים – כשאני חש מחנק אני פוקד עליה להוציא אותי החוצה והיא יודעת לעקוב אחר השלטים הירוקים במבנים עד היציאה.
"כשאני עומד בתור בסופר היא נצמדת לרגליים שלי. אף אחד לא יכול להפתיע אותי מאחור. היא בחיים לא תתקוף איש, אבל היא תדע לסמן לי אם מישהו מגיע. היא יודעת להוביל אותי למקום בו החניתי את הרכב שלי ומתריעה בפני כשהדופק שלי עולה. היא הביטחון שלי. לונה היא קו החיים שלי".
תחום שמתפתח בצעדי ענק
גל מוסיף ומתאר כי "תחום הכלבנות הטיפולית הוא תחום שמתפתח בצעדי ענק. לפני כשנה וחצי איבדתי חבר ילדות שאובחן עם פסוט טראומה. בלוויה שלו החלטתי להפוך את החברה שפתחתי לכלבנות טיפולית, 'צליל מיתר', לעמותה. היום יש לנו 25 מדריכים שמטפלים במאות חולים ללא עלות. אנחנו עובדים עם בתי חולים ובתי ספר לחינוך מיוחד.
"הכלבים הטיפוליים שלנו מוציאים מהבית אנשים ששנים לא העזו לצאת החוצה. אנשים שהסתגרו בפני העולם פתאום מסוגלים לחזור להסתובב בחברה. זה דבר עצום", מתגאה גל, "הם נותנים ביטחון לפוסט טראומתיים, נפגעות ונפגעי תקיפות מיניות, אנשים על הספקטרום האוטיסטי, נפגעי תאונות דרכים ועוד.
"יש מטופלים שהכלבים שינו את חייהם. הטיפול לא מתאים לכל אחד, אבל אנחנו גם יודעים איך להתגבר על פחד של אנשים מכלבים. הכלבים שלנו עוזרים לניצולי שואה ולאוכלוסיות נוספות שנרתעות מבעל החיים".
"היום אני כל כולי מושקע בהצלחת 'צליל מיתר'. יש לי בת תינוקת ואני במקום טוב בחיי, אבל למקום שאני נמצא בו כיום צריך מאמץ וכוח רצון גדולים מאוד", מכריז גל, "הייתי במקומות הכי נמוכים. יש לי מזל גדול שהתברכתי במשפחה תומכת ובחברים. לא לכולם יש את מעגלי התמיכה שהיו לי. יש הרבה אנשים לבד. הסוף של הסיפור שלהם שונה מאוד מהסיפור שלי. השאיפה הגדולה שלי היא שאוכל לעזור לאנשים הללו".
סרט קצר של תמר קרן אשר מציג את סיפורו של גל, "חשבון פתוח" שמו, יוקרן בתערוכת הבוגרים של החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה בירושלים שתיפתח ביום חמישי.
צפו בסרט של תמר קרן על גל:
לפנייה לכתב/ת 
