שתף קטע נבחר
 

הפסיכיאטרית שמטפלת בחולי סרטן – אחרי שחלתה בעצמה

במשך עשרות שנים טיפלה ד"ר פנינה דורפמן בחולים הפסיכיאטריים הקשים ביותר. מחלת הסרטן בה לקתה חייבה אותה להתבוננות נפשית. אחרי שהחלימה היא טסה למנזר בקוריאה הדרומית, שם היא חוותה הארה. "הבנתי שהייעוד שלי הוא לעזור לחולי סרטן כמוני". לפני כשנתיים הקימה את השירות הפסיכו-אונקולוגי של בית החולים בילינסון

אחרי שהחלימה מסרטן השחלות האגרסיבי בו לקתה, החליטה ד"ר פנינה דורפמן בת ה-58 להגשים חלום ישן - טיול בקוריאה הדרומית. שם, במנזר בודהיסטי לא רחוק מסיאול, היא חוותה הארה.

 

אחרי שעמדה בראש המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים "גהה" וטיפלה עשרות שנים בחולים עם מחלות הנפש העמידות והקשות ביותר, הבינה הפסיכיאטרית הבכירה שיש לה ייעוד מקצועי אחר - עזרה נפשית לחולים במחלה שממנה החלימה בעצמה אך מכבר - חולי סרטן.

 

"אני לא יכולה לשלוט בסרטן. לא בפחד של המטופלים שלי מפניו ולא בפחד הפרטי שלי. אני לא חסינה מפני הפחד", משתפת ד"ר דורפמן,  "אבל ראיתי בסרטן שלי גם הזדמנות. הזדמנות לקחת את החוויה הקשה שעברתי ולהפוך אותה לכלי טיפולי. החלטתי שהסבל והקושי שחוויתי על בשרי, תרתי משמע, יכול להיות לעזר לאחרים".

 

קיראו עוד:

קומבינציית התרופות שהצליחה להאריך את חיי חולי סרטן הכבד

התבשרת שיש לך סרטן: איך מתמודדים עם זה?

חלית בסרטן השד? 11 החלטות קשות שצריך לקבל

 

ד
ד"ר דורפמן. הקושי ככלי טיפולי(באדיבות המצולמת)

 

לפני כשלוש שנים וחצי חשה ד"ר דורפמן כאב מסוג שלא חוותה בעבר. "הרגשתי דקירה בבטן אחרי שיעור פילאטיס", משחזרת הרופאה, "זה היה כאב מוזר. הקדמתי תור לביקורת התקופתית שלי אצל הגניקולוג. הוא שלח אותי לבדיקות שגילו גידול של 13 סנטימטרים בשחלה. קצב הצמיחה של הגידול היה אגרסיבי ביותר".

 

דורפמן עברה ניתוח להסרת הגידול וטופלה בכימותרפיה  במשך כחמישה חודשים. "כשאתה יושב על כורסת הכימו יש לך הרבה זמן להתבונן", היא ממשיכה ומשתפת, "ראיתי אנשים במצוקה. אנשים שמתמודדים עם כאבים, חרדות ודיכאון.

 

 

לחלות בסרטן. מצוקה רגשית גדולה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
לחלות בסרטן. מצוקה רגשית גדולה(צילום: shutterstock)

 

לעבור ממטפלת למטופלת

ד"ר דורפמן מתארת כי בזמן הטיפולים במחלת הסרטן היא גילתה שהמענה לחולים בתחום הנפשי הינו דל ביותר. "מחלת הסרטן מטלטלת את חייו של החולה וחיי משפחתו. זה יהיה נאיבי לחשוב שהחולים לא זקוקים לליווי נפשי מקצועי בתקופה הזו. כיום, 70% מהחולים במחלה יחלימו או שהמחלה תהפוך לכרונית. זו התמודדות לא פשוטה.

 

"אני זוכרת שראיתי חולה שרעדה ובכתה כשניסו לחבר אותה לאינפוזיה. ניגשתי אליה עם העמוד שלי. התיישבתי לידה. הרגעתי אותה. החזקתי את היד שלה בזמן שחיברו אותה. תירגלנו נשימות והרפייה. בהמשך גם המלצתי לה על תרופות. לאט לאט התחלתי להיחשף לתחום הפסיכו-אונקולוגיה. ככל שהעמקתי יותר, כך הסקרנות שלי גברה".

 

מחקרים מראים כי 38% מחולי הסרטן סובלים מתסמונות דיכאונית חרדתית משמעותית. כשליש מהחולים יסבלו במקביל לסרטן גם מתחלואה נפשית. החרדה של חולי סרטן גבוהה פי שבע בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

 

מחקר שעקב אחר 375 אלף נשים שהחלימו מסרטן השד, גילה עלייה של כ-50 אחוזים בנטיות האובדניות של המחלימות לעומת האוכלוסייה הכללית.

  

את מתארת שאת רואה אנשים במצוקתם. את גם היית חולה. מה עם המצוקה שלך?

"גם אני הרגשתי את החרדות והדיכאון שמהם סובלים חולים אונקולוגיים. זה טבעי להיבהל מהמחלה. המעבר מצד המטפל לצד של המטופל היה לא קל בכלל. ההעמקה שלי בתחום של פסיכו-אונקולוגיה סייעה לי להתמודד עם הקושי".

 

כאמור, אחרי שהחלימה מהסרטן החליטה ד"ר דורפמן לטייל למזרח הרחוק ולקוריאה הדרומית. "הסרטן מסביר לך שלא דוחים חלומות", מציינת הרופאה, "אי אפשר לדעת אם תקבל הזדמנות נוספת להגשים אותם. כשיש לך הזדמנות - פשוט סע!".

 

 

ד
ד"ר דורפמן ובנה במהלך הטיול במזרח(באדיבות המצולמת)

בזמן הטיול לקוריאה, שהתה ד"ר דורפמן במנזר בודהיסטי לא רחוק מסיאול הבירה. "ישבנו שם עם אב המנזר", מספרת הפסיכיאטרית, "הוא שאל כל אחד למה הוא הגיע למנזר. סיפרתי לו את האמת. אמרתי לו שחליתי בסרטן.

 

"עד שחליתי הייתי רגילה לעזור לאחרים. המחלה דרשה ממני להשיב בכנות על השאלה 'מה אני רוצה לעשות עם חיי'. הסברתי לאב המנזר שהגעתי עד אליו כדי להעמיק את ההתבוננות שלי פנימה".

 

"במנזר הבנתי מהו הייעוד האמיתי שלי"

ד"ר דורפמן נשארה במנזר במשך שלושה ימים. "הסתייעתי בשקט ובמדיטציה כדי להתקרב יותר לעצמי. אלו היו אלו שלושה ימים אינטנסיביים שנתנו לי המון. האינטנסיביות שמגיעה מהשקט. זה עזר לי להתבונן על המסלול שרובנו עושים - להתקדם, לנהל, לטפס כמה שיותר גבוה. 

 

"השקט שלח אותי לכיוון שאומר שאת צריכה להמשיך לתת מעצמך לאחרים, אבל לא ממקום של מחיאות כפיים, אלא ממקום של אמת פנימית.

 

"את חוזרת לארץ, לשיגרה, לעבודה, אבל אז את אומרת לעצמך - 'רגע, במנזר הבטחתי לעצמי שאני רוצה משהו אחר'. הנקודות התחילו להתחבר. הבנתי שאני רוצה להתמחות בפסיכו-אונקולוגיה, שהייעוד שלי הוא עזרה נפשית לחולי סרטן".

 

כדי להעמיק את הידע שלה בתחום, התמחתה ד"ר דורפמן במרכז טיפול בסרטן בניו יורק. כששבה ארצה היא הקימה לפני כשנתיים את השירות הפסיכו-אונקולוגי במרכז דוידוף בבית החולים בילינסון.

 

"אני מסתכלת לחולים בהם אני מטפלת בעיניים", היא מתארת, "כשאני מציגה את עצמי בפני החולים אני מספרת להם שגם אני חליתי בסרטן. אני רוצה שהמטופל יידע שגם אני חוויתי את הקשיים שהוא מדבר עליהם, שאני יודעת מה הוא מרגיש. אני חושבת שזה כלי מאוד חשוב של מטפל".

 

היא מסכמת ואומרת: "היום אני מרגישה שאני במקום הנכון עבורי. אני מרגישה שאני עוזרת לאנשים. פסיכו-אונקולוגיה הוא תחום שהולך ומתפתח מאוד בעולם. הייתי שמחה שזה יהיה שירות שניתן בכל המחלקות האונקולוגיות בארץ.

 

"פסיכיאטר לכל מחלקה אונקולוגית זה חזון מאוד רחוק, אבל אני לא חושבת שזה שירות שהוא בגדר מותרות. אני מקווה שיום אחד עוד נגיע לשם". 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
באדיבות המצולמת
ד"ר פנינה דורפמן. ניצחה את הסרטן
באדיבות המצולמת
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים