כך תמדדו בעצמכם את עוצמת הכאב - ותטפלו בהתאם
תחושת כאב, היא תחושה שכולנו מכירים. הסיבות לכך יכולות להיות שונות, אולם בכל מקרה כאב פוגע באיכות החיים ובתפקוד היומיומי. כדי לטפל ביעילות בכאב, מומחים פיתחו סרגל למדידת העוצמה שלו - מעלית הכאב - כך נדע מהי רמת הכאב ואיזה טיפול נדרש לשיכוכו
17-20% מהאנשים חווים כאב ברוב ימות השבוע. 33 אחוז מהאוכלוסייה מעל גיל 65 מדווחים על כאב מתמשך. לעיתים קרובות כאב הוא תוצאה של מנגנון דלקתי - הגוף מגיב לבעיה על ידי שחרור חומרים (פרוסטגלנדינים), המתווכים יצירת גורמי דלקת באזור בו יש בעיה. הביטוי הפיזי שאנו חווים בעקבות כך היא תחושת הכאב.
הסיבות לכאב והשפעותיו
הסיבות לכאב מגוונות ויכולות להיות כתוצאה מחבלה/טראומה/תאונה, מחלות כרוניות (מהמחלה עצמה או תרופות שנוטלים עבורה), לחץ ומתח, הפרעות שינה, עומס (עבודה, משפחה, כלכלית), שרירים תפוסים בעקבות פעילות גופנית אינטנסיבית ועוד.
הכאב עשוי לגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים – עם ביטויים כמו חולשה, קושי בריכוז, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה, הימנעות מפעילות ומחברה, חוסר תיאבון, צריכה מרובה של שירותי בריאות ועוד.
מעלית הכאב - למדוד את עוצמת הכאב
מדידת עוצמת הכאב הינה מאתגרת שכן מדובר בחוויה סובייקטיבית המתבססת על דיווח של הסובל מהכאב. עדיין לא קיים מדד, מכשיר או בדיקה גופנית שייתנו אינדיקציה אובייקטיבית לכמה כואב לנו.
מסיבה זו פותחו סרגלים להערכת עוצמות הכאב. סרגל הכאב מוצג למטופל כאשר הוא ממוספר מהספרה 0 המסמלת מצב בו אין כאב כלל, ומגיע עד לספרה 10 המסמלת שיא של כאב בלתי נסבל. ישנם סרגלים המותאמים לילדים, לחולים המתקשים בתקשורת וכד'.
בנוסף, פיתחו הרופאים את "מעלית הכאב": מודל לטיפול תרופתי במשככי כאבים על פי עוצמת הכאב. העיקרון של מעלית הכאב מנחה את הרופא המטפל לתת טיפול מותאם לעוצמה המדויקת ("לעלות ישירות לקומת הכאב" בלי להתעכב בדרך על קומות נמוכות יותר = עוצמת כאב קלה יותר וטיפול תרופתי שלא יביא הקלה) מבלי לעצור על שלבי טיפול "קלים" יותר, שלא יתנו מענה מלא לכאב.
כמובן שלכל אחד סף כאב אינדיבידואלי ויש לפעול לפי קריטריון זה בבחירה מושכלת של משכך הכאבים. בכל קומה ניתן (וצריך) להוסיף תרופות, לשלב תרופות ולשלב טכניקות טיפול לא תרופתיות על מנת להקל על הכאבים.
ה"קומה הראשונה"
עבור כאב בדרגה זו מומלץ לעשות שימוש במשככי כאבים קלים, כגון תרופות ללא מרשם ושאינם על בסיס אופיאטי. לדוגמא, קבוצת ה-NSAID, תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (כדוגמת אדויל, וולטרן). היתרון של קבוצת תרופות זו הינה השפעה משולבת: אנטי דלקתית ושיכוך יעיל מאוד ומהיר של הכאב. כמו כן, תרופות אלה יעילות לטיפול במגוון רחב של כאבים: כאבי ראש ומיגרנה, כאבי שרירים, גב, שיניים, מחזור ועוד, המהווים את מגוון הכאבים הנפוצים.
במשפחת תרופות זו היעילות היא קצרת טווח ועד כיממה: הן מספקות הפוגה בכאב ל-8-24 שעות. אפשרות נוספת הינה תרופות מבוססות פארצטמול (כדוגמת אקמול לסוגיו): משכך כאב באמצעות השפעה על אנזים השותף בתהליכי יצירת דלקת. הוא עוזר בהורדת חום, שיכוך של כאב קל, אבל כנראה לא משפיע על הפחתת דלקת.
כמו בכל העולם, גם משרד הבריאות הגביל את השימוש בפארצטמול ל-4 גרם (עד 8 כדורים) ביממה. תרופות אלו יעילות לכ-3-4 שעות. בכל מקרה של כאבים חזקים מומלץ לבחור בתרופה אחרת.
ה"קומה השנייה"
כאן מומלץ לעשות שימוש בתרופות אופיאטיות "חלשות" או אופייאטים חזקים במינונים נמוכים. מדובר לדוגמה על כאב חזק לאחר ניתוח, כאבי גב חריפים או ממושכים, כאב פרקים בברך או בירך וכדומה.
בעוצמת כאב זו טוב להשתמש בתרופות המכילות שילוב של כמה נוגדי כאב בכדור אחד ו/או לשלב עם תרופות אחרות בעלות אפקט של שיכוך כאב. יחד עם אלו, רצוי לשלב גם טיפולים נוספים שאינם תרופתיים כגון פיזיותרפיה, טיפול התנהגותי וכד'.
ה"קומה השלישית"
פה נמצאות התרופות האופיאטיות החזקות יותר, המיועדות לדוגמה לכאב אונקולוגי, כאב מתפרץ וחד או כאב נוירופתי, והן מתאימות לדרגות כאב של 6-8 ומעלה. לרוב התרופות כאן אפשרות למתן מנות "הצלה" במידה והכאב אינו חולף לאחר שעה.
ה"קומה הרביעית"
מצדיקה התערבות אינטנסיבית בטיפול בכאב הן על ידי תרופות אופיואיטיות כגון משפחת המורפין והן על ידי תרופות נוספות וטכניקות נוספות לשיכוך כאב, כולל טכניקות פולשניות. לדוגמה, לאחר ניתוח ישנם מטופלים המחברים אותם למשאבת PCA לשליטה טובה יותר בניהול הכאב על ידי המטופל, בלחיצה על כפתור.
להפחית את הכאב
נקודת המוצא בטיפול בכאב היא אוניברסלית - יעד ראשון הינו להפחית את הכאב. לאחר מכן נדרשים המטופל והרופא לבחון את הצורך בשיפור איכות חיים: תפקוד המטופל, האלמנטים של מצב רוחו, איכות השינה ועוד. לעיתים טיפול באספקטים אלה יסייעו בהפחתת הכאב או מניעת הישנותו.
הנחיות ארגון הבריאות העולמי לטיפול תרופתי בכאב מדגישות את החשיבות במתן טיפול פומי במידת האפשר. ההנחיה היא כי אין מינונים אחידים – כל מטופל מגיב קצת אחרת ועל כן יש להתאים את המינון המתאים לכל מטופל, בהתאם למצבו ותגובתו לטיפול, מבלי לחרוג כמובן מהנחיות היצרן.
כך, אם מטופל נמצא ב"קומה הראשונה" במעלית הכאב, על הרופא המטפל להעדיף טיפול בפורמולה שתביא להקלה מהירה בכאב, דוגמת החומר הפעיל באדויל (כדורי הג'ל) שמתמוסס במהירות ומגביר את הזמינות של החומר הפעיל, כך שישנה הקלה כבר תוך כ-10 דקות מרגע לקיחת התרופה ועד למשך 8 שעות.
יש לזכור כי לרוב, אם לא תמיד, בנוסף על הטיפול התרופתי בכאב, יש להתייחס למכלול הגורמים לכאב הספציפי, משכם, השפעתם על איכות חיי המטופל וכיצד מתמודדים עם כמה שיותר מהם ע"מ למנוע מכאב חריף שהינו סימפטום, להפוך למחלה כרונית של כאב.
הכותבת היא מומחית ברפואת המשפחה ומנהל רפואי, יו"ר החוג לטיפול בכאב של איגוד רופאי המשפחה
לפנייה לכתב/ת 
