לא רק פריצת דיסק: זו הסיבה לכאבי גב המקרינים אל הרגל
80 אחוז מאוכלוסיית העולם סובלים מכאבי גב תחתון, שלעיתים אף מלווים בכאבים המקרינים לרגל. עד לפני כמה שנים, ההנחה המקובלת הייתה כי מדובר בלחץ של מערכת העצבים ובפריצת דיסק, אולם כיום מחקרים מצביעים על כך כי הסיבות לכאבים אחרים לגמרי, כמו גם הטיפולים שמקלים על הכאבים
הצעות לתרגילים שיקלו על כאבי הגב. צפו:
מקובל לומר שכ-80 אחוזים מאוכלוסיית העולם סובלת או תסבול מכאבי גב תחתון. ידוע כי רוב ההתקפים הפתאומיים של כאבים מקומיים בגב התחתון חולפים מעצמם ללא שם התערבות, במהלך תקופה של 3 ימים עד שבועיים בממוצע.
אצל חלק מהסובלים מכאבי גב תחתון, מופיעה גם הקרנה לגפיים. תופעות הכאבים המוקרנים אופייניות למעורבות של רקמת עצב והן מתוארות ככאבים בעלי "אופי חשמלי", תחושה של זרם חשמלי, לעיתים לאורך כל הרגל לעיתים לחלקה ולעיתים אף לשתי הרגליים.
בנוסף, תיתכן גם תחושת שריפה ונימול עד כדי איבוד תחושה בחלקים של הרגל או שתי הרגליים, תיתכן חולשה מוטורית בגפיים ובמקרים קיצוניים ונדירים אף שיתוק (צניחת כף הרגל, חולשת שריר הארבע ראשי, איבוד שליטה על סוגרים ועוד).
עבור חלק מהאנשים, תסמינים אלו אשר מורגשים הרחק מהגב, מאוד לא נעימים ומתוארים ככאב. השם העממי הניתן לתופעה הזו הוא "אישיאס" ובשפה יותר מקצועית: "סכיאטיקה", על שם העצב הסכיאטי שמקורו בחוט השדרה, הוא יוצא ממספר גבהים של חוליות בעמוד השדרה ומעצבב את הרגליים.
קיראו עוד:
מה גורם לכאבי גב? מחקרים מנפצים מיתוסים
הנחיות חדשות לכאבי גב תחתון: לא לקחת תרופות
כאבי גב: 4 סימנים המחייבים פנייה לרופא
הקשר בין כאב מוקרן לפריצת דיסק
נהוג לחשוב כי תסמינים בעלי אופי חשמלי המקרינים או נמצאים לאורך הרגל (או היד) יהיו בשל בלטים או פריצות דיסק, הלוחצים מכנית על חוט השדרה עצמו, או על מוצאי העצבים בנקבים שהם יוצאים מהחוליות בדרכם אל היד או הרגל.
בשלושת העשורים האחרונים, בשל פיתוח טכנולוגיות דימות מתקדמות ללא קרינה, נעשו עשרות מחקרים עם הדמיית תהודה מגנטית (MRI) באנשים בריאים ללא שום סימפטומים. מחקרים אלו הדגימו באופן עקבי כי בלטי דיסק, היצרויות של נקבים עצביים ואף פריצות דיסק מלאות, הם ממצאים ניווניים רגילים באנשים ללא שום סימפטומים וניתן למעשה לייחס אותם לגיל, גנטיקה ושונות נורמלית.
ממצאים עקביים אלו הובילו לשינוי במחשבה הרפואית, כי למעשה ממצאים אלו הם כלל לא פתולוגיות והכרה בעובדה שהאנטומיה האנושית איננה זהה למודל ה-כביכול "אידיאלי" הנראה בספרי האנטומיה.
ממצא עקבי נוסף, הוא חוסר הקשר בין גודל בלט דיסק או פריצת הדיסק לחומרת התסמינים. כלומר, ייתכנו פריצות דיסק גדולות ונרחבות ללא שום תסמינים, לעומת בלטי דיסק קטנים עם תסמינים דרמטיים בחריפותם.
מה מעורר את הכאב המוקרן?
במחקר סקירה משנת 2010 המחברים העלו את ההשערה, כי המודל של כאב מוקרן (סכיאטיקה) על רקע פריצת דיסק מכנית (הדיסק יוצר עומס ולחץ ישיר על רקמת עצב) הוא שגוי. הם טוענים כי סכיאטיקה היא תסמין בלבד, והיא תוצאה של מצב דלקתי במערכת העצבים ולא בעיה מכנית.
חשוב להבהיר כי מדובר בדלקת לא זיהומית הנגרמת על ידי חיידקים, אלא דלקת אינפלמטורית, שהיא למעשה תגובה טבעית ורצויה של הגוף, שמטרתה לטפל ולהחזיר את הגוף למצבו הפיזיולוגי האופטימלי והבריא (הומאוסטזיס). ללא תגובה דלקתית למעשה לא היינו מבריאים, ועל כן יעילות התגובה הדלקתית נמדדת לפי היכולת שלה לדעוך ולהיעלם.
באותו מאמר מעלים המחברים מספר הסברים אשר למעשה מפריכים את ההשערה המכנית לפריצת דיסק:
פריצות דיסק שהן המצב הקיצוני ביותר לאחר בלט דיסק, נוכחות בהדמיה גם באנשים ללא שום סימפטומים.
לעיתים רבות ישנם סימפטומים חמורים המדמים לחץ על עצב ללא שום עדות ללחץ על העצב בבדיקות הדמיה.
אין התאמה בין חומרת הסימפטומים לגודל הפריצה, גודל הפריצה או הבלט לא קובע.
החלמה מלאה ונאותה לעיתים קרובות מתרחשת עם התערבות מינימלית, למרות שהדיסק נותר פרוץ לפי הדמיה.
התוצאות הניתוחיות של שאיבת דיסק ישירה לא מתעלות בטווח הבינוני לעומת טיפול שמרני.
איך מערכת החיסון קשורה לכל זה?
המודל המוצע של סכיאטיקה הנגרמת על ידי דלקת עצבית, עולה בקנה אחד עם ראיות רבות למעורבות של מערכת החיסון בתהליכים דלקתיים במערכת העצבים המרכזית (מוח וחוט השדרה) ובעצבים הפריפריים.
עד לפני ארבעים שנה (במשך כמעט מאתיים שנה מאז גילוי המערכת החיסונית), חשבו כי במוח ובכלל במערכת העצבים אין כלל פעילות של מערכת החיסון. בשל התפתחות בשיטות מדעיות, גילו בארבעת העשורים האחרונים כי למעשה ישנה פעילות ענפה של מערכת החיסון על בסיס קבוע, גם במוח, בחוט השדרה ובמערכת העצבים הפריפרית.
פעילות מערכת החיסון בתוך מערכת העצבים נמצאה קשורה להרבה מצבים רפואיים בבני אדם ובבעלי חיים כגון: אלצהיימר, פרקינסון, דיכאון, עייפות כרונית, פיברומיאלגיה אוסטאוארטריטיס ועוד תסמונות הכוללות כאב כרוני. עדיין לא ברור לחלוטין מה בדיוק גורם לשפעול התגובה החיסונית בכאבי גב תחתון עם כאבים מוקרנים, אבל ברור שאותה תגובה בשל סיבה עלומה כושלת בלדעוך ולכן במקרים מסוימים הדלקת והכאב נמשכים.
ההשערות המובילות בהקשר לכשל דעיכת הדלקת במצבים של פריצת דיסק הן: נטייה גנטית, השפעות סביבתיות (אפיגנטיות) וסטרס ממקור פסיכולוגי, שלא תמיד ביכולתו של האדם לשלוט בגורמים אלו.
השלכות על הטיפול
אם בעבר היה ברור כי לחץ מכני של הדיסק הפרוץ על חוט השדרה יוצר הקרנה עצבית, הרי המחשבה הייתה שיש לשחרר את הלחץ אחרת הבעיה לא תיפטר. כיום, ישנה התייחסות ספקנית לקשר הישיר בין הלחץ המכני לתסמינים ומקובל יותר לדבר על דלקת. מכיוון שכך, מחשבה של "להחזיר" את הדיסק למקום (דבר שאינו אפשרי ממילא) על ידי טיפול ידני, אינה מקובלת והוצאה של הדיסק בכירורגיה צריכה להישקל בכובד ראש.
אם כך, ההיגיון הראשוני אומר כי הטיפול צריך להתמקד בנוגדי דלקת, אך באופן מפתיע הטיפול בנוגדי דלקת נמצא במאמר סקירה מ-2017 של ארגון קוקריין (ארגון העושה סקירות ספרות מדעיות ללא מטרות רווח) לא יעילים בטיפול בסכיאטיקה ושווים ביעילותם לפלסבו.
אז נשאלת השאלה: מדוע תרופות אנטי דלקתיות לא עובדות או לפעמים כן עובדות? התשובה היא כי התרופות הללו מכוונות עבור קבוצת אנזימים רחבה שמקובל לחשוב שהיא הבעייתית וכנראה שהתגובות החיסוניות במערכת העצבים פועלות עם מערכות אנזימים שונות וספציפיות המשתנות מאדם לאדם או אפילו בין מגדר או מוצא שונה.
לצערנו, כיום התרופות האנטי דלקתיות מבוססות על טווח תגובה אנזימטי מאוד רחב ולא ספציפי. נראה כי היעילות הבעייתית היא מכיוון שלכל אדם יש פרופיל אנזימטי שונה וייחודי. ייתכן כי בעתיד תהיה היכולת לעשות בירור פרופיל אנזימטי של מערכת החיסון ולהרכיב תרופות ייחודיות עבור כל אדם.
הראיות החזקות לטיפול בכאבי גב מתמקדות בהפחתת התהליך הדלקתי על שילוב של תנועה ופעילות גופנית, הפחתת מתחים נפשיים והפחתה במשקל.
ההסתכלות על המטופל היא רחבה. בפיזיותרפיה, בשלבים הראשונים נעשים ניסיונות להקל על הכאב ולעודד תנועה עם הידיים (טיפול מנואלי), בעזרת אמצעי קירור וחימום, בעזרת מכשור חשמלי ובעזרת חבישות.
יעילות פעילות גופנית להעלמת הכאב
יש ראיות חזקות למתן הסבר, תמיכה והדרכה. מתן ידע ופרוגנוזה (מסגרת זמן להבראה) מפיגים מתח וחרדה ומשפרים את ההיענות לתנועה ותרגול. פחד מכאב ומחשבה קטסטרופלית על נזק שיגרם מתנועה, יוצרים פעמים רבות הימנעות מתנועה והחרפה של הכאב. תנועה וחזרה לתפקוד הן מטרת הטיפול בפיזיותרפיה.
הראיות העקביות ביותר כיום להטבה במצבים דלקתיים מתמשכים הן לטובת פעילות גופנית. הראיות המשמעותיות ביותר בתחום מחקר זה הן לטובת פעילות אירובית במאמץ קל עד בינוני. פעילות זו צריכה להיערך לפחות 10 דקות רצוף ולהוביל לעלייה מתונה בקצב הלב והנשימה כגון: הליכה ממושכת, שחייה ממושכת, ריצה, אופניים ומכשירים אליפטיים.
ישנן גם ראיות לטובת אימוני התנגדות קלאסיים בחדר כושר וההמלצות הן לבחור בפעילות הגופנית בה האדם יוכל להתמיד לאורך זמן. יש לסייג כי אין כאן קסמים והשיפור שנראה במדדי דלקת וסימפטומים במחקרים אלו, היה לאחר כמה שבועות של התמדה. מומלץ לגשת לבעל מקצוע כגון פיזיותרפיסט על מנת לבנות תוכנית תרגול מדורגת ואף לעבוד בצמוד עם מדריך כושר מוסמך.
המסר העיקרי הוא שמומלץ לזוז ולהיות בתנועה במסגרת היכולת. חשוב לציין, שכיום כבר לא נהוג לדבר על תרגילים או תנועות "שאסור" לבצע. הרבה מההנחיות לגבי "הרמה נכונה" או "לא נכונה" מקורן למעשה באותה תפיסה כי תנועות מסוימות "מחמירות" את בלטי הדיסק והלחץ על שורשי העצב. אולם כאשר שוקלים את הראיות החדשות שצוינו, ניתן להבין כי מקור התפיסה הזו היא מכאנית ופחות מתיישבת עם העדויות הדלקתיות הרבות שקיימות.
ומה לגבי ניתוחים? כפי שכבר צוין, ההיגיון המכאני מאחורי הרבה מניתוחי פריצות הדיסק אינו מצדיק את ההליך, כי לרוב לא מדובר בלחץ מכני אמיתי. גם התוצאות הניתוחיות אינן משביעות רצון ועל כן ההמלצה היא להמתין ככל הניתן, שכן רבות מהתגובות הדלקתיות האלו נוטות לעבור מעצמן בממוצע לאחר שלושה חודשים עם התערבויות מינימליות של משככי כאבים, פיזיותרפיה ופעילות גופנית מתונה ומדודה.
סימנים המחייבים פנייה לרופא
ישנם תסמינים המצריכים בירור אצל רופא משפחה או פנייה לרופא מומחה גב כגון: כאבי גב ממושכים במשך כמה שבועות שאינם מגיבים לטיפול שמרני, כאבים המעירים משינה ואינם מוטבים בשינויי תנוחה, כאבי גב המלווים בירידה לא מכוונת בתאבון ובמשקל, כאבי גב ממושכים עם רקע של מחלות סרטניות, כאבי גב כתוצאה מפציעה או חבלה.
המקרים הבאים נדירים אך מחייבים פנייה מידית לחדר המיון: שיתוק מוטורי של יד או רגל, איבוד שליטה על סוגרים, כאבים המלווים עם עלייה בחום סיסטמי של הגוף בחשד לזיהום.
אסף ויסמן הוא פיזיותרפיסט ודוקטורנט בחקר עמוד שדרה וכאב; עירית סמילנסקי היא פיזיותרפיסטית
לפנייה לכתב/ת 
