מנטורינג להתמודדות בריאה עם מחלת הסרטן
דוד אליהו, חולה לימפומה, החליט להיות מנטור בעמותת חלי"ל האור (חולי לימפומה ולוקמיה) לאחר שנחשף לסיפור חיים מלא השראה של חולה שהצליח לנהל חיים בריאים ורגילים עם ואחרי מחלת הסרטן. העמותה פתחה כעת תוכנית חדשה להכשרת מנטורים לחולים אחרים
בשיתוף העמותות אמ"ן וחליל האור
"חליתי לראשונה בלימפומה בגיל 32, טופלתי והייתה לי הפוגה במחלה במשך 3 שנים. לאחר מכן המחלה פרצה שוב. טופלתי בטיפולים כימותרפיים ובמהלכם הבנתי שאם אחזק את נפשי תהיה לכך השפעה רבה על חיזוק גופי. למדתי על בשרי שאחד האמצעים להתחזק היא לפגוש אדם שעבר מסלול דומה: אובחן, עבר קשיים, נלחם, אחרי השתלת מח עצם על כל המשתמע, התמודד עם כימותרפיה, היה בשפיפות קומה, התחזק קם על רגליו ומנהל את חייו, כפי שהיו לפני המחלה", משתף דוד אליהו, בן 45, איש חיל האוויר ומנטור לחולים אחרים, נשוי + 4 ילדים מגן יבנה.
קיראו עוד על התמודדות עם סרטן הדם
"המחלה חזרה שוב לפני כ-3 שנים. בעודי מאושפז לאחר השתלת מח עצם, נכנס אדם לחדרי. הציג את עצמו וסיפר לי שחלה ועבר השתלת מח עצם לפני 30 שנים. עת החלים, חזר לחיים הרגילים שלו, חיתן את ילדיו ומחלתו לא חזרה עד היום".
"מי שלא היה שם ולא חלה, לא יידע מה משמעותו של ביקור כזה. הכוח שאשתי ואני ספגנו מדבריו היה בעוצמה שאין לתארה במילים. מאותו רגע דבקה בי אותה העוצמה והיא בוערת בי. מאז שהחלמתי אני מבקר חולים, חולק איתם את התנסותי ומשתדל להפיח בהם אומץ ושאר רוח. בשבוע שעבר ביקרתי חולה ששיקף לי שעשייתי משמעותית מאוד לחולים. דבריו חיזקו בי את המשמעות והרצון להמשיך בדרכי כמנטור לחולים".
כשהעולם מתהפך
כאשר אדם מאובחן כחולה סרטן עולמו מתערער. ההתמודדות עם עצם אבחון המחלה ועם הטיפולים היא רק אחת מההתמודדויות שניצבות לפתחם של חולי סרטן. חלק מהחולים חשים צורך להסתיר מהילדים ומהסביבה את המחלה.
יש משפחות בהן אסור לדבר על מוות, או שלא נהוג לשתף ברגשות. יש תקופות של אי ודאות, תקופות של התמודדות עם טיפולים, ויש גם התמודדות פחות מדוברת עם התקופה שאחרי הטיפולים והמעקב. לפעמים החולה נותר לבד אחרי תקופת הטיפולים. חלק מהחולים מתמודדים עם הפחד מפני הישנות המחלה ואחרים עם חרדות קיומיות.
אנשים טובים רבים מקיפים חולי סרטן ורוצים לסייע להם בהתמודדותם. ולמרות זאת, אנשים עם סרטן מרגישים, לפעמים, בדידות גדולה ותחושה שהסביבה לא מבינה את הקשיים שהם חווים.
מיהו המנטור?
החלטנו להכשיר מנטורים לתמיכה בחולים, כולם מטופלים ותיקים או בני משפחה של חולים.
למנטור, אדם שהתמודד בעבר עם המחלה וחווה על בשרו את הקשיים, יתרונות רבים בעבור החולים. מחקרים רבים שנעשו בתחום זה תיארו את התרומה האדירה של תהליך המנטורינג למנטור וגם למנטי, כלומר לחולה שזוכה למנטורינג. גם המלווים העיקריים של החולה, יוצאים נשכרים מליווי של מנטורים, מפני שלא תמיד יש להם עם מי לדבר ובפני מי לפרוק את המתח הרב.
מדובר בתפקיד לא פשוט, כי חניכה (מנטורינג) של אדם המתמודד עם סרטן עשויה להיות מורכבת ולעורר חרדות, חששות, כאב ומחשבות על הבחירות שעשה המנטור כשניהל את מחלתו. המנטור חווה שוב רגשות וחוויות ולכן מוטב שיהיה אדם שעיבד את תהליך ההתמודדות האישי שלו עם הסרטן. בנוסף, תהליך המנטורינג מתרכז במנטי ובדילמות שלו ועל כן לא כל אחד מתאים להיות מנטור.
כל אדם מתמודד בדרכו עם המחלה ותפקיד המנטור הוא להכיל את השונות, שעשויה להיות שונה בתכלית מהדרך שלו. ההתמודדות עם המחלה קשורה לדפוסי אישיות של האדם, או לפרשנות שלו לאירועים בחיים. יש אנשים שרוצים להיות בשליטה ולדעת כל פרט על המחלה. אחרים לא רוצים יותר מידע ממה שהרופאים שלהם מסבירים להם. בתוך השונות תפקיד המנטור לייצר מרחב בטוח של שיתוף, שאילת שאלות והקשבה.
מדברים על פחדים
אין מטופל שלא חווה פחד. פחד ממוות, פחד מאובדן, פחד שלא יחזור לתפקוד רגיל, פחד שירחמו עליו, פחד שהוא פוגע באנשים הקרובים לו ומשבש את החיים שלהם. הבעיה בפחד היא הטאבו.
הפחד אינו מדובר ותפקידנו להפוך את השיח עליו לנורמלי. המשפחה לפעמים לא מאפשרת את השיח על הפחד כי מחשבה בוראת מציאות, או בגלל שחייבים להיות אופטימיים. המנטור מלמד את המנטי שזה בסדר לפחד. שניתן לדבר על הפחד, להבין ממה בדיוק מפחדים ולנהל את הפחדים. כלי טיפולי בפחד, למשל, הוא לדמיין את הפחד כבלון הליום, להסתכל עליו ולשחרר אותו.
איך לומדים להיות מנטורים?
המנטורים עוברים הכשרה מקצועית ובה הם מקבלים כלים מעולם המנטורינג. הם נחשפים לנקודת המבט של המנטי, לומדים איך להגיע למפגש עם פחות סימני קריאה ויותר סימני שאלה. איך להבין את הצרכים של המנטי. ומתי, אם בכלל, להשתמש בסיפור האישי שלהם במהלך המפגשים. מעבר להכשרה הקבוצתית, כל מנטור זוכה לליווי אישי לאורך השנה.
מטופלים שמבקשים לעצמם ליווי אישי של מנטור מוזמנים לפנות לעמותת חלי"ל האור. אנחנו נתאים להם מנטור לפי קריטריונים כמו מחלה דומה, קירבה גאוגרפית, סוגיות משותפות (ילדים קטנים בבית), גיל וכדומה. בנוסף, מטופלים שרואים עצמם מתאימים לתפקיד המנטור יכולים לפנות לחלי"ל האור ולהגיש מועמדות להכשרות הבאות שנקיים.
בשיתוף העמותות אמ"ן וחליל האור
הכותבת היא רעות שוהם, פסיכולוגית ארגונית, עמותת "חלי"ל האור"
לפנייה לכתב/ת 
