כך רבקה ניצחה את סרטן השד בלי כימותרפיה

בשיתוף אונקוטסט

"אי אפשר להרגיש ברת מזל אחרי שמקבלים את הבשורה שחולים בסרטן, אבל זה בהחלט מזל גדול לגלות אותו בזמן ובשלב מוקדם", כך מתארת רבקה מקטובי, בת 56 מאשדוד את תחילת ההתמודדות לפני מספר שנים עם סרטן השד, לאחר שבבדיקה שגרתית התגלה אצלה גוש.

"הייתי שוטרת במשך 32 שנה. לפני כשש שנים בחודש דצמבר הייתי אמורה לצאת לפנסיה מהשירות. ימים ספורים לפני כן התבשרתי שיש לי סרטן שד. תזמון מוזר שכזה. בקריירה שלי עשיתי, ראיתי ועברתי הכל ולאורך כל הדרך מה שהכי אפיין אותי זה שתמיד זכרתי לחייך ולצחוק גם ברגעים הקשים", נזכרת רבקה, "גם אחרי הבשורה המפתיעה שקיבלתי, ניסיתי לראות את הצד החיובי ואפילו המשעשע. כאחת שכל חייה יש לה שיער מתולתל וחזה שופע, אמרתי לעצמי הנה סוף סוף הזדמנות להקטנה והרמה כמו שתמיד חלמתי, ומי יודע, אולי אחרי הטיפולים השיער יצמח הפעם חלק".

רבקה מקטובי. ניצחה את הסרטן

"רוצה להשאיר את המחלה מאחורייך"

בשורת הגילוי על מחלה כמו סרטן השד תמיד מטלטלת. סיכויי ההחלמה של מי שאובחנה במסגרת גילוי מוקדם גבוהים מאוד, אך ההתמודדות הפיזית והרגשית בדרך להחלמה אינה פשוטה אף פעם. לאחר האבחון המוקדם מתבצע אפיון של סוג הגידול וניתוח לכריתה מלאה או חלקית של השד. לאחר ההתאוששות מהניתוח נשאלת השאלה אילו טיפולים נדרשים על מנת להקטין את סיכויי המחלה לשוב בעתיד.

כל חולה היא ייחודית וכך גם המחלה שלה ועל כן ישנה חשיבות להבנת המאפיינים של הגידול של כל חולה. אצל חלק ניכר מהחולות בסרטן שד מוקדם נמצא כי הגידול מכיל קולטנים חיוביים להורמונים וביטוי שלילי לגן HER2 - משמע יגיב בהצלחה לטיפולים הורמונליים שמטרתם למנוע את הישנות המחלה.

אמנם, בניתוח מסירים את כל הגידול הסרטני, אך מחשש לפיזור של תאי סרטן מיקרוסקופיים יש מקום להוסיף טיפולי כימותרפיה, שידוע כי מונעים חזרת מחלה אצל קבוצה קטנה מאוד של חולות. לטיפולים אלה תופעות לוואי והשלכות לטווח הקצר והארוך. השאלה המשמעותית בשלב זה היא האם החולה אכן משתייכת לאותה קבוצת חולות קטנה (כ-15% ) שעבורם כימותרפיה עשויה להיות מצילת חיים?

"למרות כל ההומור והאופטימיות שלי אחרי שעוברים את שלב הבשורה, הניתוח, שחזור השד וההתמודדות הרגשית את רק רוצה להשאיר את המחלה מאחורייך. כימותרפיה הופכת לדבר שאת הכי חוששת ממנו. נשירת שיער, תופעות לוואי, זה בעצם 'משאיר אותך חולה' למרות שבגוף כבר אין יותר את המחלה", משתפת רבקה, "סוג הגידול במקרה שלי היה כזה שמגיב להורמונים והעובדה כי הוא לא התפשט אל בלוטות הלימפה הייתה בשורה משמחת במיוחד. נותרה רק שאלת הצורך בכימותרפיה".

הבדיקה שקובעת נחיצות הכימותרפיה

כאמור, תוספת כימותרפיה לא תשפר את מצבה של כל מטופלת. למעשה, כימותרפיה לא תועיל לרוב החולות שאובחנו בסרטן שד מוקדם, אך במקרים מסוימים היא בהחלט בחזקת טיפול מציל חיים. בדיקת 'אונקוטייפ שד' היא הבדיקה המובילה והמועדפת בהנחיות המקצועיות של ארגוני הבריאות הגדולים בעולם כדי לקבוע את התועלת בתוספת של טיפול כימי לחולות בסרטן שד מוקדם עם מאפייני מחלה דומים לאלו של רבקה.

הבדיקה מספקת תוצאה, בין אפס למאה, שמתבססת על 21 גנים ספציפיים ברקמת הגידול שהוסר במהלך הניתוח. אוסף גנים ייחודי זה מנבא את היעילות של תוספת כימותרפיה לטיפול ההורמונלי, וכמו גם את הסיכוי לחזרת מחלה בעתיד. ממצאי מחקר ה-"TAILORx" המחקר הגדול ביותר בהיסטוריה בחקר סרטן השד, מהווים בשורה של ממש לנשים המאובחנות בסרטן שד בשלב מוקדם.

המחקר אשר כלל מעל ל-10,000 נשים עם סרטן שד בשלב מוקדם (המבטא קולטנים להורמונים וללא ביטוי יתר של HER2) אשר טופלו בהתאם לתוצאות בדיקת אונקוטייפ שד. לאחר מעקב של 9 שנים הוכח כי הבדיקה מנבאה בדיוק רב מי מבין החולות תפיק תועלת מתוספת טיפול כימי. תוצאות המחקר הראו כי 80% מהמטופלות עם סרטן שד בשלב מוקדם לא זקוקות כלל לכימותרפיה שבעבר הייתה נחלתן של הרבה מטופלות.

"דגימה מרקמת הגידול שלי נשלחה לבדיקת אונקוטייפ שד כדי לענות על השאלה אם אני צריכה כימותרפיה", נזכרת רבקה, "בפרק הזמן בו חיכיתי לתשובה הגורלית עברתי סדרה מקסימלית של הקרנות ובסופן גם התחלתי לקבל טיפול הורמונלי אותו אני מקבלת עד היום. חיכיתי בציפייה ובדריכות לקבלת התשובה ואז הגיע הטלפון.

"אני לא אשכח שפרצתי בבכי ואת תחושת ההקלה שחשתי באותם רגעים. הציון שלי בבדיקה היה 10 - ממש תלמידה מצטיינת. מדובר בציון נמוך שבישר לי שאם ארצה או לא ארצה התלתלים המאפיינים אותי כל כך - נשארים. אחרי חודשים לא פשוטים של התמודדות זאת הרגשה אדירה של שחרור, הייתי בעננים", היא נזכרת בהתרגשות.

"באותו הזמן שקיבלתי את שיחת הטלפון בני הקטן היה לידי. הוא פרץ בבכי איתי. היינו בדיוק רגע לפני מסיבת הסיום שלו והדבר שהוא חשש ממנו יותר מכל היה שאהיה עם קרחת על הבמה כשאנאם כיו"ר ועד ההורים. למרות שהבטחתי לו שגם עם קרחת ומטפחת אהיה האמא היפה ביותר במסיבה הוא כילד חשש מכך מאוד – והבנתי אותו.

"הבנתי גם שאני צריכה לדבר עם הילדים ולא הייתי בטוחה מהי הדרך הנכונה. באותו רגע שלחתי מייל למיכל דליות, "סופר נני", שהיתה מדהימה והסבירה לי שילד הוא לא חברה. הוא עוקב אחר ההתנהגות שלנו, נבהל איתנו, חושש איתנו ובוכה איתנו וקשה לו מאוד לעשות הפרדה בין מה שעובר עליי לחייו שלו. היא המליצה לי לשתף אותם, בהתאם לגילם ובמיוחד להסביר מה צפוי לי בעתיד ומה הטיפול שעליי לעבור.

"בדרך זו הצלחתי לנטרל את החשש הגדול שהם לא יקבלו את המידע ממני ויחפשו אותו במקומות אחרים - ייכנסו לאינטרנט ויקראו על תרחישים נוראיים ומקרי קיצון שלא משקפים את המקרה שלי שיכניסו אותם לפחד וחרדה", היא מוסיפה.

"לאורך כל הדרך גם ידעתי שהטיפוס האופטימי, האנרגטי והמחייך שבי - לא מתכוון להיעלם. באחת מארוחות השישי המשפחתיות והשמחות שלנו כשחגגנו את הבשורה שאינני זקוקה לטיפולי כימותרפיה ולאחר שהסברתי להם שיש לי 90% החלמה – אחד מבניי אמר לי – 'אמא, אם לכל אישה במצבך יש 90% אצלך בטוח יש 100%' – וזה מרגש ומחזק לדעת שגם האהובים עליך ביותר מאמינים בלב שלם שאת תצאי מזה.

"צריך גם לא לפחד לשתף ולקבל עזרה. אני נעזרת מאוד, גם היום, בקבוצת 'גמאני חליתי בסרטן השד' האזורית בה אני חברה. יש משהו משחרר שנותן כוחות גדולים בלהיות חלק מקבוצת השווים לך ולשמוע מנשים אחרות על התמודדויות ושאלות שאת חווה בעצמך. לימים גם התחלתי לייעץ לנשים שחלו ואני בטוחה שבדיוק כמו שזה תורם להן, אני מרוויחה מכך לא פחות.

"המסר החשוב שלי הוא לא רק המסר החשוב והמובן מאליו שגילוי מוקדם מציל חיים, אלא גם שחשוב לעשות את הכל כדי לקבל את המידע המדויק על סוג המחלה שלך ולבחור ביחד עם הרופא המטפל את הטיפול הנכון לך. חשוב לזכור תמיד שיש חיים אחרי כל משבר - צריך לא לשכוח לצחוק לאורך הדרך ולדעת שזה חלק חשוב מהריפוי ומההחלמה", מסכמת רבקה.

בשיתוף אונקוטסט