זוגיות היא כמו הרכבת ממשלה

ממשלת האחדות שעתידה (או לא) לקום מזכירה לי את הנישואים שלי. כל אחד משך לכיוון אחר, לכל אחד היתה אג'נדה והפשרות היו כואבות. בעלי תמיד חשב שהוא חכם, ואני (כמו כל אשה) הייתי תמיד צודקת. היינו גנץ ומוריץ, עד שהבנו שהסיפור הזה לא עובד.

אי אפשר לקחת אנשים כל כך שונים עם דעות כל כך מנוגדות, ולקרב ביניהם בכוח. זה לעולם לא יעבוד. כל הזוגות המאוהבים שבטוחים כי מצאו את החצי השני שלהם, יגלו את טעותם כשהאוקסיצוטין במוח יתפוגג ביחד עם ערפול האהבה. למערכת יחסים צריכים להגיע שלמים, מפני ששני חצאים נשארים שני חצאים לנצח.

לעוד טורים של גאיה

יש משהו מאוד נאיבי ורומנטי במחשבה שאני כבדה והוא יקליל אותי, או שאני בוגרת תואר שביעי במתמטיקה ואוכל ללמד אותו על מספרים ראשוניים. נחמד לחשוב שבת הזוג שלך לא שותה ולכן תשמש נהג תורן אחראי, ועוד יותר נחמד להשתעשע במחשבה שהא עובד מהבית וכך יוכל לשמש אב מסור לילדכם הבכור שטרם נוסד.

בסופו של יום, ההבדלים האלה מורידים את החשק, מייצרים ויכוחים ומרחיקים את התשוקה שבערה אצלכם. הגבר הקליל יתבאס שאת בטטת כורסה, המספרים הראשוניים יהפכו לשברים, הגבר שמקבל את הילדים לצהריים פתאום לא ייראה לך גברי במיוחד, ומה הכיף בלצאת עם מישהי שלא אוהבת לשתות ולאכול, כשאתה סופר כוכבי מישלן לפני השינה?

לבני זוג שמתאהבים יש נטייה "לשכוח" לעשות דברים שהם אוהבים, כשהצד השני מעביר ביקורת. הם מתחילים לוותר, להתפשר, לצבור תסכולים, לאגור כעסים, והרעל הזה נשפך מהם כמו חומצה מאכלת.

זוגיות היא מעשה אומנות

בכלל, התאמה זוגית זה סיפור לא פשוט. גם כששניכם אוהבים אותם דברים, תנו לעצמכם מספיק זמן וכל אחד יגלה שהוא יושב על ענף שצומח לכיוון אחר, ואיך דברים שפעם העלמת מהם עין נוחרים לך עכשיו כמו טרומבון באוזן. הריחוק יכול לתעתע, הוא עלול להתגנב אליכם בלי שתרגישו. פתאום הוא יקבל שיחת טלפון מהאקסית ולא יהיה לו נעים לספר לך, אז הוא יחריש, ואז יענה לה משהו מנומס, והיא תמשיך, ושוב לא יהיה לו נעים ממך ואז יהיה לו נעים איתה.

או שאולי תריבו על איזו שטות ותירדמו כועסים, אחרי שנשבעתם שאתם לא הולכים לישון בלי לדבר על זה, גם אם זה אומר שתישארו ערים עד שש בבוקר. הכעס ימשיך לחלחל והמיטה תישאר קרה, במקום לישון כפיות תישנו סכינים. בוקר אחד תשתו קפה עצוב במטבח ולא תבינו איך הגעתם לזה.

זוגיות היא מעשה אמנות. צריך לדעת מתי לחפור ומתי לשתוק, מתי לעודד ומתי לשחרר, מתי לעטוף ומתי לתת ספייס, מתי להשתמש בשכל ומתי ברגש. אין אוניברסיטה שמלמדת את זה, אבל המצטיינים זוכים לתואר פרופסור באוניברסיטה של החיים. למרבה הצער, יש שם לא מעט סטודנטים בציון נכשל.

גם אני ובן הזוג שלי נכשלנו במועד ב'. רבנו בגלל הבחירות, הרשינו לפוליטיקה להיכנס בינינו, כאילו היא ישות לא רצויה שעברה לחיות איתנו. אחרי כמה שעות כבדות החלטנו שאנחנו לא מתכוונים להיכשל בפרק ב'. איש באמונתו יחיה וייתן כבוד ואהבה ויכניס את הספל למדיח. הגענו למערכת היחסים הזאת קצת חבולים, טיפה מצולקים, אבל שלמים. אף גבר כסוף-שיער לא יפריד בינינו.

שלך,

גאיה קורן. מנחת הסדנה אני מלכה גרושה באושר , מנטורית להערכה עצמית , ועיתונאית בידיעות אחרונות.