מתי נתחיל לחיות?
כשכולם חיים את החיים, זורמים עם מה שיש, רק לא לטבוע, רק לשרוד, רק להמשיך בנסיעה על האוטוסטרדה, אתם יכולים לחיות, לשם שינוי, את החיים שלכם
כשאתה בן 15, אומרים לך: תלמד חזק, תשקיע, תוציא ציונים טובים, אתה צריך את זה בשביל החיים.
כשאתה בן 18, אומרים לך: תלך לצבא, תתאמץ, תהיה קצין, תעשה קריירה, אתה צריך את זה בשביל החיים.
כשאת בת 22, אומרים לך: תעשי פסיכומטרי, אחרי זה תעשי תואר, אחרי זה תעשי ילדים, זה חשוב בשביל החיים.
כשאתה בן 27, אומרים לך: תמצא מקצוע טוב, רצוי עם הרבה כסף, תעבוד קשה, כמו כולם, אתה צריך לתכנן את החיים.
כשאת בת 30, אומרים לך: את צריכה לתפוס בחור טוב, להקים משפחה, שניים שלושה ילדים, אולי אפילו ארבעה, את צריכה לתכנן את החיים.
כשאתה בן 33, אומרים לך: תתחיל לחסוך, תקנה דירה, תיקח משכנתא, תסתדר, אתה חייב לתכנן את החיים.
כשאת בת 39, אומרים לך: אז התגרשת, רק אל תישארי לבד, תמצאי מהר מישהו, בחור טוב, את צריכה זוגיות בשביל החיים.
כשאתה בן 44, אומרים לך: תרגיע, אל תבזבז כסף על שטויות, תקצץ בהוצאות, תחסוך לפנסיה, אתה צריך לתכנן את החיים.
כשאת בת 52, אומרים לך: חשוב שתרדי במשקל, תעשי דיאטה, תהיי אטרקטיבית, אל תזניחי את עצמך, את צריכה את זה בשביל החיים.
כשאתה בן 60, אומרים לך: תחשוב על העתיד, אל תתפרע, אל תבזבז הכל על הנאות, יום אחד תהיה סיעודי, אתה צריך לתכנן את החיים.
ואז, כשאתה בן 70. או 80. או 90. או הרבה קודם. אתה מת.
פתאום.
בלי שתכננת את זה מראש.
אבל מתי יתחילו החיים?
מתי יגיעו החיים?
מתי סוף סוף נתחיל לחיות?
מתי נהיה חופשיים?
מתי ניהנה מהם?
מתי נעשה מה שאנחנו רוצים?
מתי נגשים את כל מה שחלמנו עליו?
מתי נפסיק להקשיב לכל מי שמסדר לנו את החיים, וחופר לנו, ומנפח לנו את הראש, ומפחיד אותנו, ומבקר אותנו, ומבלבל אותנו, ומרחיק אותנו מעצמנו, ולא נותן לנו ליהנות, לחגוג, לעשות שטויות, להיכשל, לטעות, להשתכר עד כלות, לקרוס על רצפת המועדון, לצעוק בגרון ניחר, למצוא את עצמנו בלב המדבר, לחיות את החיים שלנו, את החיים שרק שלנו, לא שלו, ולא שלה, ולא שלהם?
ומה זה בכלל החיים?
אוסף של ציפיות? תעודות? הוראות? תכניות על הנייר? לרצות את ההורים? להקשיב יפה למורים? להתרפס בפני הבוס? להתחתן עם הבחורה הנכונה? לבחור במקצוע הנכון? לנסוע במכונית הנכונה? לגור בשכונה הנכונה? לחייך יפה למצלמה? לעשות את מה שכולם עושים? להיות מאולף? להיות נחמד? להיות כל אדם - רק לא אתה?
כשכולם חיים את החיים, זורמים עם מה שיש, רק לא לטבוע, רק לשרוד, רק להמשיך בנסיעה על האוטוסטרדה, אתם יכולים לחיות, לשם שינוי, את החיים שלכם. נטולי גיל, זמן ומקום. חיים של תשוקה. חיים של הגשמה. חיים שהם שלכם ושלכם בלבד. כי את החיים האחרים כבר מיציתם. וראיתם. והפנמתם שהם לא בשבילכם. שהם לא שלכם. האמת שהם של אף אחד. הם רק תוכנה במכונה. סיפור שאנשים מספרים לעצמם ובדרך מפספסים את המציאות. ואת עצמם.
והזמן עובר. כל כך מהר. הגוף נחלש. העיניים מתכהות. השמיעה כבר לא מה שהייתה פעם. ילדים גדלים ועוזבים. חברים מתים. הסרטן ממתין מעבר לסיבוב. ואנחנו עדיין מחכים. למה אנחנו מחכים?
שהחיים יתחילו?
הם התחילו מזמן. ותיכף הם ייגמרו. ואנחנו? מה אנחנו? מה איתנו?
מתי נתחיל לחיות?
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת