רכיבה על אופנוע כבד וקעקועים: כך נראים החיים בגיל 70
קעקוע ראשון, טיול להימלאיה, רישיון על אופנוע, לימוד נגינה, ריקודי טנגו, תואר ראשון, ואפילו אהבה חדשה - כך נראים החיים של בני 70 שהחליטו לא לתת לגיל להשפיע עליהם. קשיש? אזרח ותיק? זקן? הצחקתם אותם
מה המשותף לרוברט דה-נירו, שלום חנוך, אל פצי'נו, ארנולד שוורצנגר, שלמה ארצי, סוזן סרנדון, סילבסטר סטלונה, הלן מירון? נכון. כולם בני שבעים, וכולם עסוקים מאד. ספרינגסטין למשל, יוצא ממש עכשיו במסע הופעות חדש, ולא אמרנו אף מילה על הסרטים החדשים של קלינט איסטווד, אוטוטו תשעים. תרשמו: נכון להיום גיל שבעים הוא גיל נחשק ומצליח, עובדה.
קריירה חדשה ומצליחה בגיל שבעים היא לא נחלתם של המפורסמים בלבד. קעקוע ראשון, טיול להימלאיה, רישיון על אופנוע, לימוד נגינה, ריקודי טנגו, תואר ראשון, ואפילו אהבה חדשה - כך נראים חייהם של בני שבעים פלוס בארץ. קשיש? אזרח ותיק? זקן? הצחקתם אותם.
קראו עוד:
בגיל 65: שרה, שלום וניסים מגשימים חלומות שפיספסו
אופנועים וצניחה חופשית: החיים באקסטרים בגיל 70
על ראשי החיילים של חורף שנת שבעים ושלש מזמן זרקה שיבה, אבל אם תשאלו אותם, זה הגיל המושלם להגשים חלומות. בין כל הקורסים, ההרצאות, הטיולים, החוגים והריקודים, לא ברור מתי הם מספיקים לשמור גם על הנכדים. קבלו את הקאמבק המפתיע של בני השבעים, וכל זה בלי להזכיר אפילו פעם אחת, קופת חולים.
פעם זה היה ברור. בסביבות גיל ארבעים - חמישים אנשים היו מתגרשים, או קונים ג'יפ, או שניהם. "משבר אמצע החיים" קראו לזה. כל מה שנשאר לך אחרי כן הוא לחכות שיום אחד מישהו יקום לך באוטובוס, או יצעק לך "סבא'לה" ברמזור. מישהו חשב אי פעם שסבא'לה ידהר על אופנוע כבד עם מכנסי עור וקעקוע, וסבתא'לה תתנשק שיכורה על שולחנות עם ילד בן שלושים?
תסתכלו קצת מסביבכם, בני השבעים עושים חיים משוגעים. גיל הזהב קוראים לזה, אולי מסיבה טובה. "גמלאים", "גמלאים ונהנים", "גמלאים מכל המגזרים ונהנים", "מוטקה", "גמלאי הזהב" - קבוצות חדשות צצות בפייסבוק מדי שבוע וגם שוק העבודה מתחיל להכיר ביתרונות התעסוקה של הגיל השלישי. רוצים את זה באקסטרים? לאחרונה התפרסמה ידיעה על בת שבעים שילדה תאומים. יותר מזה?
פסיכולוגים, מנחים ומרצים שעובדים עם הגיל השלישי מעידים שלבני השבעים יש 'זוהר חדש', והם מלאים באנרגיה קורנת. "הם מגיעים עם לא מעט ספקות, אבל בפנים בוערת אש", סיפר לי אחד המרצים לגיל השלישי. "זה דור "קשוח" שלא מראה רגשות, לימדו אותם שהמדינה יותר חשובה מהאינדיבידואל, והם צמאים וכמהים לביטוי רגשי ואישי. האמיצים שביניהם הולכים ללמוד דברים חדשים לגמרי ומצליחים בזה לא רע בכלל".
חופשה ממושכת
אז מה לומדים בני השבעים? יו ניים איט, הם עושים את זה. קורסים במחול, במשחק, רסטורציה, אספנות, גידול סחלבים, סקסופון, הכנת גבינות, בבונאות, נגרות, ומה לא. חלק לוקחים את זה שלב אחד גבוה יותר, בנג'י, הימלאיה, צניחה חופשית או,במקרה של מושיק טלמור, 73, מנהל שדה דב לשעבר וחבר בקבוצת אופנוענים כבדים, עושים קעקוע בפעם הראשונה בחיים.
קעקוע ראשון בגיל שבעים?
"כל חיי עבדתי במשרות ניהול בכירות וחששתי שזה לא יתקבל בהבנה. מיד כשיצאתי לפנסיה, לקראת שבעים, עשיתי את הקעקוע הראשון בחיי - כלב רוכב על אופנוע. הקעקוע היה ביטוי לחופש החדש שלי, ליכולת לעשות דברים שלא עשיתי בשנים שעבדתי. את השני עשיתי לפני כמה שבועות, ציור של הנסיך הקטן לכבוד הולדתו של נכדי הראשון".
מה עוד עשית בפעם הראשונה?
"התחלתי ללמוד גיטרה, לטוס עם חברים במטוסים פרטיים, לטייל, ובעיקר, לעשות מה שבא לי, וכל מה שלא עשיתי לפני כן. אני מגדיר את חיי, לפחות כרגע, כחופשה ממושכת. אני מנצל את הזמן שלי לכל מיני דברים שאנשים עושים בד"כ בחופשות. נוסע לחו"ל, יושב בפרלמנט עם חברים, החיים יפים".
יש גם אהבות חדשות בגיל הזה?
"בהחלט. אני רואה מסביבי לא מעט סיפורי אהבה חדשים".
יששכר (איזקו) קורן, 72, עוד חבר בחבורת האופנוענים הקשוחה, הוא פנסיונר של רשות שדות התעופה בתפקיד פקח טיסה. "במשבר גיל חמישים עשיתי רישיון לאופנוע כבד ומאז אני רוכב בקבוצה קבועה כבר עשרים שנה". מאז שהתאלמן, בגיל 47, הספיק להיות בזוגיות ארוכה בת 15 שנה ולהיפרד. בשנים האחרונות הוא חובק אהבה חדשה, שלישית במספר.
חוץ מאופנועים, מה עוד עשית?
"אני יוצא לטיולי ג'יפים עם הג'יפ שלי. לקחתי קורס מתקדם בצילום והיום אני צלם טבע שנוסע לכל מיני מקומות בעולם, ספארי צלמים בטנזניה, אלסקה, לא מזמן חזרתי ממדגסקר. למדתי ציור פעם בשבוע אצל אמנית וציירתי פורטרט של זוגתי בצבעי מים, לקחתי קורס בגידול סחלבים, למדתי פיתוח קול כדי לבדוק אם אני יכול לשיר, ומה המסקנה? שאני יכול'.
וזו האפליקציה שתראה עד כמה תתקמטו ככל שתתבגרו:
מה זה עשה לך?
"מעבר להתפתחות של הצד היצירתי שתמיד היה בי, המתנה האמיתית שקיבלתי לקראת גיל שבעים היא שנפתחתי בפעם הראשונה בחיי לדברים חדשים מבחינה רגשית ורוחנית. בטיול אופנועים שעשיתי בהודו, נחשפתי לדברים שלא אפשרתי לעצמי להרגיש. היום אני פתוח יותר, ולמרות גילי המופלג הצלחתי לקבל את השינוי".
מה קורה פה לאנשים בגיל שבעים?
"קורה משהו בעולם, לא רק פה. האפשרויות הכלכליות יותר גדולות, ותוחלת החיים שהתארכה גורמת לנו לרצות לעשות דברים שלא עשינו קודם. הדבר הכי מרגש מבחינתי זה הנכדים שלי. הם גאים בי כל כך. סבא עם אופנוע כבד, שנוסע ומטייל. בשבילי זה משהו ראשוני. לי לא היה סבא, הגרמנים רצחו אותו לפני שהכרתי אותו. כשהנכדים שלי שמחים לראות אותי ומבטאים אהבה, זה מפליא ומרגש אותי. לא מזמן שאל אותי אחד הנכדים בן 14, סבא, אתה בא איתי לניו-יורק לראות הופעות? אני שואל אותך, מה יש לו לעשות עם סבא בניו-יורק?".
לזרוק את התרופות ולעלות על הבמה
ד"ר צביקה דולב, 78, ממודיעין, אב לארבעה ילדים ועשרה נכדים, הספיק להגשים שני חלומות חיים. עד גיל 68 היה רופא ילדים ואלרגולוג, ובגיל 71 הפך לשחקן מקצועי. הוא נרשם ללימודי משחק, מצא סוכנת, הלך לאודישנים והתקבל לשתי תוכניות ב'ארץ נהדרת', בעונה 11. דולב שיחק בהצגות ובסרטים, והיום אפשר לראות אותו באנסמבל של ניקו ניתאי בתיאטרון 'קרוב', ובשתי הצגות מצליחות נוספות. "זרקתי את כל התרופות ועליתי על הבמה".
מרופא לשחקן?
"תמיד היה לי את הג'וק הזה. אני בא ממשפחת מצוקה מדרום ת"א, עוני נוראי ואבא חולה. כילד הייתי נוסע עם אבי להדסה ושם התחיל הרצון להיות רופא. אימא שלי רצתה להיות שחקנית בעצמה וחלמה שאני אהיה שחקן. היא לקחה אותי להרבה אודישנים".
בגיל ארבע עשרה החל לעבוד כמוכר דגים ומוכר קרח בשוק, ומאוחר יותר בקיוסק, כדי להתקיים. "למדתי שיעורי ערב ובמשך היום עבדתי קשה. כל כך כאב לי שאני לא יכול ללכת לביה"ס בבוקר עם כל הילדים". עם השנים, בדרך לא דרך, השלים לימודים והפך לרופא מומחה, עם שתי קליניקות עסוקות ומצליחות".
למה שלא תנוח קצת על זרי הדפנה?
"בגיל שלנו אתה הופך להיות בלתי רלוונטי. אני רוצה להרגיש שאני רלוונטי. אני לא מוכן להיות זקן בן שבעים שמונים, הולך בטל ומדבר על מחלות ונכדים בבית קפה בשדרות רוטשילד. צריך להמשיך לחיות ולנשום. אני מרגיש שהכנסתי חמצן לחיים שלי. כייף לראות לראות אנשים נהנים וצוחקים בהופעות שלי, זה מחזק אותי".
שבעים זה השלושים החדש
הפסיכולוג היהודי אריק אריקסון פיתח בתחילת המאה את 'תאוריית השלבים' לפיה החיים מתחלקים לשמונה שלבים. בכל שלב אנחנו מתמודדים מול אתגרים, אותם אנחנו יכולים לפתור באופן מוצלח או כושל. השלב האחרון, שלב הזקנה, מדבר על ייאוש מול השלמה, והוא קשור לאופן בו הוא האדם מסכם את חייו כחיים בעלי משמעות או כהחמצה וחרטות. ע"פ אריקסון, להתמודדות עם המשברים לאורך החיים, יש קשר ישיר לאיכות החיים בגיל השלישי.
שושי נוי, 72, פנסיונרית מר"ג, חלמה תמיד להיות שחקנית. היא למדה תיאטרון במשך שלש שנים אצל ניסן נתיב אבל הפסיקה אחרי שהתחתנה. "ניסן התאכזב כשעזבתי, אבל החיים הובילו אותי למקום אחר. במשך השנים, החלום לא הפסיק לבעור בי". במשך ארבעים שנה עבדה בתור מנהלת מדור קרנות ומלגות באונ' ת"א ולקראת גיל שבעים החליטה לנסות שוב.
מה קרה בגיל שבעים?
"ידעתי שאני חייבת לחזור לתיאטרון ולמשחק. התחלתי לשחק בתיאטרון חובבים בגבעתיים והשתתפתי ב"שנים עשר המושבעים". כבר שלש שנים אני רוקדת באנסמבל נשים בוגרות. בשנה שעברה הופעתי בריקוד סולו מול קהל. מבחינת המשחק, זה סוג של פיצוי חלקי. בתור בחורה צעירה אולי הייתי מגיעה לגדולות, אבל השלמתי עם זה, אני לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורנית".
"בחיים המבוגרים שלנו, גיל שבעים הוא השיא. אני הולכת לסרטים והרצאות, נמצאת בקבוצת קריאה, מתחילה קורס ביבליוגרפיה, רוקדת בלהקה, משחקת בתיאטרון, נוסעת לטיולים. וגם רוצה עוד לכתוב ספר על חייה של אמא שלי, ניצולת שואה".
מתי יש לך זמן לשמור על הנכדים?
" אני אומרת שהצטרפתי לקבוצה של "פנויים-פנויות": אמא, את פנויה הערב? אנחנו צריכים בייביסיטר אני משתדלת לתמרן בין כל הדברים שלי ולהקדיש להם זמן. יש לנו שלושה ילדים ושבעה נכדים, שיהיו בריאים. לדעתי היינו צריכים לחיות הפוך. פנסיה בגיל עשרים ובגיל שישים לחזור לעבודה".
פרופ' אסתר עזיזי, רופאת עור בכירה ומנהלת רפואית של 'ספוט-קליניק' ברמת החייל, חלמה בילדותה להיות מנצחת על תזמורת, או שופטת, אבל התקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית, בקבוצת מיעוט של עשר בנות בכיתה שמנתה כחמישים בנים. גם אחרי שיצאה לגמלאות, לא ויתרה על עבודתה השגרתית כרופאת עור מומחית למלנומה וסרטן העור, וכמנחת רופאים במחלקת עור במרכז הרפואי שיבא. במקביל היא ממשיכה בעבודתה כחוקרת בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ת"א. " זו איכות חיים אחרת טובה יותר", היא אומרת. "קודם הייתי חייבת למערכות, והיום אני זו שקובעת לי את לוחות הזמנים".
אילו חלומות הגשמת?
"חזרתי לשיעורי פסנתר, אחרי שנים רבות שלא נגעתי בפסנתר, לקחתי שיעורים בחלילית אלט עליה ניגנתי מגיל שבע, והצטרפתי ל'אנסמבל חליליות באך' בהדרכת ליאורה זיניק, בו רוב המשתתפות הן בגיל השלישי. חזרתי גם לשיעורי אקורדיון שחיכה לי בפינה משחר ילדותי, והדבר הבא הוא הצ'לו. חוץ מזה נדלקתי לאחרונה על מוזיקה אירית בביקורי בדבלין וקניתי שם קונצרטינה, חליל אירי ותוף אירי. עכשיו אני מתכננת לחזור לשם כדי ללמוד לנגן בכלים האלו. גם הזוגיות פורחת וכמובן שיש ילדים ונכדים לטפח ויש לי זמן לעשות בייביסיטר לקטנים".
עזיזי הגשימה גם אהבת נעורים ישנה שלה - "למעלה מעשר שנים אני לומדת ורוקדת טנגו ארגנטינאי באופן מקצועי, אצל מיטב המורים בארץ ובעולם. מדי פעם אני נוסעת לסיבובי טנגו ופסטיבלים באירופה".
גלית ליס, 52, כוראוגרפית עצמאית, מנחה כבר 12 שנה סדנאות לתנועה במיוחד לנשים בגיל הבוגר: "מעניין אותי להנכיח על הבמה את הגוף הנשי המבוגר. הריקוד הוא מניפסט לגוף הבוגר. הנשים האלו מאפשרות לעצמן חופש לנוע ולהיות עם גופן על הבמה, יש בזה אמירה חזקה. זה מי שאני, נקודה. אחת הנשים היא בת 83 אמרה לי עד כמה היא אוהבת שהגוף שלה עדיין מפתיע אותה. במקום לחשוב על עצמה כזקנה שנגמרו לה החיים, היא מגשימה עכשיו את החלומות שלה, בדרך שלה".
"כולנו נגיע לזקנה, אם הבריאות תהיה טובה והנשים האלו הן הוכחה שאפשר לחיות אחרת בגיל הזה. אנחנו שמות את הגוף הבוגר במרכז הבמה. הנשים שמגיעות לסדנה הן נשים מאד אמיצות, לרובן היה חלום להיות רקדניות כשהיו ילדות ועכשיו הן מגשימות אותו. הן פורצות דרך, בגיל שבעים ורוקדות כנגד כל הסיכויים".
לפנייה לכתב/ת 
