כאב כרוני: מה זה ואיך מטפלים

16 אחוז מאוכלוסייה בישראל סובלים מכאבים כרוניים. כאבים המטרידים את הגוף ואת הנפש, לעיתים ברמה קלה: גב, שכמות, ברכיים ולעיתים הטרדה רצינית הפוגעת בתפקוד.

עד לפני כמה שנים, התייחסו לתופעה ככאבים שמקורם בנפש, "פסיכוסומטיים", ובכך פתרו את הצורך באבחנה ויצירת מעטפת מטפלת. אולם כיום מחקרים חדשים מצביעים על כך שניתן לטפל ולהקל על אנשים הסובלים מכאב הכרוני, על ידי פעילות גופנית ושמירה על אורח חיים פעיל.

אחד מכל שישה ישראלים סובל מכאב כרוני, וכשליש מהסובלים מתאר כאב הנמשך לאורך כל שעות היממה. "זה קרה שוב. קמתי הבוקר ולא בגלל שהשעון צלצל או התעוררתי ביקיצה טבעית. קמתי כי שוב הכאב הופיע והעיר אותי. אותו כאב המלווה אותי כבר שנים, וכמו בכל יום, גם היום, הוא ילווה אותי לאורך כל היום". סיפורים כמו זה אינם נדירים ורק צריך להסתכל סביבנו בשביל לראות שישנם אנשים הסובלים מכאב על בסיס יומי.

קיראו עוד על כאבים:

למה כשמזדקנים כואב יותר? 7 טיפולים מפחיתי כאב

כאב כרוני. העוצמה של הכאב יכולה להשתנות(צילום: shutterstock)

כאב לעומת כאב כרוני

כאב זה חוויה אנושית שכולנו חווים או נחווה בעתיד. חווית הכאב מוכרת לנו עוד מהנפילות שלנו בילדות, מקבלת חיסונים טיפולים רפואיים אחרים ועוד. חווית הכאב מלווה אותנו מידי פעם גם בחיינו הבוגרים.

כאבים אלו המגיעים מסיבות שונות חולפים בדרך כלל לאחר זמן קצר יחסית. לעומתם, חלק לא קטן מהאוכלוסייה סובל מתופעה הנקראת "כאבים כרוניים".

ההסבר הכי פשוט לכאב כרוני הוא כאב שאינו עובר גם לאחר זמן סביר, אותו משך הזמן שבו אנחנו מצפים להחלמה והתפוגגות הכאב. כאבים כרוניים יכולים להתקיים בכל אחד מאיברי הגוף כמו גב, שכמות, ברכיים, כתפיים וגם כאבים באזור הבטן ושאר האיברים הפנימיים.

כאב מתמשך יכול להיגרם ממספר רב של מצבים רפואיים ומחלות שונות, אך לעיתים בכאב כרוני המצב הרפואי של האדם, כלומר הממצאים שניתן לראות בהדמיה או בבדיקות אינם מספיקים כדי להסביר את עוצמת הכאב ואת המשך שלו.

כאב כרוני זו מחלה

ממש כמו סוכרת ומחלות לב וכלי דם, גם "כאב כרוני" מוגדר כמחלה.

בחודש יוני האחרון הכריז ארגון הבריאות העולמי (WHO) על הגדרה חדשה לכאב כרוני תחת מסמך לסיווג מחלות של הארגון (International Classification of Diseases, ICD-11). תחת מסמך זה הוגדרו 7 מצבי כאב אשר הוגדרו כמחלה העומדת בפני עצמה. עמדה זו של ארגון הבריאות העולמית מצטרפת לעמדה של הפדרציה האירופאית לחקר הכאב שקבעה כי כאב כרוני הוא מחלה כבר בשנת 2001.

כאב לא בהכרח שווה נזק

לאורך השנים התרגלנו לחשוב כי כאב הוא סימן לנזק פיזי המייצר איום על תפקוד הגוף וסכנה לקיום. מכיוון שכך המחשבה המתלווה והמתבקשת היא כי יש לשים לב ולא להתעלם מההתרעה על המצאות נזק פיזי ממשי ומסכן חיים וכי יש צורך להגיע לחקר מעמיק ולמצוא את הרקמה הפיזית שנפגעה. זה לפעמים נכון בכאב חדש, למשל כאב עז בבטן יכול להעיד על קלקול קיבה, אפנדיציט ועוד, כאב מנפילה יכול להעיד על שבר או טראומה לרקמה רכה.

בכאב כרוני העניינים מסתבכים. בכאב כרוני מדובר על אותם מקרים בהם האדם נבדק ולא נמצא גורם מסכן או מסביר את עוצמת הסימפטומים והסבל ואת המשך שלהם.

בשנים האחרונות עם התקדמות טכנולוגיית ההדמיה והאבחון, ישנה הבנה שהכאב אינו תמיד מעיד על נזק. כך למשל ב"פריצות דיסק" ישנן עדויות אשר מפריכות את הקשר הישיר בין הלחץ המכאני של הדיסק הפרוץ על העצב לבין עוצמת הכאב. מהמחקרים עולה כי פריצות דיסק נראות גם באנשים ללא כאבים כלל וכי אין התאמה בין גודל פריצת הדיסק לעוצמת הסימפטומים. משמח לדעת כי ברוב המקרים ישנה החלמה מלאה ונאותה למרות שהדיסק פרוץ.

היום ידוע כי כאב זו חוויה אישית וסובייקטיבית, שכן כל אדם יחווה כאב שונה, אפילו בסיטואציות דומות. למרות ההתקדמות במחקר הכאב בעשרות השנים האחרונות העולם הרפואי עדיין רחוק מלהבין את התופעה המורכבת הזאת.

כאב קשור, משפיע ומושפע מגורמים רבים כמו נזק רקמתי, תהליכים פיזיולוגים שונים, מצבו הנפשי של האדם, גורמים סוציו-אקונומיים, גנטיקה, חוויות כאב בעבר, התנהגות הסביבה ועוד. כאשר יש כל כך הרבה גורמים העשויים לתרום לחוויית הכאב, אין פלא שכל כך קשה לטפל בו.

אז איך מטפלים בכאב כרוני?

למרות שאין תרופת פלא לכאב כרוני, יש הרבה דרכים להקל על הסבל מהכאב. אחד מגורמי הסיכון להתפתחות כאב כרוני הוא חוסר ידע אליו מתלווה חרדה ופחד, חוסר פעילות גופנית ותנועה. מספר מחקרים מצאו קשר חיובי בין ירידה בתנועה ועוצמת הכאב באנשים שסובלים מכאבי גב תחתון. הנתון הזה די הגיוני, הרי מי רוצה לזוז כשהגב כואב. אבל מסתבר שתנועה היא חלק בלתי נפרד מהשיקום מכאב כרוני.

ההסתכלות בפיזיותרפיה על המטופל הסובל מכאב כרוני היא רחבה. בפיזיותרפיה מחפשים את "שביל הקסם" ולא את "פתרון הקסם". יש ראיות חזקות למתן הסבר, תמיכה והדרכה. מתן ידע ופרוגנוזה (מסגרת זמן להבראה). מתן ידע מפיג מתח וחרדה ומשפר את ההיענות לתנועה ותרגול. פחד מכאב ומחשבה קטסטרופלית על נזק שיגרם מתנועה, יוצרים פעמים רבות הימנעות מתנועה והחרפה של הכאב. תנועה וחזרה לתפקוד הן מטרת הטיפול בפיזיותרפיה.

בשלבים הראשונים נעשים ניסיונות להקל על הכאב ולעודד תנועה עם הידיים (טיפול מנואלי), בעזרת אמצעי קירור וחימום, בעזרת מכשור חשמלי ובעזרת חבישות.

הראיות העקביות ביותר כיום להטבה במצבים דלקתיים מתמשכים הן לטובת פעילות גופנית. הראיות המשמעותיות ביותר בתחום מחקר זה הן לטובת פעילות אירובית במאמץ קל עד בינוני. פעילות זו צריכה להיערך לפחות 10 דקות רצוף ולהוביל לעלייה מתונה בקצב הלב והנשימה כגון: הליכה ממושכת, שחייה ממושכת, ריצה, אופניים ומכשירים אליפטיים.

ישנן גם ראיות לטובת אימוני התנגדות קלאסיים בחדר כושר וההמלצות הן לבחור בפעילות הגופנית בה האדם יוכל להתמיד לאורך זמן. יש לסייג כי אין כאן קסמים והשיפור שנראה במדדי דלקת וסימפטומים במחקרים אלו, היה לאחר כמה שבועות של התמדה. מומלץ לגשת לבעל מקצוע כגון פיזיותרפיסט על מנת לבנות תוכנית תרגול מדורגת ואף לעבוד בצמוד עם מדריך כושר מוסמך.

המסר העיקרי הוא שמומלץ לזוז ולהיות בתנועה במסגרת היכולת.

ביום א׳ (ה-3 בנובמבר) החל שבוע הפיזיותרפיה בישראל. ארגון הפיזיותרפיה העולמי בחר השנה להעלות למודעות את תחום הכאב הכרוני ואורח חיים פעיל.

הכותבים:

עירית סמילנסקי פיזיותרפיסטית, מטפלת קוגניטיבית התנהגותית, ובעלת מרכזים לפיזיותרפיה ורפואת ספורט

גיל סמואלי, פיזיותרפיסט ודוקטורנט לחקר הכאב