בגיל 104 רופאת הילדים המיתולוגית של עמק יזרעאל הלכה לעולמה
ד"ר חנה אדר, רופאת הילדים שטיפלה בילדי עמק יזרעאל במשך למעלה מ-30 שנה הלכה לעולמה בגיל 104, והשאירה אחריה 12 נכדים ו-35 נינים. "היא הייתה אישה קטנת גוף עם נפש ענקית ורופאה אגדית"
אחרי קריירה מפוארת בת 50 שנה ובגיל 104, הלכה לעולמה אתמול (ב') ד"ר חנה אדר, רופאת הילדים המיתולוגית של עמק יזרעאל, תושבת קיבוץ יפעת שבצפון הארץ. היא השאירה אחריה 3 בנים, 12 נכדים, 35 נינים ומאות ילדים בהם טיפלה לאורך השנים.
קיראו עוד:
המנתח שהפך לרוקר; הפלסטיקאי שמדריך צניחה
80% מהרופאים הצעירים: לא מרוצים מהעבודההמוות הפתאומי של 2 הרופאים: "השחיקה הורגת אותנו"
את לימודי הרפואה שלה סיימה אדר בשנת 1938 ואת הקריירה ארוכת השנים שלה כרופאת ילדים החלה בשנת 1950, בבית החולים 'העמק'. ב-1954, לקחה חלק בהקמת הקיבוץ יפעת, בו חיה עד יום מותה.
בחייה, זכתה אדר לכינוי 'הרופאה של העמק' - במשך יותר מ-30 שנה נהגה לפקוד את כל יישובי עמק יזרעאל, יישובי עמק בית שאן ועמק הירדן, הקיבוצים, המושבים והכפרים הערביים ולטפל בתינוקות ובילדים. בראשית ימי המדינה היא ביצעה את הביקורים אחת לחודש כשהיא רכובה על ג'יפ מסוג ויליס, מצוידת באקדח.
"בקיבוץ ובסביבה פשוט העריצו אותה"
אדר נולדה ב-11 באוקטובר 1915 בעיר אוסטרבה שבצ'כוסלובקיה. אביה, פרדיננד קראוס, היה מורה בבית הספר היהודי בעיר ואמה, מריה-מרים גרינשפן, הייתה עקרת בית. במהלך לימודי הרפואה שלה בפראג, הכירה את בעלה מיכאל - יחד הם עלו לפלשתינה.
ב-1939, אחרי תקופת התאקלמות במחנה צריפין, עברו הזוג הצעיר לחיפה, שם - משלא הורשתה לעבוד ברפואה - החלה אדר לעבוד בבית חרושת לוופלים. ב-1940 הועסקה כחובשת בקבוצת השרון של מרכז קופת חולים, וב-1946 עברה סטאז' במחלקה הפנימית של המרכז הרפואי 'כרמל' שבחיפה.
ארבע שנים אחר כך החלה לעבוד כרופאה במחלקת הילדים של בית החולים 'העמק' - שם למעשה קיבלה את הכשרתה כרופאת ילדים. ב-1970 אדר התאלמנה, ולדברי המשפחה הקדישה מאז את חייה לעיסוק ברפואה.
"היא הייתה אישה קטנת גוף עם נפש ענקית", מספרת ציונה פיניק, הנשואה לבנה של אדר, יהורם. "היא הייתה אישה מאוד מוכשרת, קיבוצניקית גאה, פטריוטית, פשוט מדהימה. היא הייתה רופאה אגדית, בקיבוץ ובסביבה פשוט העריצו אותה".
בשנות חייה האחרונות, התגוררה אדר בבית הסיעודי 'הערבה' שבקיבוץ יפעת, והמשיכה להיות מעורבת בחיי הקיבוץ שהיה חלק כל כך גדול מחייה. "עד גיל 100 היא הייתה תותחית. היא ניצחה על המקהלה בקיבוץ, סרגה דובונים לילדים וארגנה ארוחות חג. היא הייתה מאוד נאמנה לקיבוץ ומעורבת בו".
לפנייה לכתב/ת 
