עדיפה האמת הכואבת על פני השקר המלטף
תמיד, אבל תמיד, האמת קלה יותר ופשוטה כל כך ומובנת מאליה. בעוד השקר קשה, מכביד, הורס אתכם, פוגע בשמחת החיים. ואם לא תיזהרו, הוא עוד יגמור לכם את החיים
עכשיו, אחרי החגים, הכל מתפרק. האמת יוצאת לאור. אי אפשר לסבול יותר. להעמיד פנים. להישאר יחד רק בשביל להחזיק מעמד, לסחוב עוד קצת, לחייך יפה למשפחה. כי לא נעים לי. כי מה יגידו. כי לא רציתי לפגוע. המיאוס, הטינה, כל הזעם שצברתם, הכל יוצא. השקרים מתגלים. מה שאני באמת חושבת עליך. מה שאני לא יכול להסתיר יותר ממך. כבר אין לאן לברוח.
כמה פחדתם מהרגע הזה. מה לא עשיתם כדי שהוא יידחה. שיקרתם. רימיתם. הוניתם. הכחשתם. הדחקתם. אבל בתוך תוככם, עמוק בפנים, ידעתם שהוא יגיע. אולי אפילו ייחלתם לכך. לרגע הזה שבו האמת תצא לאור. שבו תהיו סוף סוף חופשיים. מוכנים לעוף.
כי תמיד, אבל תמיד, עדיפה האמת הכואבת על פני השקר המלטף. כי תמיד, אבל תמיד, האמת קלה יותר ופשוטה כל כך ומובנת מאליה. בעוד השקר קשה, מכביד, הורס אתכם, פוגע בשמחת החיים. ואם לא תיזהרו, הוא עוד יגמור לכם את החיים.
התרגלתם לשקר. לחייך כשכואב לכם. לשתוק כשבא לכם לצעוק. לשכב איתו כשלא בא לך עליו. ללטף אותה רק כדי להסתיר ממנה כמה אתה סולד ממנה. הכנסתם סבל לחייכם המשותפים ואתם ממש לא יודעים איך להיפטר ממנו. אז אתם משקרים לעצמכם, ולהם, ולכולם, ואתם חושבים שאף אחד לא רואה. לא מבין. לא יודע. שאף אחד לא מרחם עליכם כשאתם סובלים. שאף אחד לא מתפלל בשבילכם שזה ייגמר ושתפסיקו לשקר ושתתחילו לעשות משהו בעניין.
ועכשיו זה מתפוצץ לכם בפרצוף.
זה טוב. טוב מאד. כי מתוך הפיצוץ, ברגע הכי כואב, משפיל, עלוב, הרסני, יכול אולי לצמוח משהו חדש. משהו אמיתי. משהו מרגש. כי להוציא את זה החוצה, זה מבריא. לדבר על הכל, זה מנקה. ולשחרר את המצוקה, העויינות, העלבון, זה מקל. ואתם כל כך זקוקים לזה. כל כך.
עצרי לרגע ותשאלי את עצמך, אם את כבר לא אוהבת אותו, מה יעזור לך להסתיר את זה? בשביל מה?
עצור לרגע ותשאל את עצמך, אם אתה רוצה לשחרר את עצמך לחופשי, מה יש לך לכבול את עצמך אליה? מה זה נותן?
ואם את נמשכת לגברים אחרים, מה זה יעזור אם תמשיכי לחנוק את עצמך? בשביל מי?
ואם אתה רוצה לבטא את עצמך רגשית או מינית בצורות שונות, אז למה לבטל את עצמך?
הנס הקטן שלכם יכול לקרות אם תדברו על זה. אם תחשפו את זה. אם תודו בזה. אם תאמינו בזה. כלומר בעצמכם.
עכשיו, אחרי החגים, הכל צף למעלה. יוצא החוצה. מזנק כמו פקק של בקבוק שמפניה. מתפוצץ לאלפי זיקוקי דינור של יום העצמאות. כי אנחנו בני אדם. כי אנחנו אנושיים. כי כואב לנו. כי מפחיד לנו. כי אנחנו לא רובוטים. ואם אהבתם פעם; ואם הקשבתם פעם; ואם התרפקתם פעם - זו ההזדמנות שלכם להיזכר בזה. לחזור לזה. ביחד, או לחוד.
החיים מזמנים לנו שלל אפשרויות. ואנחנו לא חייבים לדבוק במה שכבר לא עובד. אנחנו יכולים לנסות את זה שוב. אנחנו יכולים גם לוותר. או להתפשר. אבל לא לשקר. כי השקר לא מחזיק מעמד. כי השקר הוא פחד. הוא אשמה. הוא ביטול עצמי. והאמת טובה לכם. גם אם היא קשה לבליעה. גם אם היא מטלטלת. היא מייצגת אתכם טוב מכל. היא האמת. היא אתם. אל תסתירו את מי שאתם. אל תבטלו את מי שאתם. תעמדו על זכותכם להיות. תיאבקו על המשמעות לחיות.
ועכשיו יש לכם הזדמנות נהדרת לחגוג את עצמכם. לגלות את עצמכם. לשקם את עצמכם. לאחות את עצמכם. לבטא את עצמכם. כי אין לכם מישהו אחר, או מישהי אחרת, חוץ מכם. זה קודם כל אתם. ועם עצמכם תיאלצו לחיות עד יומכם האחרון. אז זו ההזדמנות שלכם, בואו תהפכו את החיים הללו לחיים שלכם. החיים שתמיד רציתם. החיים שמגיעים לכם. בזכות.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
