איך ויקטוריה סיקרט קשורה לאושר שלך

לפני ארבע שנים לבשתי את בגדיי היפים ביותר, נשמתי עמוק, שיננתי לעצמי "מגיע לך!" וביקשתי מהבוס העלאה במשכורת. הבוס חייך בעייפות וענה: "לא". כשראה את פניי מתקמטות מצער, אמר שהוא מרשה לי להרצות אם אני רוצה עוד הכנסה. הסתכלתי עליו בהלם, מה לי ולהרצאות? טוב שלא אמר "לכי לדגמן הלבשה תחתונה בויקטוריה סיקרט".

כל קשר בין דמיון למציאות מקרי בהחלט, תנו לי שלושה אנשים ואני משתתקת, בארבעה אני בהזעת יתר ודופק מואץ. חולפים כמה שבועות ואני מקבלת טלפון. "את עושה הרצאות ליום האשה?" שואל אותי קול נשי, "אנחנו קבוצה של עשרים נשים בהייטק, מחפשות הרצאה מעניינת". רציתי להגיד "לא", אבל תת המודע נזכר שהאופציה החלופית היא לדגמן חזיית נצנצים בויקטוריה סיקרט, אז אמרתי "כן". ישבתי מול הטלוויזיה בשיער סתור ועיניים טרוטות, כשהיא שאלה איך קוראים להרצאה. "אני מלכה", עניתי ופליתי משיערי צ'יריוס סורר. "נהדר", היא השיבה וסגרה איתי על ההרצאה הדמיונית שהמצאתי.

היו לי חודשיים לכתוב הרצאה ולהתגבר על פחד קהל. מי יודע איך עושים את זה בכלל? חבל שלא בחרתי בויקטוריה, הלבשה תחתונה אני לפחות יודעת ללבוש. התיישבתי על האינטרנט, ראיתי אלפי הרצאות ב"טד", הלכתי להרצאות, נפגשתי עם מרצים כדי שיספרו לי מה עובד וממה להיזהר. שבועיים לפני יום האשה הייתי מוכנה עם הרצאה מגובשת, משעשעת, טיפהלה עצובה, מרגשת ועמוקה. בקיצור, יצאה לי הרצאה שהיא כמו אשה שיודעת מה טוב לה ומסוגלת לצחוק על עצמה.

תפסיקי לפחד(צילום: Shutterstock)

רק צריך להגיד "כן"

עשיתי פיילוט על חברות, הצטלמנו עם כתרים והעליתי לפייסבוק. מזמינת ההרצאה ראתה את הפוסט המתלהב, הבינה שזו ההרצאה הראשונה שלי והתקשרה לבטל. הייתי בשוק. בכיתי. ידיד שריחם עליי הציע שאעשה את ההרצאה במסעדה חדשה שהוא פתח בטיב טעם. "אני אפרסם בקרב הלקוחות ואת תפרסמי בפייסבוק הזה שלך", הוא אמר. וכך היה. בערב יום האשה מצאתי את עצמי עומדת על במת עץ מאולתרת, רעועה ומתנדנדת, מול שישים נשים שהקשיבו לי באוזן אחת ובשנייה שמעו את הכרוז מודיע: "קני פולקע וקבלי מכסה לסיר אין כפל מבצעים".

כשירדתי מהבמה (בחתיכה אחת, לא פשוט היה העניין הזה) ניגשה מישהי ושאלה אם אני מרצה גם בבתים פרטיים. "כן", אמרתי, והיא הזמינה אותי אליה הביתה. אשה אחרת שאלה אם אני מעבירה סדנאות בארגונים. "כן", אמרתי, והיא הזמינה ממני סדנה של יום שלם. זה חייב אותי להשתתף בסדנאות, לדבר עם מנחים, לעשות מודלינג של מה עובד, ולבסוף להביא את עצמי ואת המיומנויות שלי. את הסדנה הזו חילקתי, שיניתי, התאמתי לקהל הרחב ופתחתי סדנאות לנשים.

לפני ארבע שנים רציתי העלאה במשכורת. איזה מזל שהבוס שלי סירב. איזה מזל שההרצאה בוטלה. לפעמים מתרחשים דברים איומים, דרמטיים, מבאסים רצח, ואין לנו מושג איך הם הולכים להיות משפך לניסים ונפלאות בחיינו. אם הייתי מקבלת יותר כסף, הייתי נטועה באותו מקום בלי להתפתח. אם הייתי מרצה לעשרים נשים בהייטק, יתכן שכאן זה היה מתחיל ומסתיים.

אם הייתי מבטלת את ההרצאה בגלל שהמזמינה ביטלה, כל הדברים הבאים לא היו מתרחשים: לא הייתי מופיעה עם ההרצאה באמריקה, לא היו לי סדנאות, לא הייתי מוציאה ספר, לא הייתי יוצאת בהרצאה חדשה, שנקראת (איך לא) "לעשות מהלימון לימונצ'לו". בכל פעם שנסגרת דלת, נפתח חלון הזדמנויות מטורף, וכל מה שצריך לעשות זה פשוט להגיד "כן". אם קשה לך, תזכרי שהאלטרנטיבה היא לדגמן צלוליט בחוטיני.

שלך,

גאיה קורן. מנחת הסדנה אני מלכה גרושה באושר , לעשות מהלימון לימונצ'לו הרצאה אופטימית , מנטורית להערכה עצמית, ועיתונאית בידיעות אחרונות.