בפעם הראשונה אני מרגישה שניצחתי את הסוכרת

בשיתוף מדטרוניק

שמי לורן וכיום אני מתגוררת במושב שקף, אני בת 56 ואמא לשני ילדים מדהימים ומוצלחים שעברו איתי שנים קשות מאוד. עליתי לישראל בגיל 21 אבל כבר כשהייתי ילדה והגעתי עם ההורים שלי לבקר בישראל ידעתי שזה המקום שארצה לחיות בו.

את מחלת הסוכרת שלי גילתה אצלי חברת משפחה שגם לימדה אותי את השפה העברית, כשהייתי בת 9 וגרנו בארה"ב. היא שמה לב שבכל פעם שאני מגיעה אליה אני שותה הרבה מאד מים. זה הדליק אצלה נורא אדומה והיא סיפרה על כך להוריי. לילה אחד עשיתי פיפי במיטה ,כנראה מכמויות השתייה ששתיתי באותו היום. למחרת בבוקר, אבא שלי, שהיה רופא מנתח ואמא שלי שהייתה אחות לקחו אותי מיד לבית החולים בו עבדו ועברתי סידרת בדיקות.

אחרי 10 ימי אשפוז שוחררתי לחיי החדשים, החיים עם הסוכרת. אחד המיתוסים לגבי חולי סוכרת שהיו מדוברים בזמנו היה שאסור לנו להישרט. ההורים שלי שכל כך דאגו לי החליטו עוד בהיותי מאושפזת למסור את הכלב שלי, שעלול היה לשרוט אותי וזה יכול היה לסכן את חיי. היום הזה חקוק בזיכרוני כאילו זה קרה אתמול, ואם יש משהו שהיה בעבורי קשה יותר מהמחלה החדשה שנכנסה לחיי זה היה אובדן הכלב שיצא מחיי. הוא היה הדבר הכי קרוב לי.

את תקופת הילדות העברתי בהזרקת אינסולין ובסך הכל הצלחתי להסתדר עם המחלה. בתקופה ההיא לא היו בדיקות דם ביתיות ונדרשתי לבדוק את עצמי בניתנת שתן מספר פעמים ביום. מיותר לומר, שלא ניתן היה לצפות במדדים מדויקים כי פענוח הנתונים בשתן לוקח הרבה יותר זמן מבדיקת דם אבל אני זוכרת את היום בו הקדמה נכנסה לביתנו כשאבא שלי הביא לראשונה את מכשיר בדיקת הדם הביתית.

זה היה נראה לי אז שיא הקדמה וגרם לשינוי מאד גדול בחיי. אני זוכרת גם את המשפטים של אבא כשהייתי ילדה ואפילו כשהגעתי לאוניברסיטה, הוא תמיד היה אומר שיום אחד עוד ימציאו מכשיר שימדוד את הסוכר לאורך כל היום, ושאני צריכה רק סבלנות. הלוואי והוא היה חי היום לראות כמה הוא הקדים את זמנו.

לורן ברג

לא מוכנה להיות מוגבלת

שנים סירבתי להכיר בהיותי מוגבלת וניסיתי לעשות הכל כדי להרגיש נורמלית. שנים אני אוכלת צמחוני, תמיד עסקתי בספורט אבל לא משנה מה עשיתי, את הסוכר לא הצלחתי לאזן. גם כשנכנסתי להריון דאג הרופא כל הזמן לעדכן אותי שסיכוי מאד קלוש שהעובר ישרוד. הוכחתי להם אחרת כשנולד לי ילדי הבכור ואח"כ ילד נוסף.

לאורך הילדות שלהם הם היה מוצאים אותי הרבה פעמים בבקרים מחוסרת הכרה. כבר מגיל צעיר למד הבכור לדאוג לאח הקטן שלו ולהזעיק אמבולנס. הרופאים תמיד האשימו אותי שאני לא שומרת מספיק על עצמי וזה לא אחראי מצידי כשאני צריכה לגדל שני ילדים קטנים. הסברתי להם כל הזמן שאני כן, אפילו מאד שומרת אבל לא מצליחה.

היו תקופות שהרגשתי שאני ממש עומדת למות והתפללתי לעוד קצת זמן, עוד קצת שהילדים לא יגדלו לבד. סבלתי מנפילות סוכר רבות, התאשפזתי הרבה מאד פעמים עם סוכר נמוך, ובעצם עברו עלי שנים מאד קשות. אני חושבת שפעמים רבות הפסקתי להאמין שאי פעם אצליח להרגיש טוב ולכן איפשהו לפעמים הרמתי קצת ידיים בהתמודדות שלי עם המחלה אבל מהר מאד הקמתי את עצמי כי במהותי אני אדם נחוש ולא נתתי לכלום לעצור אותי בדרך למטרה. והמטרה הייתה ברורה, אני רוצה להרגיש אדם בריא.

מה לא ניסיתי, התחברתי שוב למשאבה שלא עזרה לי ניסיתי סנסורים אבל שום אמצעי לא הצליח לגרום לי לאיזון. הדבר היחידי שבזכותו הצלחתי לישון בלילה היא מערכת שהתחברתי אליה לפני 5 שנים שיודעת להפסיק את הזלפת האינסולין כשהסוכר ירד. ובפעם הראשונה מאז כיתה יב' חזרתי לישון בלילה. אבל זה לא הספיק לי, כששמעתי לראשונה על המערכת החדשה, מערכת ה 670 זה הזכיר לי את החלום של אבא, וכל מה שרציתי לצעוק היה שאחרי 40 שנה החלום עומד להתגשם.

שמעתי אז שהמערכת הזו היא עולם אחר, שאין עוד משהו דומה לה בעולם. היא מסוגלת לבצע התאמה של האינסולין לכל מטופל באופן אישי ובעצם לדאוג שמי שמחובר אליה ימצא רוב הזמן בטווח רמות הסוכר הרצויות לו. המערכת הזו בודקת את המטופל באופן רצוף ומחליטה, מווסתת ומזליפה אינסולין באופן אוטומטי ככה שהיא משחררת אותנו החולים מהצורך בשליטה בכל רגע ברמות הסוכר בגוף.

חיכיתי דרוכה וביום ששמעתי שהיא הגיעה לארץ מיד הלכתי לרכוש אותה באופן פרטי. אני כבר מחוברת אליה כמעט 3 חודשיים ולא להאמין , יש ימים שלמים שאני ממש מאוזנת וזה פשוט תענוג. חזרתי לקרוא בלי לחזור על אותו פרק שלוש פעמים בגלל ירידות הסוכר, אני ממשיכה להיות פעילה בספורט, אני ממשיכה לעבוד ,אני מרגישה שאני שולטת שוב בחיים שלי.

אני מאוזנת בצורה שכל חיי הבוגרים לא הייתי ונשארת מאוזנת לאורך זמן. אני חיה כל יום מחדש את ההתרגשות כשאני רואה את המספרים ושולחת אותם לילדים שיראו גם, כי זה ממש קשה להאמין. אני מרגישה פעם ראשונה כמעט בריאה ושההשקעה שווה. אחרי עשרות שנים בהם לא הייתי מאוזנת, מערכת ה-670 הצליחה לאזן אותי, ותוך זמן קצר מדדי ה- A1C התחילו לרדת אחרי עשרות שנים מערכת ה-670 הצליחה לאזן אותי מה ששום טיפול אחר לא הצליח עד היום. למזלי, יכולתי לרכוש את זה.

כיום אני פסיכולוגית קלינית וגם את המקצוע בלי לדעת בחרתי בזכות הסוכרת עוד כשהייתי קטנה זה קרה כשאחת מאחיותיי חזרה מטיפול פסיכולוגי ושאלתי אותה מה בדיוק עושים שם. היא סיפרה לי שתפקידה של פסיכולגית הוא לטפל באנשים, להקשיב להם ולעזור להם. זה התחבר לי למיתוס נוסף שהיה שגור בזמנו לגבי סוכרתיים, שסביר להניח שבחלוף הזמן אנחנו נהפוך לעיוורים. ואני, שהייתי מגיל קטן עם רגליים על הקרקע החלטתי שלשבת ולעזור לאנשים אפשר גם כשאני עיוורת ולכן בזה אני רוצה לעסוק. כ-40 שנה עברו מאז אותו יום , עיוורת אני לא אבל פסיכולוגית אני כן.

כלפי חוץ תמיד לא ראו עלי שאני חולה אבל פעם ראשונה שאני גם מבפנים מרגישה בריאה.

בשיתוף מדטרוניק