בתוך כל גבר מסתתר הילד שהוא היה פעם

זה לא במקרה שיום הילד הבינלאומי ויום הגבר הבינלאומי מתרחשים באותו השבוע. יש נשים האומרות כי גבר הוא בסך הכל ילד מגודל, ויש אחרות שלא אומרות אבל חושבות בדיוק אותו דבר. הגברים, מצידם, היו יכולים לחוות דעתם על הסוגיה אם לא היו באמצע משחק כדורגל או עסוקים במריטת שערות קטנות מתנוך האוזן.

בהנחה שזה נכון, וגבר הוא ילד בגוף מזדקן, הרי שצריך להתייחס אליו ככזה: לחבק אותו כשהוא מדוכדך, להרים אותו כשהוא נופל ולהרים לו גם כשאין על מה, כמו ילד שחוזר מהגן עם חתיכת חימר עקומה ואומר בעיניים נוצצות: "אמא, הכנתי תיבה לתכשיטים שלך", ואת מתמוגגת כמה זה נהדר וכמה כישרון יש לפרי חלצייך וכמה בא לך לזרוק את זה בלי שהוא ירגיש.

אגב, הם תמיד מרגישים. שנה אחרי ששכחת מחתיכת הכיעור המפוסלת בחוסר טעם, הילד שואל איפה יצירת האמנות שלו, ואת מגמגמת משהו כמו "זה היה כל כך יפה שהשכנה ממש התחננה שזה יהיה שלה והסכימה להציג את זה במוזיאון פרטי שפתחה בסלון רק בשביל זה חמוד שלי, מה דעתך, רוצה שאכין לך פנקייק עם מלא סירופ שוקולד?"

לפעמים, במרוץ החיים הבלתי נגמר, אנחנו שוכחות שמאחורי כל חזות קשוחה מתחבא מישהו שפעם היה ילד. מילים קשות והחלטיות מחליפות מילים רכות שפעם נאמרו בסימני שאלה, הפחד מדבר מהגרון במקום מילות חיבה, והגוף השרירי (מי יותר, מי הרבה פחות) מצולק מחינוך של הורים שבעצמם היו ילדים מגודלים.

מי שנפגעה מגברים (ובואי, מי לא?), עלולה לראות בהם את תמצית הכיעור האנושי, במיוחד אם היא רווקה בסיבוב הראשון או השני שנמצאת באתרי היכרויות. זו לבדה סיבה מספיק טובה בשביל לחוש מיאוס מהמין הגברי ומהחיים בכלל. "אני באתרים כי אין לי דרכים אחרות להכיר גברים", הודיעה הדס (שם בדוי) כשהתיישבה על הכורסא בחדר הטיפולים.

תשני את הראייה שלך על העולם. ועל הזוגיות

מה היית עושה אם לא היו אתרי היכרויות בעולם? איפה היית יכולה למצוא גברים? שאלתי את הדס, אך היא לא הקשיבה. "הם כולם נוכלים", המשיכה לצאת בהצהרות, "זאת האמת, והיית יודעת את זה אם לא היית כל כך מאושרת בזוגיות שלך". המילים ניתזו מפיה בהתרסה, בקנאה, בייאוש. לרגע שקלתי לא להיות בזוגיות רק כדי להוכיח לה שאני כן יודעת על מה אני מדברת, אבל נזכרתי שלא בא לי לצאת עם גברים שמלכלכים על האקסית בדייט ראשון ונעלמים בדייט שלישי.

אתרי היכרויות עורכים לך היכרות עם גברים שעושים קופי פייסט להודעות שהם שולחים למאות נשים עם צילום שהיה לא אקטואלי כבר בשנות השמונים. את פוגשת שם גברים-בכאילו, והם רוצים רק להשכיב אותך כי הם מתים מפחד שתעלי על החולשות שלהם. כשאת כבר פוגשת גברים אמיתיים את לא מאמינה להם, כי את לא יודעת מה אמיתי ומה מזויף.

אם תת המודע שלך מקטלג גברים תחת הכותרת "סכנה, לא להתקרב", הוא יעשה ככל שביכולתו על מנת להרחיק אותך שנות אור מגברים ולא תראי את גבר חלומותייך גם אם יעמוד ממש מולך. אם הם מקוטלגים תחת "נוכלים" יקרה דבר נורא עוד יותר: הוא יפגיש אותך שוב ושוב עם נוכלים.

זה הקטע עם תת המודע, הוא מנסה לעזור אבל לא תמיד הוא משתמש בטקטיקות הרצויות, ולכן צריך לתכנת אותו. שיטות כמו אנ.אל.פי מצוינות לכך, כי הן מחווטות את המוח לראות דברים (וגברים) בצורה אחרת.

גברים אמיתיים נמצאים בכל מקום: את יכולה לפגוש אותם בתור לקופה, בחדר כושר, בסדנת כתיבה, בשיעור גלישה, בתחנת דלק (כמו שקרה לי), במועדון (גם זה קרה לי), בבניין הסמוך (טוב, גם זה קרה לי). העניין הוא לא איפה יש גברים ראויים, אלא איך את מצליחה לראות אותם מבעד לשכבות ההגנה שמכסות אותך ואותם.

לא רק בגברים מסתתר ילד שרוצה חיבוק, גם בנו מתחבאת ילדה שרוצה שיראו אותה. אנחנו צריכות לתת כבוד לילדה הקטנה הזאת, להרגיע אותה שהכל לטובה ושיהיה בסדר, אנחנו צריכות ללמד אותה להאמין שזוגיות זה לא כואב! כשהילדה תאמין, היא תוכל למצוא ילד עם שריטות כמו שלה, ולמרוט לו שערות קטנות מתנוך האוזן.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית להערכה עצמית בשיטת אני מלכה , מנחת ההרצאה "לעשות מהלימון לימונצ'לו", מוצ"ש 23.11 טוקהאוס תל אביב. עיתונאית בידיעות אחרונות.