.jpg)
מי אמר שזוגיות וקריירה לא הולכים ביחד
תת המודע הוא תלמיד מצטיין. הוא יעשה הכל כדי להוכיח לך שאת צודקת, בעיקר כשאת טועה. פעם חשבתי שזוגיות וקריירה לא הולכים ביחד, שיש פה רק מפסידים. אני שמחה להפסיד לעצמי במחשבה הזו
כמו אשה שפותחת את המקרר, מתחילה בירקות, מתלבטת לגבי פרוסת לחם נטולת לחם, תוקעת פיצה קפואה ולא עוצרת עד שהיא ליקקה גם את הסידן מהקירות, ככה אני עם סדנאות. רק בשבוע האחרון הייתי בארבע סדנאות, שבחלקן אני תלמידה ובחלקן מלמדת.
זה קטע, כי הפעם האחרונה שישבתי כמה שעות ברצף בלי לזוז ובלי לתקתק בנייד היתה באוטובוס נטול קליטה בסיני, כשאני קולטת למה הסבתות שלנו סרגו ורקמו בלי הרף: לא היה להן וויי-פיי.
זה התחיל לפני כמה חודשים. המוח שלח איתותים שהוא מתנוון, שמשעמם לו, והתחיל להריץ לי מול העיניים נושאים רלוונטיים כאילו הם תוכן שיווקי ממומן באינטרנט.
בהחלטה של רגע נרשמתי לקורס ובבת אחת נפתחו לי הצ'אקרות. התחלתי ללכת לעוד קורס ועוד יום עיון ועוד כנס ועוד הרצאה, ממש סטודנטית מתלהבת שהמוח שלה מתוכנת לקלוט כמה שיותר. הייתי שמחה להציע את עצמי לתפקיד שרת הקליטה בבחירות הקרובות אבל אני חוששת שבדיוק תיפתח סדנה באותו זמן.
אני מרגישה שהראש שלי נפתח, שאני אנרגטית, שאני יותר יעילה משהייתי הרבה זמן, אלא שבן זוגי הודיע שהוא כבר לא עוקב. לא שציפיתי, ממתי גברים זוכרים בערב מה שסיפרת להם בבוקר? אבל בכל זאת, עד כה הוא הצליח יחסית לתמרן במבוך הלו"ז שלי, בלי ללכת בו לאיבוד.
ביחד ולחוד
נורת אזהרה התחילה להבהב לי במחשכים. עכשיו הכל בסדר, הבהבה הנורה, אבל מה תעשי כשהעסק יתרחב והזמן הפנוי יתכווץ בהתאם? התחלתי לשאול את עצמי עד כמה הוא יהיה סבלני, מה אם יימאס לו, האם הוא ירגיש שזה בא על חשבוננו, האם הוא יתבאס?
כשהייתי נשואה לא עבדתי בסופי שבוע, לא בערבים ולא בלילות, בטח לא בלילות שבת. המשפחה היתה לפני הכל. לא קודמתי, הרווחתי אותה משכורת במשך שנים, לא היו לי אכזבות כי לא היו לי ציפיות. תת המודע שלי הפנים שאי אפשר גם לתחזק תא משפחתי וגם לטפח קריירה.
כשהתגרשתי, תת המודע עשה הכל כדי להוכיח לי שהוא תלמיד מצטיין: הוא עזר לי להקים עסק, להמריא, לחיות בהגשמה מלאה, ודאג שלא תהיה לי זוגיות ארוכה כדי שחלילה לא תחבל לי בקריירה.
הטריק הזה עבד גם בזוגיות לא רומנטית. חברה טובה התרחקה כשנעשיתי פחות זמינה לבילויים, ואמרה בחצי צחוק: "מאז שיש לך את כל העיסוקים האלה, נעשית משעממת". הכי מפחיד זה להיות משעממת, אף אחד לא רוצה להיות עם אנשים משעממים, אולי תהיה לי קריירה מפוארת, אבל אני אהיה הכי לבד.
"אני לא עוקב", הוא אמר בשנית. "אז לבטל את מה שקבעתי?" שאלתי בלב הולם והנורה הבהבה כמו משוגעת. הוא קירב את ראשו אליי וענה: "מה פתאום, תראי כמה את נהנית מזה. אני מאושר כשאת מאושרת, עוד לא הבנת?".
הנורה נדלקה בבת אחת.
הבנתי.
שלך,
גאיה קורן. מנחת סדנאות ומרצה. ההרצאה "אני מלכה" בסינמה סיטי. עיתונאית בידיעות אחרונות.
לפנייה לכתב/ת 
