הכלבים שמצילים חולים פסיכיאטריים מהתפרצויות אלימות

האם נוכל לחזות התפרצויות אלימות, כך שיהיה אפשר להתקין את זה כאפליקציה בכל סמארטפון? לפי אורי בקמן, מומחה בינלאומי לאילוף כלבים – העתיד כבר כאן. ולא, זה לא מדע בידיוני.

מחקר גילוי מוקדם של התפרצויות אלימות בחולים בעלי הפרעות נפשיות שנעשה באוניברסיטת אריאל שבשומרון, מצא כי כלבים מאולפים חוזים התפרצויות אלימות. המחקר נעשה במחלקות סגורות של שני בתי חולים פסיכיאטרים בישראל - בפרדסיה ובאברבאנל (הנתונים במחקר מיוחסים לאברבאנל בלבד נ.י.). השיא היה כשמתוך 2 התרעות מוות – הצוות הצליח למנוע התאבדות מאושפז באברבנאל בעזרת הכלבה המאולפת.

קיראו עוד

תוצאות המחקר עם בובי ובמבי – שתי כלבות גולדן רטריבר, שפורסמו לראשונה ב-25 לנובמבר במגזין הרפואי מדעי היוקרתי Scientific Reports, הוכיחו כי כלבים מסוגלים לשמש ככלבי התרעה מוצלחים להתפרצויות אלימות במחלקות פסיכיאטריות שמכילות חולים הנוטים לאלימות. "התרעה יעילה של התפרצויות אלימות תאפשר בידוד מוקדם של האדם האלים מתוך קבוצת חולים אקראית, לצורך הגנה על האנשים האחרים וכן על האדם מפני פגיעה בעצמו", נכתב במחקר.

בקמן, שאחראי על מחקרים פורצי דרך באילוף כלבים ומבעלי מיזם "דוג פרוגנוז", במסגרתו אילף כלבים לזהות ולאתר את מחלת הסרטן ברחרוח בדיקת רוק ונשיפה מדגיש כי מדובר במחקר פורץ דרך, "שישפיע בעתיד גם על התרעות מוקדמות לאירועים מסכני חיים כאפילפסיה, התקפי לב, אירועים מוחיים ועוד. עד לפיתוח טכנולוגיה אלקטרונית דומה, יכולים כלבי התרעה מאומנים להציל חיים".

אורי בקמן. "כלבי התרעה שמסוגלים לזהות סימנים קליניים"(צילום: קארן בקמן)

לדברי חוקרי אוניברסיטת אריאל, ביניהם ד"ר מוריס לאסטר, ד"ר שרון ענבי גופר ויגאל כהן אורגד ז"ל, בהשוואה ל"כלבי סיוע" שמאולפים לעבוד לצד אדם בעל נכות ולהגיב לסימנים קליניים לאחר שהם קורים, כלבי "התרעה" מפגינים התנהגות אופיינית הדורשת תשומת לב קודם להופעת הסימנים הקליניים ומסוגלים להזהיר את הנוהגים שלהם, אודות אירועים רפואיים שעומדים לקרות כגון התקף אפילפטי או נפילת סוכר.

במחקר המדובר, שיערו החוקרים שכלבים שעברו אילוף ממוקד יכולים לתת התרעה על התפרצויות אלימות של חולים המאושפזים במחלקה פסיכיאטרית. על פי התוצאות התגלה שיש קשר מובהק בין התרעות חיוביות ("ממוקדות") של כלבים בגיל קדם-בגרות להתפרצויות אמת של חולים.

כך נמצא שמתוך 30 חולים שהיו יכולים להפגין לפחות התפרצות אלימה אחת ביום ניתנה התרעת אמת עבור 85% מהם, ולא ניתנה התרעה עבור 99.6% מהחולים שלא הביעו התפרצויות אלימות, דבר החוזה שבעקבות 86% מההתרעות יבואו התפרצויות אמת, ורק 14% מהמקרים היו התרעות חיובי-כוזב. חולה שניתנה לגביו התרעה היה בעל סיכוי כפול להתפרצות לעומת חולה שלא ניתנה לגביו התרעה.

לצורך תמיכה בתוצאות אלו תועדה התנהגות כלבים בוגרים בווידאו ונמצא כי הכלבים לא ניסו לברוח "מזירת האלימות" אלא נראה שמשכו לכיוון שלה.

ההתרעות התחלקו לשני סוגים עיקריים: "ממוקדות" ו"בלתי ממוקדות". התרעות ממוקדות מאופיינות ביכולתו של הכלב "לסמן" חולה מסוים על ידי תקיעת מבט בו. בנוסף לכך, היו גם התרעות בלתי ממוקדות. התרעות אלו מאופיינות בשינוי בהתנהגות הכלב בלי מבט (כגון משיכה ברצועה או תזוזה), שמרמזת על התפרצות שעומדת לקרות, אך המאלף לא היה מסוגל לאתר את החולה המסויים שצפוי להפגין את ההתנהגות.

"יש לציין", נכתב במחקר, "שמקרים שסומנו כהתרעות בלתי ממוקדות נחקרו, גילינו שבמחלקות סמוכות היו מקרי אלימות קרוב לזמן שבו הכלב נתן את ההתרעה. תוצאות אלו מראות שאחוז מההתרעות הבלתי ממוקדות הללו היו בעצם "חיובי אמיתי" על התפרצויות אלימות שעמדו לקרות, אשר זוהו בידי הכלבים".

הכלבים הצילו חולים מניסיון התאבדות

כלבים בוגרים זקוקים פחות להתמקד במקור ההתרעה, הם גם יעילים יותר ומפגינים פחות התרעות חיוביות כוזבות. בנוסף לכך, שיעור ההתרעות השליליות הכוזבות (החמצת התפרצות) צומצם מ-15% בקדם-בגרות ל-11% לאחר בגרות. תוצאות אלו יחד, מראות שיתכן שיש עדיפות לכלבים בוגרים כיוון שהם מתריעים בזמן על התפרצויות, אבל עדיף לאתר חולים אלימים בעזרת כלבים צעירים בעלי שיעור גבוה יותר של התרעות ממוקדות.

לפי המחקר, מרבית ההתרעות היו בטווח של 4-30 דקות, אך לעתים ההתרעות החלו שעות מספר לפני ההתפרצות.

במחקר הוצגו שני מקרים מיוחדים שבהם הכלבות התריעו על חולים שביצעו או ניסו לבצע התאבדות. המקרה הראשון אירע כאשר הכלבות היו בקדם-בגרות. הן אותתו לנוהג שלהם בהתרעות בלתי ממוקדות נמרצות במהלך הפעילות כולה. במילים אחרות, הן היו חסרות מנוחה ומשכו חזק ברצועה לכיוון בניין אחר. יומיים לאחר מכן חולה בבניין ההוא התאבד.

בית החולים דיווח שהחולה הזה היה במצוקה רבה והתנהגותו החלה ביום שבו אחת מהכלבות נתנה את ההתרעה. המקרה השני אירע כאשר הכלבות היו בוגרות. "שתי הכלבות ביצעו התרעות בלתי ממוקדות לכיוון בניין אחר. בשעה 8:20 בבוקר בובי התריע וכאשר הכלבות הוחלפו במבי - התריעה בשעה 8:45. בשעה 8:49 נשמעו צרחות של חולה בבניין ההוא וצוות המטפלים הוזעק לסייע לחולה שניסה להתאבד", נכתב במחקר.

 בקמן משחזר כי, "כל עובדי המחלקה ראו והבינו שמשהו לא בסדר עם הכלבות והם שאלו מה קורה? הסברתי להם שהן התריעו על מוות. ד"ר קלרה שילד, מנהלת המחלקה המשפטית באברבנאל ביקשה שאבדוק אם אחד מהמטופלים שלה הוא זה שעומד להתאבד. נתתי לכלבות למשוך אותי לכיוון שהן משכו. הן עברו דרך המטופל הזה מבלי להתייחס אליו, והמשיכו אל מעבר לקיר. במרחק של כ-30 מטר נמצא אחד החולים כשהוא תלוי ללא רוח חיים. התחושה הייתה נוראית כי המטרה פה היא להציל חיים. מצד שני, הרגשתי שסוף סוף יאמינו בחשיבות הניסויים".

תוצאות מחקר זה מראות שכלבים שעברו אימון מיוחד מסוגלים לתת לנוהג שלהם התרעה של התפרצויות אלימות שעומדות להתרחש בקבוצה אקראית של חולי נפש בלתי מוכרים להם.

לסיכום נרשם כי, "המחקר שלנו מציע מערכת דגם חדשה שתבהיר יותר את אופיים של רמזי תקשורת חדשנית ממוח למוח. מחקרים עתידיים שיחקרו את המנגנונים הללו שיכולים להביא לסוגי ההתרעה השונים ולנתח את הרמזים הדרושים לכל סוג של התרעה".

לדברי בקמן, "בימים אלו אני יושב עם אנשי מקצוע כדי לחשוב איך לשבץ כלבים כאלה במערך כלל ארצי בכדי שיפעלו להצלת חיים. השאיפה שלי שהרעיון יתורגם לאפליקציה שתהייה נגישה לכולם". בקמן מחייך כשהוא נזכר באחד האירועים בתחילת המחקר באברבנאל, "האח האחראי באחת המחלקות הסגורות, שהוא ממוצא בדווי, אמר לי, שהוא יודע להצביע בוודאות על כל מאושפז שבפוטנציאל עומד לפני התפרצות אלימה.

"כשבאחד הפעמים הכלב סימן את אחד מהם, האח פשוט התעקש שזו טעות. הוא אמר, 'תאמין לי, אני כבר מספיק זמן איתם בכדי לזהות את זה בהם'. חצי שעה אחרי, החולה ה 'מסומן' התפרץ על האח ותקף אותו באלימות. האח היה נסער. וכשנרגע הוא אמר לי, 'וואלה, אין על הכלבים האלה. הם יודעים את הכל'. זה היה הרגע שכל המערכות הבינו את מה שידעתי ממזמן. שכלבים יכולים לחסוך הרבה בלאגנים".

מה הדבר הבא?

"השאיפה לגייס משקיעים למחקר על כלבים שיוכלו 'לעלות' על עקבות של מה שאני קורא 'גלי מוח זדוניים'. כלומר, לאתר מחבלים ומפגעים. בניתי תורת לחימה מוסדרת למערכי אימון לכלבים ברחבי ישראל שתתאים גם למדינות זרות. פשוט מישהו צריך להרים את הכפפה".