אם רק תאמיני: ניסים קורים - לגמרי לא במקרה

כשהייתי קטנה ראיתי את טינקרבל. היא התעופפה מחוץ לחלון חדרי, יפה וזעירה, מנופפת בכנפיה ומשאירה אחריה אבק כוכבים. מעולם לא סיפרתי לאף אחד, כי לא התחשק לי שיכפתו אותי בכתונת משוגעים או ילעגו לי, אבל לפני כמה זמן סיפרתי למישהי וצחקתי: "היום, ממרומי גילי אני יודעת שזו שטות". מישהי הביטה בי במבט רציני ואמרה: "אם את אומרת שראית אותה אז ראית אותה".

ראיתי הרבה דברים כילדה, רובם התרחשו בדימיוני הפרוע וחלקם התרחשו במציאות אחרי שדמיינתי אותם. כשהתחלתי תיכון עברנו דירה ואמא שלי לקחה אותי לסיבוב בשכונה החדשה. הצבעתי על בית פינתי ואמרתי לאמא שלי: "איזה מוזר, הייתי בטוחה שיש כאן גדר יוטה ירוקה". זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את הבית, ולא היתה לו גדר. "אני בטוחה שהיתה לו", התעקשתי.

למחרת התעוררנו וגילינו שגדר יוטה ירוקה מקיפה את הבית הפינתי בדיוק כפי שתיארתי. היו עוד מקרים כאלה. לא דה ז'ה וו, אלא דברים שראיתי בעיני רוחי ואחר כך במו עיניי. לימים סיפרה אמי שהיא נבהלה מהכוחות שהיו לי ואמרה שאני מדמיינת.

ניסים בכל מקום. רק צריך להסתכל(צילום: shutterstock)

ככל שאנחנו מתבגרות אנחנו מאבדות את היכולת לקלוט דברים שמעבר. המיחושים נחלשים, הסייסמוגרף העדין בתוכנו מפסיק למדוד חזיונות מעולמות אחרים, ועיניים לנו אך לא נראה. גם הרגשות מתקהים, אנחנו מדחיקות אותם כדי לא להיפגע, מקפלות את הקצוות של הלב שלא יימעכו. השכל גובר על הרגש, ההיגיון על הדימיון, כאילו שיש אמת אחת ואין אחרת.

והאמת? אנחנו מוקפות בניסים, מלאות בנפלאות. הטלפון מצלצל בדיוק כשחשבת על מי שמתקשר, השעון מראה אותן ספרות בכל פעם שאת מסתכלת (00:00 הכי מגניב), ואינספור פעמים קרה משהו ואמרת, "אם רק הייתי חושבת על מיליון דולר!".

העולם מלא ניסים ונפלאות. צריך רק לפקוח עיניים

לפעמים אנחנו כל כך מחכות לנס שיציל אותנו, שאנחנו מפספסות אותו. המעשייה מספרת על אישה שבישלה לשבת כשלפתע עלתה הדירה באש אך היא סירבה להתפנות. השכנים ניסו למשוך אותה אבל היא אמרה "אני לא דואגת, יקרה נס", האש שלחה לשון אדומה והאישה דילגה לקומה מעל. לוחמי האש החסונים ניסו לחלצה אבל היא סירבה ללכת איתם. כשהאש אכלה את מגפיה (חדשים, סטיב מאדן!) היא ברחה לגג הבניין. מסוק שלשל לעברה סולם חבלים, אך היא נפנפה אותו.

קיצר, היא מתה. עלתה השמיימה, פגשה את אלוהים, וקיטרה איך לא עשית לי נס?! אמר לה אלוהים: "שלחתי אלייך את השכנים, את לוחמי האש, הזנקתי לעברך מסוק. את רק היית צריכה להושיט יד. מה כבר ביקשתי?".

העולם מלא ניסים ונפלאות, אלא שבמקום להאמין בניסים אנחנו קוראות לזה מזל או אומרות שזה "במקרה", ובכך מבטלות את הקסם שמאיר עלינו. לפני שנתיים וחצי השתתפתי בסדנה של ניסים (נשבעת, ככה קוראים לו) ובדרכי אליה עצרתי בתחנת דלק. את מי שהפך לבן הזוג שלי פגשתי בתחנה. את החברה שנתנה לו את מספר הטלפון שלי הכרתי רק יום לפני כן. תאריך יום הולדתה זהה ליום הולדתו. לבת שלו קוראים... גאיה...

יד הגורל? צירוף מקרים?? נס??? "צירוף מקרים הוא דרכו של אלוהים להישאר אנונימי", אמר אלברט איינשטיין. אני מעדיפה להאמין בטינקרבל, ניסים ונפלאות, רק צריך להושיט יד.

חג שמח,

גאיה קורן

מנחת סמינר אני מלכה גרושה באושר , מרצה "אני מלכה", מטפלת ליחסים וזוגיות , עיתונאית בידיעות אחרונות.