דרוש - איזון בחיים
במסלול החיים, הנורמטיבי, המתפקד, זה שעושים בו כל מה שצריך, רבים מבני העידן המודרני, שבדרך נס מצליחים לתפקד בין עבודה משפחה, תחביבים ושמירה על הבריאות, עדיין מרגישים שחייהם יצאו מאיזון. במסגרת פרויקט "חיים מאוזנים חיים טובים" של "ידיעות אחרונות" ו-ynet בשיתוף חברת אסם, ילוו מנטורים מקצועיים מתחומים שונים את שמונה המופלאים כאן, בניסיון למצוא את האיזון שאבד. העצות שלהם יכולות לתת לכולנו כיוון לאיזון בחיים
בשיתוף אסם-נסטלה
מאיה שילון | עצמאות לילדות
בת 42, נשואה עם 3 בנות, מתגוררת במיתר.
"גדלתי בבקעת הירדן ובגיל 18 עזבתי את הבית. עשיתי טיול ארוך בארה"ב. את חנן, בעלי, הכרתי בצבא. היינו חברים שנה ונפרדנו. חנן התחיל ללמוד ואני טיילתי בעולם. אחרי עשור יצרתי איתו קשר ומאז אנחנו יחד", מספרת מאיה.
מחפשים איזון בחיים? היכנסו למתחם "חיים מאוזנים - חיים טובים"
הם גרו עשור ביהוד וכשנולדה הבת השלישית הבינו שיש צורך להתפתח. הם עברו לבאר שבע, שם גדל חנן, ולאחרונה בנו את ביתם בישוב הסמוך, מיתר. "חנן הוא המנוע הגשמי שלנו בחיים, אני המנוע הרוחני והאמהי", אומרת מאיה. היא מנהלתנית בבית ספר בישוב והוא מהנדס מערכות מידע ואוטומציה ועובד בבאר שבע.
היומיום: "קשה לכולנו לקום בבוקר. חנן מכין כריכים, אני מעירה ומארגנת ולוקחת ללימודים. אחרי הלימודים, הבנות באות אליי לעבודה ויחד אנחנו נוסעות הביתה, אוכלות יחד צהריים ואני חוזרת לעבודה עד אחה"צ ומשאירה אותן לבד.
"כשאני שבה, אחה"צ, זו שגרה של חברים וחוגים – ללכת ולהזמין. חנן מגיע בסביבות 19:00 ולפעמים , אם הלך אחרי העבודה לעשות כושר, מאוחר יותר".
כאן דרוש איזון: "הבנות שלי לא מספיק עצמאיות. הן רוצות אותי לידן כל הזמן ולכן אני צריכה ללוות אותן לכל מקום. זה משפיע גם על הקטע החברתי שלהן.
"אני רוצה להוציא אותן לעצמאות ולשחרר את התלות ההדדית שלנו האחת באחרות ולהפך. אשמח לקבל כלים שידחפו אותן החוצה, לחיים עצמאיים יותר, בצורה מעצימה ומחזקת. לבד, אני לא מצליחה לשכנע אותן. רוצה שהן ירוויחו עצמאות ועניין ואני אתפנה גם לדאוג לעצמי. אני רוצה שהילדות יהיו מוכנות לחיים וידעו להסתדר בכל מצב".
דקלה מרלינג | אוכלים שטויות
בת 30, נשואה עם שלושה, מתגוררת באפרת.
דקלה עבדה כשכירה ועצמאית במקביל. בקיץ האחרון הפכה למעצבת פנים עצמאית בלבד, העומס פחת והוקל לה בניהול הזמן עם ילדיה, בני 10, 7 ו-3.5 שנים. בעלה, ישי, עובד כמהנדס תוכנה, ומבלה הרבה בדרכים ובמשרד. "זה האיזון שמתקיים בינינו", היא אומרת.
היומיום: הימים שלהם מתקיימים בשגרה מוכרת "אבל התזונה שלנו על הפנים", אומרת דקלה. "20 פיתות הולכות אצלנו תוך יומיים", היא אומרת. "גם כשאנחנו אוכלים מסודר, הילדים אוכלים הרבה שטויות, הרבה פחמימות ולא מוכנים לנסות אפילו משהו אחר ומזין יותר. זה או פיתה עם שוקולד או עם שמנת.
"הם אוהבים פירות וירקות לכאורה אבל ארוחה מבושלת ומגוונת, תסתיים בכך שהם אכלו רק את האורז, התוספת, ודי. אני חושבת שאם אתן להם שוקולד בלבד, זה מה שיאכלו וזה יסתיים בכך. אם ניתן שוקולד, יאכלו כל היום, אם נחמיר ונציב תנאים, אני חוששת שלא יאכלו כלום.
"אני דווקא אוכלת מסודר, בעיקר מאז שאני עובדת מהבית אבל גם בעלי יכול להסתפק בסנדוויצ'ים ולמרות שאני מבשלת בכל יום, הוא לא מרבה לקחת. במשך היום גם הוא יאכל הרבה פיתות וזה בהחלט מועדף עליו ולא רק על הילדים", אומרת דקלה.
כאן דרוש איזון: "אני מרגישה שבעניין התזונה אני לבד; כל אחד אוכל מתי שבא לו ולוקח מה שבא לו. גם הילדים וגם בעלי ככה. אין לנו ישיבה מסודרת לאכול יחד ארוחה בריאה. אני לא יודעת איך להחזיר את שיגרת התזונה הבריאה לבית" אומרת דקלה.
"אני רוצה לחזור לארוחות בריאות ומסודרות. מעוניינת בארוחה בה כולנו יושבים יחד והארוחות יהיו מסודרות ומחייבות כדרך חיים, שתפסיק הרכבת האווירית של האוכל".
יוסי תורג'מן | בלי אוויר
בן 42, נשוי עם שלושה, מתגורר בעתלית.
יש לו תואר מאסטר בעבודה סוציאלית MSW והוא פסיכותרפיסט, בוגר החוג לפסיכולוגיה. מנהל במגדל העמק צוות רב מקצועי של מטפלים במרכז ילדים, הורים ומתבגרים מטעם האגף לשירותים חברתיים. בעתלית, השוכנת במ.א.חוף הכרמל, הוא מנהל את תחום החינוך הלא פורמלי ואמון על פיתוח אסטרטגי וקיומה בפועל של פעילות חינוכית עשירה. כל אלה מצביעים על שני דברים בברור: יוסי יודע הרבה על תחום הטיפול וההורות והוא גם אדם עסוק מאד בחיי היומיום.
היומיום: יוסי יוצא מוקדם בכל בוקר למשרתו במגדל העמק. אחר הצהריים הוא חוזר לתפקידו כיועץ במועצה האזורית וערבים רבים מסתיימים בכנסים, סמינרים וישיבות. בת הזוג שלו, רוית, היא מנהלת מכירות בחברת צוקר נעמן ולשניים ילדים בני 11, 5 ו-8 חודשים.
כאן דרוש איזון: "אני נמצא בקונפליקט תמידי – אני מלמד ילדים ומחנך הורים – אבל לפעמים מרגיש שהסנדלר קצת הולך יחף. אני אב מעורב, מחובר לבנות ומעורב בחיים שלהן, גם שם וגם בזוגיות זה מרגיש שאין לי מספיק אוויר", אומר יוסי. "להגיע ב-20:00-21:00 בערב הביתה, להשלים עבודה גם בשישי שבת, זה על חשבון הזמן של המשפחה. זו עבודה שמי שעוסק בה חייב להיות מחויב ומצד שני יש את העניין של הצבת הגבולות, מה אתה שם לפני מה.
"אני אבא מעורב ובעל רגיש לצרכי בת הזוג שלי אבל עם סדר היום הזה ועם תינוקת, ולמרות שאנחנו שומרים באדיקות על סדר יום וארוחת ערב משותפת, קשה לתת מספיק תשומת לב לילדים או לאשתי או בכלל – לעצמי.
"בשורה התחתונה, הפניות שלנו מוגבלת. להיות הכל – מעורב, רגיש, פנוי – זה כמעט בלתי אפשרי. הייתי שמח למצוא את האיזון במשפחה וגם את המקום שלי, עבור דברים רק בשבילי", הוא מסיים.
הדס ברדה | שאריות ומתוקים
בת 38, נשואה פלוס שלושה, מתגוררת בנווה גן, בפתח תקווה.
הדס רואת חשבון פרילנס ועובדת מהבית ומהמשרד. בעלה, מהנדס בניין, נוסע מדי יום לעבודתו בבאר שבע וחוזר, בדרך כלל, אחרי שהדס מסיימת עם הילדים, בערב.
היומיום: "כשהיה לי ילד אחד היה לי זמן, התאמצתי והשקעתי", מספרת הדס. "עם שניים ואחר כך שלושה, יש גם כך זמן קצר יחד – בבוקר ואחר הצהריים, לפני הלימודים ואחריהם עד השינה, שם 'התפקשש' לי ולא גייסתי את היכולת להשתלט על הדבר הזה שנקרא תזונה נכונה.
"הבקרים מוטרפים והילדים אוכלים קורנפלקס, מעדן או סנדוויץ', אם אני מספיקה. לאורך היום ומרוב עייפות, אני אוכלת שאריות, או שאיני אוכלת כלל. אצל בעלי, ליאור, יש חיבת יתר למתוק. הוא עובד קשה ולא אוכל מאוזן. הוא מכור לקפה שלו ובגלל שאינו מערב בשר וחלב אז הוא מדלג על ארוחה בשרית ואוכל רק חלבי ושיכנע את עצמו, לדעתי, שהוא אוהב חלבי. כל כוס קפה כזו שלו, מביאה איתה אכילה של מתוק".
כאן דרוש איזון: "התזונה היא נושא כאוב. אני מרגישה שאין לי שליטה", אומרת הדס, "הבן האמצעי שלי אוכל בצורה ממש לא בריאה, מבחינתו רק פיתה ושוקולד כל היום. מרגיש לי שאנחנו לא מסודרים ולא מנהלים נכון את עניין המזון בבית. כשאני מבשלת משהו מיוחד ושמה על השולחן ואומרת "זה מה יש", זה מה שאוכלים. אולי אני לא עושה מספיק או צריכה ללמוד מה לעשות.
"לבעלי ולי יש אחריות משותפת ולשנינו הרגלי תזונה לא טובים אבל היכולת לשנות נמצאת יותר אצלי כי אני מסביב לבית. יש ימים שאנחנו מתאמצים ועושים ארוחה מסודרת. זה מרגיש טוב אבל בדרך כלל אני, כקודקוד הבית, מרגישה חסרת אנרגיה ועייפה. הייתי רוצה ללמוד מה לקנות, מה להכניס הביתה, איך לנהל נכון את עניין המזון בבית".
טלי אשכנזי | לאן להפנות את תשומת הלב?
בת 43, נשואה עם חמישה ילדים, מתגוררת בקיבוץ בית אלפא.
טלי היא אמא ל-5 ילדים; הבן הגדול בן 22, ואחריו עוד שתי בנות ושני בנים, בני 17, 15, 13 ו-8 שנים. סך הכל שלושה בנים ושתי בנות. "אני מאד אוהבת ילדים וכל העיסוק שלי תמיד סובב ילדים", היא אומרת.
היא מנהלת משרד הפקות שלבו הוא שיווק והפקות מופעי ילדים ומופעים לכל המשפחה. "שנים רבות הייתי בעלים וניהלתי גני ילדים וכל הילדים שלי היו במסגרות שלי. כשהקטן סיים את הגן, מכרתי את הגנים ופתחתי משרד הפקות. ילדים ותיאטרון הם אהבותיי הגדולות והתיאטרון והאמנות חסרו לי מאד מאז שלמדתי הדרכת אמנות, תיאטרון ותיאטרון בובות.
"אני מעבירה השתלמויות לצוותים מקצועיים, כותבת הצגות ילדים ויש לי גם סטודיו לבניית תפאורות להצגות. העבודה שלי היא התחביב שלי. גיליתי גם, שהיכולת שלי לניהול רחב מימדים הוא מצוין ובמשרד אני יכולה לממש אותו".
"מבחינת הילדים שלי העניין חצוי - כולם היו צמודים אליי בגנים ותחת השגחתי עד גיל 4. מצד שני, אני אמא קרייריסטית ואוהבת את ההשקעה הרבה. אני רואה שהילדים שלי למדו וספגו בבית את העיסוק שלי והחינוך כדוגמה אישית עבר אליהם והם יצאו ממנו חזקים. בן זוגי מהנדס תוכנה באלביט. הוא עובד ברעננה ואני בפתח תקווה. שנינו על הקו מהקיבוץ די הרבה", היא מסכמת.
היומיום: "הימים שלי לא דומים זה לזה. אין לי שיגרה קבועה. אם אני ישנה בבית, אני קמה ב-4:00 ויוצאת. אם אני ישנה במרכז, אני קמה ב-6:00. הימים במשרד מאד דינמיים ואינטנסיביים ומסתיימים ב-20:00 ויש עוד הרבה דברים שממשיכים אחר כך".
כאן דרוש איזון: טלי מרגישה שיצאה מאיזון. "כשהסביבה מעירה לי, אני מבינה שיש בכך משהו חריג. גם בן הזוג והילדים מרגישים כך. יש שאלה שצפה רבות: לאן אני צריכה להפנות את תשומת הלב? העסק הוא הבייבי, הילד השישי שלי. העסק צומח ואני לא יכולה להניח לו. בן הזוג שלי תומך אבל גם לו זה מפריע.
"אני מאד ניהנת ביומיום אבל אני מבינה שאני כבר לא בת 25 ויש לי חשש שהגוף יגיד את שלו. השאלה אם העבודה והמאמץ לא יגבו ממני מחיר בהמשך. אני מעוניינת לחפש את האיזון כבר עכשיו. הייתי רוצה יותר זמן פנוי אבל אני לא רואה את זה קורה עכשיו. לא יודעת איך לעשות את זה".
ערן טובול | מאבד את הזמן
בן 37, נשוי טרי, גר בגבעת אבני (ליד צומת גולני).
ערן עובד בבית ההשקעות אלטשולר שחם, בסניף החיפאי. הוא מנהל התפעול והמיחשוב ונוסע, יחד עם אשתו, כשעה לכל כיוון – בבוקר ובערב.
היומיום: ערן ואישתו מתעוררים ב-6:00 ויוצאים מוקדם יחד לחיפה. היא עצמאית ושניהם עובדים עד שעות הערב ואז אוכלים יחד ארוחת ערב. שלושה ימים בשבוע הם מתאמנים בחדר כושר בטבריה ומגיעים לשם מהעבודה ורק אז, בסביבות השעה 21:00 הם אוכלים יחד ארוחת ערב.
כאן דרוש איזון: "בתחום של ניהול הזמן, מרוב מטלות ועניינים אני מאבד את הזמן לעצמי, להירגע ולחשוב", הוא אומר בתסכול מה. "השבועות הולכים לאיבוד. סופי השבוע רצים בעקבותיהם - מטלות שנדחו לסופ"ש גם הן לא מבוצעות והלחץ המתמיד יוצר מעגל קסמים של לחצים שקשה לצאת ממנו".
גם התזונה שלו, מתאימה עצמה לקצב החיים: "אני משתדל לנהל תזונה מאוזנת אבל הולך לאיבוד. הכל מתבלגן וניהול הזמן הולך לאיבוד. התחלתי לאחרונה בתזונה טבעונית וקשה לי מאד". התוצאה, הוא מעיד, היא עייפות וחולשה לאורך היום. "אשמח לקבל טיפים לניהול אורח חיים טבעוני ותפקודי במהלך היום, בלי אותה עייפות וחולשה.
"הייתי רוצה ללמוד לנהל את היום, לשלוט בתזונה וברמות הלחץ ולשפר את איכות השינה, שהיום היא קלה ולא רציפה", הוא מסכם בדיוק רב.
יוני לביא | תפריט לכל אחד ואחת
בן 48, נשוי עם ארבעה ילדים, מתגורר ברחובות.
יוני הוא מורה לתקשורת בבית ספר ברחובות ואחראי על תחנת רדיו 103.6 FM – תחנת רדיו חינוכית של משרד החינוך, משרד התקשורת והתאגיד, שנותנת במה מעשית ללימודים העיוניים של תקשורת.
"הייתי איש תקשורת ברדיו האזורי ואחרי כמה שנים עזבתי. במקביל, פיתחתי את תחום החינוך. אשתי מורה למתמטיקה וסגנית מנהלת בבית ספר בעיר. יש לי בת בשלבי בגרויות, בן בכיתה ח', בת בכיתה ו' וילדה קטנה שתעלה ליסודי בשנה הקרובה".
היומיום: יוני מעיד שסדר היום של המשפחה שלו הוא סדר יום רגיל למשפחה עם 4 ילדים.
כאן דרוש איזון: "פעם היינו צמחונים ואחר כך דברים השתנו. היום אני אוכל טבעוני וללא גלוטן, הבן שלנו צמחוני, הגדולה אוכלת ללא גלוטן וללא לקטוז, והאחרות אוכלות הכל", הוא מספר ומוסיף את המובן מאליו: "קשה מאד לתחזק כך בית גדול כי הרבה זמן מתבזבז על המטבח ואנחנו מפספסים הרבה מהזמן שלנו.
"הייתי רוצה שיעזרו לנו בחשיבה של בניית תפריטים שיתאימו לכולם ולכל היום, גם בבית וגם בחוץ. הייתי רוצה להבין גם איך אני מכניס ספורט לחיי. השינויים האלה מחייבים חשיבה ואני מודע לכך", הוא מסכם.
אמג'ד פארס | לאכול בריא יותר
בן 23, רווק, מחורפיש במקור, כרגע מתגורר בתל אביב.
אמג'ד גדל ולמד בחורפיש. ב-2014 התגייס לצבא. הוא משרת במרכז, קצין ומפקד על חיילים. היום שלו גמיש - "יש ימים שאני מסיים מוקדם ויש ימים ארוכים מאד", הוא אומר.
"אוכל הוא אלמנט חשוב בחיים שלי. אני מוצא הרבה נחמה בבישול ואפייה. אני מרגיש הצלחה בהכנה של משהו שמהנה אחרים ומחפש תמיד מתכונים בריאים יותר או להפוך אותם לכאלה". הוא אופה ולא מטגן ומפחית סוכר, היכן שאפשר, מאדה ירקות ותמיד חושב בריא בבישול.
היומיום: "כשאני בצבא אני קם בבוקר, שותה קפה עם ופל או עוגיה. אחרי 3 שעות לערך אני אוכל ארוחת צהריים שמוגשת בצבא, שהיא מגוונת ומאוזנת, אבל אני מוצא את עצמי אוכל מעט דברים. אחרי זמן קצר אני כבר שוב רעב.
"אחרי שעתיים אני שותה שוב קפה ואוכל משהו ואחרי שעתיים או שלוש אוכל ארוחת ערב פשוטה של סלט ופרוסה מרוחה עם משהו, אבל מרגיש שזה לא מספיק מאוזן, עשיר או משביע מפני שעד זמן השינה אני אוכל עוד משהו, לפעמים קנוי. בימים שסדר היום משתבש, אני אוכל יותר ג'אנק פוד ואוכל קנוי. בסופי שבוע המצב טוב יותר. אני מכין את האוכל ושולט בו ומכין אוכל שלמדתי מאמא שלי וזה כבר משביע יותר".
כאן דרוש איזון: "אני מרגיש שאורח החיים שלי, מבחינת שגרה תזונתית, מושפע מסדר היום שלי שאינו קבוע. כבר 5 שנים שאיני שותה שתייה ממותקת, לא משקאות קלים, גם שתייה חמה בלי סוכר. מגיל צעיר אני מודע לתזונה בריאה ושמירה על הגוף ותמיד הקפדתי על תזונה בריאה ומאוזנת כי זה חשוב לגיל מבוגר ולשמירה בגיל מבוגר על גוף חזק.
"אני מרגיש שיצאתי משגרת האיזון התזונתי. זה משפיע על התפקוד שלי וגורם לי להתעסק באוכל יותר מדי. זה גם משפיע על הדימוי העצמי – מאכזב אותי שאני לא עומד בציפיות שלי מעצמי באכילה בריאה. אין לי בעיות עם דימוי גוף, יש לי בעיה עם עמידה בכללים שהצבתי לעצמי, שלא תמיד אני מצליח לעמוד בהם.
"הייתי רוצה להגביר את המודעות לחשיבות מזון בריא, לתחליפי מרכיבי מזון כך שיהפכו כל מנה לבריאה יותר ואני רוצה לקבל טיפים איך להכין מראש מזון שאוכל לקחת לצבא ועל ידי כך להימנע מהבולמוסים של אכילה לא בריאה וגם, לא פחות חשוב, החיסכון הכלכלי שזה עשוי להביא איתו".
לא פעם אנחנו מרגישים שיצאנו מאיזון, מטרתו של פרויקט "חיים מאוזנים - חיים טובים" לעזור לכם להיכנס לאיזון בעזרת צוות מנטורים, כל אחד בתחומו, שיתנו טיפים ועצות שיכולים לעזור לכל אחד ואחת מאיתנו, כיחידים וכחלק מהמשפחה, כי חיים מאוזנים = חיים טובים.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף אסם-נסטלה
לפנייה לכתב/ת 
