אל תקשיבו להורים שלכם

הם האנשים שילדו אתכם. הם האנשים שעיצבו אתכם. הם האנשים שהטיפו לכם. הם האנשים שהגבילו אתכם. הם האנשים שהקשבתם להם, גם אם לא רציתם להקשיב להם, כי לא היתה לכם ברירה, הם שלטו בחייכם באופן מוחלט.

אבל עכשיו אתם כבר לא ילדים. אתם לא חיים איתם באותו חלל. ואתם רוצים לגדול. לצמוח. להתפתח. להתרחב. להצליח. לעוף. לחוות אושר. שמחה. סיפוק עצמי. ואתם מגלים שאין לכם כלים. או שהכלים שהיו לכם החלידו. או שאף פעם הם לא היו באמת הכלים שלכם אלא הכלים שלהם. כן, אתם כבר מבינים, הגיע הזמן לעצור ולחשב מסלול מחדש.

לעוד טורים של אבישי מתיה

אז:

אל תקשיבו להורים שלכם.

אם הם אומרים לכם שהעבודה זה הדבר הכי חשוב בחיים - אל תקשיבו להם.

אם הם מזהירים אתכם שלא לעשות שינוי ולהישאר באותו מקום - אל תקשיבו להם.

אם הם מספרים לכם שאהבה נמשכת לנצח ואסור להיפרד - אל תקשיבו להם.

אם הם מבקרים אתכם על הבחירות המיניות שלכם - אל תקשיבו להם.

אם הם דוחפים אתכם לקנות דירה כי זה ייתן לכם יציבות – אל תקשיבו להם.

אם הם בטוחים שכסף יביא לכם שקט ושלווה בחיים - אל תקשיבו להם.

אם הם מטיפים לכם שאתם נותנים יותר מדי חופש לילדים שלכם – אל תקשיבו להם.

אם הם מדברים אליכם במלים של פחד, שלילה, הקטנה, ייאוש וחוסר אונים - אל תקשיבו להם.

כי אתם לא הם.

אתם חופשיים. אתם אמיצים. אתם פתוחים. אתם שמחים. אתם אחראים. אתם בוחרים מדי יום לעשות לעצמכם טוב. אתם לא הם.

בשנות ה-20 לחיי, כשלקחתי מרחק מההורים שלי, יכולתי סוף סוף לשמוע את הקול הפנימי שלי. הצלחתי סוף סוף להקשיב לעצמי. והתחלתי במסע האישי שלי, שלא נגמר אף פעם. זזתי בכוחותיי שלי קדימה. הרגשתי חזק מתמיד. וממוקד מתמיד. בלעדיהם.

כשלקחתי מרחק מהביקורת שלהם, מהדעות שלהם, מהשמרנות שלהם, מהפחדים שלהם, מהכישלונות שלהם, מצאתי מי אני באמת, ומתוך המקום הזה הצלחתי לצמוח, לגדול, להשתנות. לטעות. ליפול. להיכשל. ולקום. ולעמוד על הרגליים. שוב ושוב. ושוב.

ככה זה בחיים.

ככה זה החיים.

החיים שלנו מורכבים מכל הרגעים הללו. הרגעים שלנו. הרגעים שאף פעם לא נשכח. הרגעים שעיצבו את מי שאנחנו. ההורים שלנו השפיעו עלינו מאד. יותר מדי. הרבה יותר מדי. וכדי לחיות את חיינו, חיינו שלנו, עלינו לקלף מעצמנו אותם, את מה שאמרו לנו, את איך שהפחידו אותנו, את הקושי, הנוקשות, המעצורים, ההתניות, ולהגיע אלינו. לעור שלנו. למהות שלנו. למשמעות שלנו. למי שאנחנו באמת.

זה לא הגיוני לחיות על פי העבר.

זה לא הגיוני לחיות על פי פחדים.

זה לא הגיוני לחיות על פי אנשים אחרים.

קרובים ככל שיהיו.

אוהבים ככל שיהיו.

מרבית האנשים, החברים שלכם, לפעמים גם אתם, לא חיים את החיים שלכם, לא מממשים את הייעוד שלכם. כי אתם מקשיבים להם. כי אתם מאמינים להם. כי אתם מפחדים מהם. כי אתם מעדיפים להישאר באזור הנוחות. כמו שהם נשארו עשרות שנים.

אתם רוצים לחיות כמו שהם חיים?

אתם רוצים להשתעמם עד מוות?

אתם רוצים שכל יום ייראה כמו קודמו?

אתם רוצים להרגיש שפספסתם ונמנעתם ואכזבתם את עצמכם?

על כל שאלה שתשאלו - אתם התשובה.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת