סורוקה: תוך שנה וחצי - 3 רופאים בכירים התאבדו
שנה וחצי אחרי שבעלה, ד"ר אלכס ברזובסקי ז"ל, מנהל מחלקה בסורוקה, שם קץ לחייו, אלמנתו אינגה מדברת לראשונה על המתרחש מאחורי דלתות בית החולים: "עד עכשיו לא דיברתי, אבל כשראיתי את ההתנערות, את הזלזול ואת המקרים האחרים, החלטתי שאני לא שותקת יותר". סורוקה: "הנושא נמצא בראש מעייניה של הנהלת בית החולים". התחקיר המלא מחר ב״ידיעות אחרונות״ במוסף ״7 ימים״
אלמנתו של ד"ר אלכס, אינגה, מדברת עכשיו בפעם הראשונה: "החלטתי לא לשתוק לאחר שראיתי שקורית טרגדיה ועוד טרגדיה. שנה וחצי לא דיברתי, אבל כשראיתי את ההתנערות, את הזלזול ואת המקרים האחרים, החלטתי שאני לא שותקת יותר". לדבריה, ההתאבדות השנייה הכתה אותה בהלם קשה. "כשד"ר שמעוני התאבד ביקרתי את הבת שלי שלומדת רפואה בפראג. חשבתי שאני מתמוטטת. לא האמנתי ששוב מנהל מחלקה נוטל את חייו. חזרתי לארץ ופשוט דפקתי על הדלת של אלמנתו של שמעוני. ישבנו ובכינו. זו שותפות גורל".
בשיחות שקיימנו בשבועות האחרונים עם רופאים ואנשי צוות שעובדים במחלקות שונות בסורוקה או עזבו רק לאחרונה, כולם התריעו על עומס, שחיקה, התמודדות מורכבת עם אוכלוסיות קשות וכן על הנהלה שלא לוקחת מספיק ברצינות את תנאי העבודה הקשים של רופאיה או נותנת את הגב הדרוש. "אני מדבר כדי למנוע את ההתאבדות הרביעית", מסביר אחד הרופאים. "ההנהלה רוצה שקט תעשייתי ומנסה להפריד בין המקרים, אבל אני מאמין שישנו קו ישיר שעובר בין כל הטרגדיות שקרו בבית החולים בשנה וחצי האחרונה: מדובר ברופאים שלא עמדו בלחצי העבודה. עובדה שבשום בית חולים אחר זה לא קרה. והרופא הבא שיגיע לנקודת לחץ שהוא לא עומד בה יהיה הקורבן הבא".
בדימוי שלנו, רופאים בכירים אומרים 'שלום' בשלוש אחר הצהריים והולכים לקליניקות הפרטיות. "זה נכון למומחים במרכז, לא בסורוקה", אומר רופא, "תגיעי לסורוקה בשש ובשבע בערב, הבכירים שם. כל השבוע אנחנו רודפים אחרי הזנב של עצמנו כדי להספיק לראות את כל החולים. אז כדי לעבור על תיקים של חולים, על בדיקות, לוודא שאני לא מפספס כלום, אני מגיע על חשבון הזמן הפרטי שלי בשישי. העומס בלתי נתפס ובלתי אפשרי, גם למתמחים וגם לרופאים הבכירים. אבי היה נשאר לילות בבית החולים כי לא היה כוח אדם. הוא היה פורס שק שינה על הרצפה וישן. אבי הפך למיואש יותר ויותר".
הרופא גם פגש את שמעוני בשבוע האחרון לחייו. "שבועיים לפני שהתאבד הוא כבר אמר לאשתו דורית שהוא מתכוון לעזוב את בית החולים. בשבוע שבו זה קרה תיכנן להתחיל לחפש משרה בבית חולים אחר. מי שפגש אותו בשבוע הזה ראה את אבי רצוץ, היה לו מבט זגוגי בעיניים. הוא היה לא מגולח. עייף. הוא עשה ארבע תורנויות רצופות. גם בראשון, היום שבו נטל את חייו, הייתה רשומה לו תורנות. הוא ישן אולי שלוש שעות ב־72 שעות. הוא נראה נורא".
בסורוקה דוחים את הטענות בתחקיר ואומרים בתגובה: "הנושא נמצא בראש מעייניה של הנהלת בית החולים. המרכז הרפואי סורוקה הינו מרכז רפואי מוביל, שאלפי עובדיו הם משפחה חזקה, מאוחדת ותומכת.
"התאבדות היא אירוע טרגי וקשה לאדם, למשפחתו ולמעגלים סביבו. העובדים בסורוקה הם הנכס החשוב ביותר של המרכז הרפואי והמרכיב המשמעותי ביותר בהצלחתו ובמימוש שליחותו לקידום בריאות תושבי הנגב. אנו נעשה כל מה שניתן לעשות כדי לספק לחברינו את כל הסיוע לו הם נדרשים. אנו ערים ומודעים לכך שאנשי הצוות הרפואי חשופים יותר לפגיעה בתחום זה. על כן, הנהלת בית החולים הפעילה תהליכים פנימיים רבים שמטרתם העלאת המודעות, מעורבות ואיתור מקרים של דיכאון שעלולים להוביל לאובדנות.
"ההנהלה לא שקטה על שמריה והיא ממשיכה ותמשיך לבצע הליכי בדיקה, בקרה ושיפור כדי לאפשר איתור יעיל יותר וטיפול בדיכאון בקרב עובדיה כדי לספק את הסיוע והתמיכה הנדרשים. ולראיה, בזכות תוכנית המעורבות אותרה מצוקתו של הרופא השלישי שהתאבד ותמכו בו לאורך תקופה לא קצרה".
התחקיר המלא מחר ב״ידיעות אחרונות״ במוסף ״7 ימים״
לפנייה לכתב/ת 
