גבר, אל תישאר לבד עם הכאב שלך

אני מבין גברים שלוקים בסרטן.

אני מבין גברים שחוטפים התקף לב.

אני מבין גברים שמכורים למשככי כאבים.

אני מבין גברים ששוקעים בדיכאון.

אני מבין גברים שלא מצליחים לישון.

אני מבין גברים שחווים התקפי זעם פתאומיים.

אני מבין גברים שמרגישים חסרי אונים.

אבודים.

נטושים.

דחויים.

בודדים עד כאב.

לעוד טורים של אבישי מתיה

אני מבין גברים שנאכלים לאט לאט מבפנים, כי אין להם עם מי לדבר. כי הם מפחדים לדבר. כי הם בודדו את עצמם. הסתגרו. התנתקו. מתביישים להודות בחולשה. בפחד. בבלבול. בסיוט שנקרא החיים שלהם.

החיים אחרי.

החיים לבד.

החיים בבדידות.

המשפחה שלך התפרקה. נפרדת מאשתך. עזבת את הבית. עברת לעיר אחרת או שאתה גר קרוב אליהם. ואתה לבד. עם עצמך. והמחשבות. והדאגות. והסיוטים. והשקט הזה. השקט הרועש הזה. מציף אותך.

בלי צחוקם של הילדים. בלי הכלב שנובח. בלי החברים שלהם. אשתך. הטלוויזיה. האוכל החם על השולחן. הטיולים בשבת. המשפחה המורחבת. ארוחות החג.

כל זה נגוז לפתע. כל זה לא קיים. כל זה קיים בבית ההוא, הישן, שאינך כבר חלק ממנו.

והלב שלך כואב. והבטן מתהפכת. והדמעות חונקות את הגרון. ואתה לא יכול להביע את עצמך, כי אף אחד לא יבין כמה כואב לך. כמה אתה שבור. ומרוסק. ומפוחד. ומיואש. וכועס. וכבר לא מסוגל לכעוס. הכעס עבר. חלף. הזעם מת. ואתה מת מבפנים.

כל הרגשות הללו התאדו ואתה נשארת עם המחנק. ושום דבר לא עוזר. לא להשתכר. לא לעשן. לא הטינדר. לא לנסוע במכונית לשום מקום באמצע הלילה. לא מין חפוז עם אישה שאינך מכיר. לא לעמוד מול הים ולצרוח לשמיים. לא העבודה. לא ההצלחה. לא הכסף. שום כלום.

כי אתה לבד.

ואין דבר נורא יותר מהבדידות.

והבדידות עלולה להרוג אותך. אם לא תטפל בה. בעצמך. בכאב שלך. אם תודה בפני עצמך שכואב לך נורא. אם תודה בפני חבריך. הבוס בעבודה. החברה הטובה. אמא שלך. אבא. אחותך. אחיך הקטן. כל מי שתוכל להשעין עליו ראש, לקרוס לתוך עצמך ולמרר בבכי.

זה לא משנה למה זה קרה. ומי אשם. ואיך לא ראית את זה מגיע. ולמה לא עצרת את זה בזמן.

זה כבר מאוחר מדי. מה שהיה היה. מי שהיית היית.

עכשיו צריך לחיות.

אבל כדי לחיות צריך לבכות.

הבכי מרפא את הכאב. הבכי ישחרר אותך. הבכי יחבר אותך לרכות שבך. למה שהסתרת ממנה. מעצמך. מהילדים שלך. מהעולם כולו. הבכי ינקה אותך, יטהר אותך ויהפוך אותך לאדם טוב יותר.

טפל בעצמך. חבק את עצמך. אהוב את מי שאתה. יש שם הרבה מה לאהוב. למרות הכל. בגלל הכל. ואחרי הכל. כי דווקא ברגעים הכי חשוכים יכול להפציע אור של תקווה בתוך ים הייאוש.

אם תיתן לעצמך להרגיש ולא תנסה להדחיק את זה, יש סיכוי לא רע שאתה תצליח להירגע, לנשום, להתאושש, להתחזק, להתאהב בעצמך, להיות אדם טוב יותר, נקי יותר, נעים יותר, חומל יותר, מבין יותר. תוכל להתקרב לילדים שלך. הם יוכלו להתקרב אליך. הם יגיעו לבקר אותך. הם יבואו לישון אצלך. והבית הזה, החדש, הפצוע, ולא יהיה ריק כל כך. חשוך כל כך. מת כל כך. הוא יתמלא בחיים. בחיים שלך. הם עוד לא נגמרו. הם רק התחילו.

אני מבין אותך.

אני יודע מה אתה עובר.

גם אני הייתי הגבר הזה.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת