12 הריונות, 6 לידות אחרי השתלת כליה
שירי וויב שירי היא אחת הנשים הבודדות בעולם שילדו שישה ילדים אחרי שעברו השתלת כליה. לפני כשבועיים היא סיימה את המסע העיקש שלה בלידת בת בריאה, אחרי חמישה בנים. "בסיומו של המסע, אני והצוות שליווה אותה בדאגה ובהשתאות, שמחים שכך זה הסתיים", אומר ראש הצוות, פרופ' ערן הדר מבילינסון
לחתימה על כרטיס אדי
במהלך 12 השנים האחרונות הרתה שירי, מנהלת חשבונות בקופ"ח לאומית, 12 פעמים וילדה שישה ילדים בריאים, בלידה טבעית. "היריון של מושתלת כליה בהחלט נחשב להיריון בסיכון, כיוון שפוטנציאל הסיבוכים לעובר ולאישה ההרה הוא על הרף הגבוה. כל היריון גורם לעומס על מערכות הגוף השונות, קל וחומר כשמדובר במושתלת כליה, שהעומס על הכליה שלה ממשי", אומר פרופ' ערן הדר, מנהל היחידה לרפואת אֵם ועובר בבית החולים לנשים במרכז הרפואי בילינסון, שהוא וצוותו ליוו את שירי לאורך כל הריונותיה. "לכן שגרת הביקורת אחריה הייתה צמודה יותר וכללה ריבוי הדמיות אולטרסאונד ועוד. לשמחתה ולסיפוק המקצועי שלנו, כל הלידות שלה היו רגילות למעט האחרונה, כשאובחנה החמרה בתפקוד הכלייתי, ומחשש שהכליה המושתלת תידרדר חלילה, החלטנו ליילד אותה כבר בשבוע ה־36".
שירי נולדה עם מום מולד - ריפלוקס, ובבדיקות בלשכת הגיוס התגלו אצלה ערכי חלבון גבוהים בשתן. בתוך פחות משנה קרסו שתי הכליות והיא הוסללה מיידית לטיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. "זה היה גיהינום", היא מתארת, "ילדה בת 18 וחצי, לבד לגמרי - כי הוריי שבדיוק התגרשו היו עסוקים בעצמם - בין חולים קשישים וכרוניים. אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליהם ואז עליי וחושבת לעצמי, 'זהו שירי, ככה ייראו החיים שלך?' זה עורר בי אתגר ואמרתי לעצמי, תראי אותך שירי, כל אחד מלווה בילד ואת לבד בעולם, כך שאם אני שורדת את הדיאליזות הקשות האלה, אני חייבת ילדים", היא מתארת.
חיים נורמליים
לפני טיפולי הדיאליזה, כבר בדייט הראשון שלה עם גברים, היא שמה את כל הקלפים על השולחן וסיפרה על מחלתה. "היו שנרתעו ונעלמו, היו שזה לא דחה אותם, אבל היחיד שהתגייס לקחת חלק בכל מה שקשור בניהול הטיפול הזה היה שמעון, שלימים הפך להיות בעלי". כשנה וחצי נמשכו הטיפולים, עד שביום הולדתה ה־20 קיבלה מתנה - כליה מן המת. תוך מספר חודשים התאוששה והסתערה על החיים. "יצאנו שש שנים, וכיוון שמאוד רציתי ילדים כבר לא שמרנו, אבל היריון לא צמח מזה. אז פניתי ליחידת ההפריה החוץ־גופית, ושם אמרו שרק זוגות נשואים זכאים לקבלת שירות מהם. אז התחתנו".
תוך זמן קצר היא הרתה ספונטנית, אבל בגלל תרופות נוגדות דחיית השתל שהיא נוטלת, ההיריון לא שרד והתרופות הוחלפו. "למושתלת כליה שמתכננת היריון, אנחנו ממליצים כבר שלושה חודשים לפני היריון ליטול תרופה נוגדת דחיית שתל, שאינה פוגעת בעובר", מסבירה ד"ר שלי ליכטנברג קשת, מנהלת מרפאות לנפרולוגיה, אחראית מחלות כליה בהיריון במרכז הרפואי בילינסון, שליוותה את שירי לאורך כל ההריונות שעברה.
"הגישה הטיפולית שלנו גורסת בלנרמל את חיי ההריונית ככל שניתן ולעודד לידות רגילות, אך במקביל לא להוריד את היד מהדופק". מעקב בן 20 שנה שנערך בבילינסון והשווה את הישרדות הכליה המושתלת בקרב נשים, לא מצא הבדלים בין מי שהרתה לבין מי שלא. "אם היה שינוי הוא היה מינורי וגילה שהיריון מקצר בסך הכל בשבועיים בממוצע את חיי הכליה, וזה נובע בעיקר כתוצאה מרעלת היריון". המעקב אחר שירי היה צמוד, "וכלל בדיקות לחץ דם שגרתיות, בדיקות דם ושתן וכו', מה גם שעבדנו כצוות ושילבנו ידיים עם היחידה להיריון בסיכון, כך שיכולנו להעניק לה, כפי שעושה המרכז שלנו למרבית מושתלות הכליה ההריוניות בישראל, מעטפת ביטחון מלאה".
תגידי תודה
בין ההיריון הראשון לאחרון, שהסתיים לפני כשבועיים בלידת בת בריאה אחרי חמישה בנים, שירי עברה מספר הפלות. "זה לא ריפה את ידיי ולא עצרתי. להפך, כל הפלה רק דירבנה אותי להיריון התקין שיבוא אחריה".
לא אמרו לך שאת משוגעת? למה היית צריכה כל כך הרבה הריונות שהיו עלולים לסכן אותך בריאותית?
"ברור שאמרו לי. כבר אחרי עידו הבכור בעלי פחד עליי ולא רצה לשמוע יותר מילדים. אמא שלי הצטרפה למקהלה נגדי, ושאלה למה אני מסכנת את עצמי ואת הילדים שכבר יש לי, שאולי כבר לא אהיה בשבילם. שמעתי את הדברים, גם כשרופאת המשפחה אמרה לי: 'תגידי תודה שכבר יש לך ילד ותפסיקי עם ההריונות המסוכנים האלה'. שמעתי הכל, אבל פענוח המציאות שלי היה שונה ולא כך ראיתי את הדברים, כי הייתי הרי במעקב רפואי צמוד, כשהרופאים הכי מיומנים ומנוסים בארץ בודקים אותי וקשובים לכל פיפס. כך שהביקורת עליי לא הסיטה אותי מהצורך למלא את חיי בהרבה ילדים".
שלוש שנים אחרי לידת עידו היא הביאה לעולם את שלו, אחריו עילאי ובהמשך את ליאב ודניאל ."נורא רציתי בת שאיתה אסגור את הבסטה". ההיריון הספונטני האחרון שלה הסתיים בלידתה של ליה לפני כשבועיים. "סגרתי מעגל בשם שהענקתי לילדה, כי נתרמתי מילדה שקראו לה 'לי', והנה זכיתי להנציח את השם שלה".
ההיריון היה מסובך מקודמיו וכלל רעלת היריון והיפוך עובר. "ילדתי בשבוע ה־36 פלוס ארבעה ימים תינוקת יפה. ובריאה".
לפנייה לכתב/ת 
