"המיילדת צעקה עליי שאפסיק להתלונן וחתכה אותי בלי לומר מילה"
צעקות, התעלמות מבקשות בסיסיות כמו מקלחת או אפידורל והתייחסות לגוף היולדת כאילו היא בכלל לא נמצאת בחדר. "אלימות מיילדותית" היא תופעה נפוצה יותר משחושבים ונשים רבות נשארות עם טראומות קשות מהאירוע שאמור להיות המאושר בחייהן
כשאביב לוי (33) מרחובות, ילדה את הילד הראשון, היא לא הספיקה אפילו לקבל זריקת אפידורל. "תוך שעתיים הכל נגמר, אבל בגלל שזה היה כל כך מהר וזו הייתה הלידה הראשונה שלי, האחיות בכלל לא האמינו לתלונות שלי", היא מספרת.
"בחדר המיון בקפלן אמרו לי שאני סתם היסטרית כי זו לידה ראשונה. גם כשהתחננתי להיכנס למקלחת, לא נתנו לי. אחר כך ביקשתי מוניטור בעמידה, אבל הם לא הסכימו. במשך השעתיים הללו רק צעקו וכעסו עליי ועל בעלי והיו מאוד אגרסיביים כלפינו. רק בסוף הבנתי שהמיילדת אפילו לא שאלה לשמי".
החוויה שלוי מתארת לא זרה לנשים רבות. אחד האירועים שאמורים להיות הכי מרגשים, הופכים להיות במקרים רבים טראומטיים עד כדי פגיעה ניכרת ומתמשכת בחיי היום יום של היולדת, גם לשנים קדימה.
בספרות הרפואית קוראים לזה "אלימות מיילדותית", וב-2014 פרסם האו"ם הצהרה רשמית המכירה בתופעה וציין כי מדובר בהפרה של זכויות אדם בסיסיות שמדינות העולם חייבות למגר. נכון להיום, ונצואלה היא המדינה היחידה בעולם שבה נחקק חוק האוסר על אלימות נגד נשים במהלך הלידה.
קיראו עוד
הרופא צעק על היולדת: "תשתקי או שארדים אותך"
"לידה היא דבר לא צפוי - וצריכה להתרחש רק בבי"ח"
הריקוד שאמור להקל על יולדות בחדר לידה
"אנחנו נלחץ בשבילך"
יולי כהן (29) מלוד, ילדה בבית החולים אסף הרופא (המרכז הרפואי שמיר). בשבוע 40 +4 גילו שאין לה מים ברחם. "אף אחד לא הסביר לי מה המשמעות של זה, וישר עשו לי זירוז למרות ההתנגדות שלי. אמרו לי: 'אין דבר כזה לא רוצה. מה, את רוצה שהילד ימות לך באמצע הלידה'?", היא נזכרת.
בהמשך, לדבריה, האחיות זלזלו ברצון שלה ללדת בלי אפידורל והרופאים איימו בניתוח קיסרי. בסופו של דבר, הלידה של כהן הסתיימה כשהיא על המיטה וצוות רפואי שמנה 3 אנשים מחזיק חזק ברגליה וידיה, וצועק שתלחץ ואם לא תלחץ איימו כי ישתמשו בוואקום. "בשלב מסוים מיילדת אחת אמרה פתאום: 'עכשיו אנחנו נלחץ בשבילך' ויחד עם עמיתה התחילה לדחוף מרפקים ואגרופים בבטן.
"בסוף פשוט חתכו אותי בלי להגיד אף מילה, ואת התינוק שלי נאלצתי לקחת ל-3 טיפולים אצל אוסטאופט כדי לשחרר את הגוף התפוס שלו מהמכות שקיבל כשעוד היה בבטן. הרגשתי בלידה הזו כמו פס ייצור ושרק רצו שאשחרר להם מהר את חדר הלידה למרות שהייתי שם רק 4 שעות".
"הרגשתי כמו חיה כלואה"
לחיצות על הבטן במטרה לסייע לעובר לצאת מכונות בשפה המקצועית 'מניפולציית קריסטלר'. השיטה הומצאה בתחילת המאה ה-20 על מנת לסייע לעוברים המשתהים לצאת. היום הפעולה נחשבת לאקט אלים ומסוכן, כי הלחץ החוץ רחמי המופעל על היילודים עשוי לפגוע בעצמות השלד, באיבריהם הפנימיים ובעיקר, ליצור לחץ עצום על המוח, שעשוי ליצור דימומים מוחיים. ברוב ארצות צפון, מערב ומרכז אירופה, נאסר על השימוש בשיטה הזו. אבל טלי אביטל חג׳ג׳ (31) מאשכולות, חוותה את זה על בשרה.
"הגעתי ללדת באוריינטציה טבעית ובחרתי ללדת בבית חולים סורוקה. כשהגעתי למיון אמרתי שיש לי צירים וביקשתי בדיקה, אחות ענתה שככה לא נראית אישה עם צירים ולא הסכימה לקרוא לרופא. במקום זה, היא שלחה אותי לעשות סיבוב במסדרונות בית החולים. רק כעבור 4 שעות כשאני ממש בתוך הצירים, זכיתי לבדיקה הרפואית הראשונה שגילתה שאני עם פתיחה מאוד מתקדמת.
"בשלב מסוים הלידה הפסיקה להתקדם וכל רבע שעה נכנס איש צוות אחר שרצה לבקוע לי את המים. כשנוצרה מצוקה עוברית, תוך שנייה נכנסו לחדר 10 אנשי צוות, סטאז'רים, רופאים, אחיות ומיילדות, לא הבנתי מי זה מי ואף אחד לא הציג את עצמו. באותו הרגע הפכתי לבובה שאין לה שליטה על הסיטואציה וכולם יכולים לעשות בה מה שרוצים".
ההמשך היה כואב אפילו עוד יותר כי בשלב מסוים הצוות תפס את ארבעת הגפיים של טלי, והרופא השעין עליה את הגוף שלו והתחיל ללחוץ על הבטן עם היד. "זה נורא כאב והרגשתי כמו חיה כלואה. כל הזמן הזה רק התחננתי שייתנו לי לעבור את הציר, שייתנו לי שנייה לנשום ואף אחד לא הקשיב לי. רק חזרו וצעקו: 'עוד רגע את בקיסרי'. בסוף חתכו אותי והוציא את הילד עם ואקום, כולם פנו לטפל בתינוק ואף אחד לא שאל אפילו אם אני בסדר".
"הנפש שלי נותרה מרוסקת"
בת עמי בוזגלו (36) מבאר שבע, היא אמא ל-3 ילדים, כבר כמעט שלוש שנים שהיא לא יוצאת מהבית בגלל פוסט טראומה. היא גם לא נוהגת, לא עושה קניות ולא מוכנה להיבדק על ידי רופאים, מתקשה לדבר בטלפון וכל ההתקשרות שלה עם העולם נעשית בהודעות כתובות.
"שני בתי החולים שבהם ילדתי רמסו לחלוטין את חווית הלידה שלי, התעללו בי והשפילו אותי בתהליך שאמור להיות הדבר הכי אינטימי. אבל זה עוד לא הכול כי אחד הדברים היותר קשים שחוויתי אחרי הלידה השלישית הוא שכולם אמרו לי "מה זה משנה, העיקר ששניכם בריאים". אני לא בריאה, אני מתה מבפנים, הנפש שלי מרוסקת ואף אחד לא נותן לרגשות הללו לגיטימציה כי "כולן עוברות את זה".
היא מספרת כי בהיריון הראשון אחת מנשות הצוות בבית חולים הדסה עין כרם, אמרה לאשת צוות אחרת שאם לא אכפת לי שהעובר שלי ימות, שלא תתאמץ בשבילי, נזכרת בוזגלו. "זה היה בגלל שהגעתי לבית חולים בחיפזון ושכחתי להביא את כל המסמכים של תיק ההריון".
בהריון השני, היא קיבלה זירוז ללא הסכמתה והרופא צעק עליה שהיא לא נורמלית ושלא תתערב בעבודתו. במשך 26 שעות שלאחר מכן, בחדר הלידה נאלצה לנהל מאבק עם הצוות על כל דבר שביקשה. "מיילדת אחת בדקה פתיחה למרות שביקשתי שלא תעשה זאת ופקעה את המים, למרות שהרופא אמר שאין צורך. ואז סטאז'ר שהחליט להכניס לי מוניטור פנימי, פשוט התחיל לחפור בתוכי עם היד. לא הרשו לי להתקלח והכריחו אותי לעשות את צרכיי בסיר, הרגשתי לא בן אדם".
הלידה הסתיימה בניתוח קיסרי ורק כעבור שנה בוזגלו הבינה שמשהו לא כשורה. "לא יכולתי להחזיק את התינוק על הידיים והתקשיתי לטפל בו. למזלי מצאתי תרופות טבעיות שעזרו לי לחזור לעצמי ולהתעורר מהחלום הנורא". גם הלידה השלישית בסורוקה הייתה סיוט, כך היא מספרת. בת עמי ספגה איומים, כונתה על ידי רופא 'חצופה' כי ביקשה להרפות מבדיקות וגינליות חוזרות ושעה אחת בלבד אחרי הניתוח, אחות סקרנית הרימה אותה לישיבה רק כדי לבדוק את הקעקועים שעל גבה.
שלושה חודשים אחרי הלידה השלישית, פוסט הטראומה התפרצה. בוזגלו לא הפסיקה לבכות, היו לה מחשבות אובדניות ועד היום, אחרי עיבוד לידה וטיפול אצל מטפלים אלטרנטיביים, היא עדיין סובלת מסיוטים ומתקשה לשהות לבדה במקומות הומי אדם.
"אלימות בגלל אילוצי מערכת"
בת עמי, יולי ואביב הן לא הנשים היחידות שעברו חוויות לידה שליליות. אספנו עדויות מחמש נשים נוספות מירושלים, נתניה, כפר סבא והוד השרון שילדו בבתי חולים גדולים וסיפרו כי סבלו מאלימות מילולית. נאמר להן על ידי הצוות כי הן הורגות את התינוק וכי הן בעצמן ימותו אם לא ייענו לדרישת הצוות ואם ישארו בחיים, הילד ייצא פגום.
ד"ר שרה כהן שבוט, ראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה וחוקרת אלימות מיילדותית, מסבירה כי מדובר בתופעה שנובעת בגלל מבנה המערכת ולא מרוע של הרופאים. "המטרה של בית החולים היא להוציא את התינוק בריא ולהשאיר את האישה בריאה וזה שבין לבין יש הרבה אלימות שחלק ממנה בוטה וברורה וחלק יותר מוסווית, זה כבר סיפור אחר".
היא מוסיפה ואומרת כי אחד הביטויים של אלימות מיילדותית, הוא ניתוח קיסרי. "זה מעיד על השאיפה של הצוות הרפואי להשתלט על הלידה ולגרום לתהליך להתרחש בצורה ותוך פרק זמן שנתפסים כנכונים מנקודת ההשקפה הפתולוגית, במקום לראות בלידה הליך טבעי שגוף האישה יודע מה לעשות במהלכו".
לדבריה, לחלוטין ביטוי של אלימות מגדרית. "בעולם קיימת אלימות רפואית מסוגים שונים ולא מעט אנשים הפונים לטיפול בבית חולים חווים זאת, אלא שאלימות מיילדותית כוללת את אותם המנגנונים כמו האלימות המגדרית וזה יכול לקרות גם במהלך לידות שעוברות בצורה תקינה".
ד"ר נילי קרקו–אייל, מנחת הסמינר "המשפט למען זכויות החולה בישראל" ומנהלת הקליניקה לזכויות חולה, ציינה כי התמונה שמצטיירת מהראיונות היא כי 'הסכמה מדעת' הוא מושג שלא קיים במחלקות ליולדות בארץ. לאחר שבחנה 240 פניות של נשים לעמותת "נשים קוראות ללדת", 22% מהנשים טענו שבוצע בהן טיפול ללא הסכמתן ו- 18% דיווחו על כך שהרגישו שמזלזלים ברצונן.
דינה סופר, דוברת עמותת "נשים קוראות ללדת", מוסיפה כי היולדת אמנם נדרשת לחתום על טפסי הסכמה, אבל הצוות לא מאפשר דיון מכבד לגבי כל האפשרויות.
"כשכל סטאז׳ר שנכנס לחדר בודק את היולדת, הדבר מעיד על חוסר מודעות לכך שזה עלול להיות רגיש וזה הופך לרגיש עוד יותר כשזה מבוצע כהליך כפייתי שאין ליולדת את הזכות להתנגד לו", אומרת ד"ר כהן שבוט, "זה נובע בראש ובראשונה מטעות בתפיסה של הלידה כהליך רפואי כמו הצינתור למשל, עליו שולט באופן מוחלט הרופא.
"לידה לעומת זאת, היא תהליך שלגוף של האישה יש לגביו ידע, הבעיה היא שהחברה הפטריארכלית פוחדת מהגוף הנשי היולד כי זה גוף בעל עוצמה, וכתוצא מהפחד הזה החברה הפכה את הנשים היולדות לכהות חושים שלא מחוברות לאירוע הפיזיולוגי הטבעי".
להתחיל את השינוי
דפני דנון והילה לב רן שייסדו את המיזם החברתי Women Friendly המהווה קהילה לטיפול רפואי ידידותי לנשים, במסגרתה מועברים קורסים המלמדים תקשורת מכוונת לידה, שמטרתה להעניק כלים לעבודה רגשית בשדה הלידה עבור נשים בעלות רקע רגשי מורכב המתכוננות ללידה, וגם עבור הצוותים הרפואיים של מחלקת יולדות, מסבירות כי על מנת לחולל שינוי מהותי יש לשנות פרוטוקולים ונהלים רפואיים שעמם בתי החולים עובדים כבר המון שנים.
"אנחנו מאמינות שגם המיילדות שסיימו את ההכשרה שאנחנו מציעות, יכולות לחולל שינוי מהותי", אומרת לב רן, "הן לומדות לא רק מה עליהן לעשות על מנת לחזור הביתה מבלי שההד הטראומטי ימשיך להדהד להן בראש, אלא גם כיצד להפוך את האינטראקציה עם היולדת לפחות פוגענית".
ארגון נוסף שקם על מנת לסייע לנשים שחוו חוויות לידה טראומטיות היא עמותת "נשים קוראות ללדת" המפעילה את קו ליולדת - קו סיוע טלפוני, הפועל על פי מודל סיוע לנשים שעברו תקיפה מינית. מדובר על ארגון התנדבותי שהוקם ב-2007 במטרה לשמור על זכויות נשים בלידה בישראל על ידי הנגשת והפצת מידע אודות חופש בחירה בלידה.
"אחת ממטרות הקו הוא לקחת את כל העדויות של הלידות הטראומטיות ולהפיק בעזרתן דוחות שיוכיחו את ההיקפים הבעייתיים של התופעה", אומרת דוברת העמותה. "חוץ מזה אנחנו גם פועלות לצמצום התופעה בה האחריות על הנעשה בלידות אלימות מגולגלת לנטייה האישית של האישה להיות נסערת במהלך הלידה, ובמקום זה להפנות את השאלות הנוקבות לבתי החולים.
"במהלך השנתיים האחרונות התקבלו אצלנו מעל 700 פניות שהטיפול בהן לרוב נעצר בשלב הגשת מכתב התלונה", מסבירה סופר, "גם התגובות שהנשים מקבלות מבתי החולים לצערי הרב אינן מעמיקות ואינן מביעות התייחסות רצינית למקרה שבו מדובר".
לדבריה, המושג אלימות מיילדותית, "מעמיד את כל המערכת הבריאותית על הרגליים האחוריות, כי מבחינתם הם לא פוגעים, אלא עושים הכל לטובת היולדות". היא מסכמת ואומרת כי התפיסה הרווחת בקרב רופאים היא ש'אני הרופא ואני לא בא לפגוע אז מה פתאום אני צריך לבקש רשות לכל דבר?', מדובר כאן על בעיות מובנות של המערכת שאחראית על יצירת הקרקע לפגיעה אפשרית.
תגובות מבתי חולים
מבית החולים הדסה נמסר בתגובה:
"בהדסה אין כל עדות למקרה מסוג זה ולא ייתכן כי האירועים המתוארים אכן קרו על ידי מי מאנשי הצוות שלנו. יתרה מכך, הדסה מתגאה לאורך השנים ברגישות רבה לצרכי היולדות, ביחס חם ותומך, בהתחשבות ובהקשבה לרצונן של היולדות ולבחירה של כל אחת, לאופן בו היא מעדיפה לחוות את לידתה. כל זאת כמובן תוך שמירה על בטיחות הלידה ושלומם של היולדת והתינוק.
"בשנים האחרונות פועל בבית החולים בעין כרם מיזם "בואי נדבר" המאפשר לכל יולדת שחוותה בעבר לידה מורכבת או חשה פחדים וחרדות לקראת לידתה הקרבה, להגיע ולשוחח עם מיילדת מנוסה ובכך לקבל מענה שיפיג החששות ויחד יתכננו את מהלך הלידה עד לפרטי פרטים. בזכות המיזם עברו מאות נשים חוויית לידה מרוממת ומעצימה, כאשר רצונן האישי ובחירתן - הם שהובילו את הארוע המרגש".
מהמרכז הרפואי שמיר נמסר בתגובה:
"המרכז הרפואי שמיר בכלל ואגף נשים ומיילדות בפרט, שם דגש מיוחד על חווית היולדת, צרכיה ובקשותיה, גם במקרים בהם נשקפת סכנה ליולדת או לעובר, המצריכה התערבות מיידית מוגברת של הצוותים הרפואיים שלנו. כך גם היה במקרה של המלינה, אשר טופלה על פי אמות מידה רפואיות מקובלות. למרבה הצער, באותם מקרים, לעיתים נוצר פער בין ציפותיה של היולדת מהליך הלידה ובין זה המתרחש בפועל".
"במקרה שלפנינו מדובר בסופו של יום, בלידה תקינה אשר עברה בשלום הודות לצוות הרפואי המקצועי של חדר הלידה במרכז הרפואי. אנו מאחלים לה ולבנה בריאות איתנה ואריכות ימים ומבטיחים להמשיך וללוות אלפי יולדות מידי שנה באופן מקצועי ומסור לשביעות רצונן המלאה".
מהמרכז הרפואי סורוקה נמסר:
"אנו מצטערים על התחושות שמתארות הנשים. למרות שמדובר במקרים יוצאי דופן אשר לא משקפים את הטיפול המסור והיומיומי של הצוותים באלפי יולדות שבוחרות ללדת בסורוקה, אנו מתייחסים בכובד ראש ובודקים את עצמנו, אם וכאשר מתקבלות פניות מהסוג הזה.
"הצוות מייחס חשיבות רבה ליחס אישי לכל יולדת ויולדת, נענה ככל האפשר לבקשותיה במהלך הלידה ולאחריה ומעניק את הטיפול הרפואי המקצועי, בהתאם למצבה הרפואי ובהתאם להתקדמות הלידה, במטרה להבטיח את שלום האישה והיילוד ובמטרה להעניק חוויית לידה משמעותית וחיובית".
מהמרכז הרפואי קפלן נמסר:
"אנו מתנצלים על תחושותיה של היולדת. חשוב להדגיש כי כל הצוות הרפואי בחדר הלידה, ובתוך כך צוות המיילדות, מתייחס לכל יולדת ברגישות ובאמפתיה. יעידו על כך סקרי שביעות רצון של יולדות אשר מדרגות את חדרי הלידה ומחלקות היולדות בקפלן במקומות הראשונים בין בתי החולים".
לפנייה לכתב/ת 
