שיני בינה: הצרות שהן מביאות לפה - ומתי צריך לעקור
שיני בינה הן שריד אבולוציוני מתקופת האבן. מחקרים מוכיחים שהן עלולות לגרום לדלקות בחניכיים, לגידולים שפירים ובמקרים נדירים גם לגידולים ממאירים. איך אפשר למנוע את הנזקים שהן עלולות לגרום כבר בגיל ההתבגרות ולמה הן עלולות להכאיב כל כך?
קראו עוד:
לעזור לפיית השיניים? הטעות שהורים עושים עם שיני חלב
חיוך בריא: 6 מזונות שיעשו טוב לשיניים שלכם
רופאי שיניים יוכלו להזריק בוטוקס במסגרת עבודתם
שיני הבינה בוקעות בדרך כלל בין הגילאים 18 ועד גיל 25. לעתים יש גם אנשים מבוגרים יותר, המגלים כי לפתע בקעה בפיהם שן חדשה. על פי אמונות טפלות, שיני הבינה מוסיפות לאדם בינה שכן הן בוקעות בשלב שהאדם כבר בוגר וחכם.
בחלל הפה של אדם בוגר יש 32 שיניים. ישנם 4 סוגי שיניים: שיני שיניים חותכות, ניבים, מלתעות ושיניים טוחנות. לכל סוג יש גודל, צורה ותפקיד אחר. קבוצת השיניים הטוחנות ששיני הבינה שייכות אליה, הן השיניים שמבצעות את פעולת הלעיסה הנמרצת ביותר. קיימות שלוש מערכות של שיניים טוחנות בכל לסת (טוחנת ראשונה, שנייה ושלישית) - 12 שיניים בסך הכל.
שיני הבינה מתחילות להתפתח כבר בגיל העשרה, אבל הן בוקעות בין הגילאים 18 עד 25. מדובר בשריד אבולוציוני, ואכן רואים יותר ויותר אנשים ששיני הבינה שלהם כלל לא גדלות.
קיראו עוד כתבות על בריאות השן
הלסתות קטנו, גודל השיניים ומספרן נשאר כשהיה
אבל בדרך כלל קורה ההפך. שיני הבינה הן האחרונות להתפתח ואז בלסת כבר אין מקום עבורן. זו הסיבה שהן גורמות לבעיות. במקרים אלו השן עשויה להתפתח באלכסון, ולהישאר תקועה או כלואה, מכיוון ששביל הבקיעה שלה חסום על ידי השיניים שכבר בקעו לפניה. אלה המקרים שהן מוגדרות כשינים כלואות. למעשה, למרבית האוכלוסייה הבוגרת (מעל 60%) יש שיני בינה כלואות בדרגות כליאה שונות.
מצב זה מתרחש משתי סיבות עיקריות: הראשונה קשורה להתפתחות האבולוציונית שלנו. עם מעבר האדם לאכילת מאכלים מעובדים, הלסתות קטנו בהדרגה, אבל גודל השיניים ומספרן נשאר כשהיה. הסיבה השניה היא כי גודל השיניים וגודל הלסתות לא נמצא על אותו גן. כלומר, אין התאמה גנטית בין גודל הלסתות וצורתן לבין גודל השיניים. זו הסיבה שבבמקרים רבים, לשיני הבינה הבוקעות אחרונות, לא נותר מקום בקשת השיניים בעת בקיעתן והן "נכלאות" בתוך עצם הלסת באופן מלא או חלקי.
כששיני הבינה "כלואות", הן לא משתתפות בתהליך הלעיסה ובנוסף, גם לא ניתן לנקות אותן בצורה טובה. לכן, שן בינה כלואה שנמצאת בצמוד לשן טוחנת, עלולה לגרום בממשך הזמן לחורים בשיניים או לזיהום ולדלקת, וגם לאיבוד עצם סביב השן הטוחנת הקבועה. זיהום מקומי סביב השן הכלואה היא אחת המחלות הנפוצות ברפואת שיניים. מצב זה עלול להיות מלווה בכאב ובנפיחות.
לעיתים, עלולה להיווצר ציסטה סביב שן הבינה הכלואה. מדובר במבנה דמוי בלון המלא בנוזל, שמקיף חלק מהשן וגורם להרס מקומי של הרקמות מסביב, כולל העצם והשיניים שליד השן הכלואה. יש לקחת בחשבון שציסטה עלולה להזדהם ולגרום לכאבים ונפיחות. מצב גדוע יותר הוא כשלא מופיעים סימנים אלו, אז הציסטה ממשיכה להרוס את הרקמות סביבה.
איך ידע הרופא אם לעקור או לא?
הדעה הרווחת בקרב הציבור היא כי שיני בינה נועדו להיעקר, אולם יש לשקול כל מצב לגופו. לעתים יש מצבים ששיני בינה גורמים לזיהומים ולדלקות. דלקת החניכיים מתחילה במקרים רבים באזור שיני הבינה. זאת, בנוסף לציסטה יכולים לגרום נזק רב מאוד בפה, ולכן במקרים כאלו כמובן שההחלטה היא לעקור, וכמה שיותר מהר.
אם אין מצב של זיהום, אפשר לשקול שימוש בטכניקה שנקראת סילוק כותרת השן, במהלכה מסלקים את החלק העליון (הכותרת של השן) ומשאירים את השורשים בעומק הלסת במקומם. כדאי לעשות את זה כדי להימנע ככל האפשר מפגיעה תחושתית באזור של שן הבינה. אולם הליך זה מומלץ רק אם אין בעיות של זיהום.
כלי עבודה נוסף העומד לרשות רופא השיניים הוא צילום הדמייה של שיני הבינה. על פי הממצאים יחליט הרופא אם קיים מקום מספיק לבקיעה טבעית של שיני הבינה או לחילופין - האם יש צורך בעקירת השיניים, מחשש לכליאתן. צילום הרנטגן מאפשר לקבוע את דרגת חומרת הכליאה של השן ויחסה למבנים אנטומים חשובים, ומכאן ניתן להעריך את הקושי היחסי של העקירה, לתכנן בצורה הטובה ביותר את הפעולה הכירורגית ולהימנע מסיבוכים שונים.
בשורה התחתונה - מעקב קבוע אצל רופא שיניים, יכול פעמים רבות להוות את ההבדל בין כאבים ומצב חניכיים זיהומי לבין שיניים בריאות. לכן מומלץ בגיל העשרה, הגיל בו בוקעות שיני הבינה, לגשת לכירורג פה ולסת או לרופא שיניים, כדי שיבדקו את מצב שיני הבינה. בשלב הזה כבר אפשר לראות את מצבן ולהעריך אם יש צורך בצעדים טיפוליים.
לפנייה לכתב/ת 
