איך מספרים לנכדים על השואה?
סבתא מספרת איך סבא וסבתא שלה סיפרו לה על השנים במחנה ההשמדה אושוויץ, היום כשהיא מומחית בהתפתחות הילד היא נותנת המלצות פרקטיות לשיחה עם הנכדים "הכי חשוב שתהיו קשובים, כל ילד מבין ומכיל אחרת" היא אומרת ונותנת 10 הנחיות לשיחה
המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
אכלתי לארוחת צהרים "סיפורי שואה", בבית של סבא וסבתא היינו מתפנקים במאכלים הכי טעימים שמבוססים בעיקר על בצקים, כיאה ליוצאי צ'כיה ותוך כדי שסבא לגם את הקרום של החלב המורתח וסבתא חיפשה איזה עוד פינוקים מתוקים יש בארון, הם גם סיפרו לנו איך היה שם במחנות.
סבא וסבתא שניהם היו במחנה ההשמדה הנורא – אושוויץ. סבא 5 שנים מלאות וסבתא קצת פחות. שניהם התמודדו עם הדברים הקשים מכל וגם עם דילמות מוסריות ורגשיות רבות.
ומה הם בחרו לספר? הם באופן אינטואיטיבי, סיפרו על היכולת להתגבר, על הכוחות שאפשר למצוא בכל הזדמנות ועל בחירות וערכים, סבתא סיפרה על ההזדמנות שהיתה לה לברוח ועל ההחלטה להשאר כדי שלא יפגעו בחברותיה לצריף.
הם סיפרו על עזרה הדדית, על חלוקה של פת הלחם בין כולם. הם סיפרו על אמונה ועל תקווה לשרוד ולהגיע לארץ ישראל.
את כל שיח שכזה הם עטפו בעטיפה רכה, בהקדמה ובסיום באמירה שהם כל יום מודים על הזכות שניתנה להם להגיע לארץ ועל כך שאנחנו, נכדיהם, הגשמת החלום הכי ורוד שלהם.
אז איך שרדנו את הסיפורים האלה? בדיוק בזכות הדברים הללו. היו להם האינסטינקטים הבריאים להעביר בתוך כל הקושי את המסר: "הכל אפשרי, תאמינו בעצמכם, חלומות מתגשמים".
וזה היה המוטיב העיקרי שאני אכלתי לארוחת צהרים ולימים ילווה את סיפור חיי. ומעבר לכך, המשמעות שלנו בחייהם, כתולדה של הקושי שהם חוו, השפיעה על תחושת המשמעות והשייכות שהם העבירו לנו.
אז כיצד סבתות וסבים אמורים לדבר עם נכדיהם על תקופת השואה? ראשית, תלוי בגיל הילד, נכד/ה וביכולת ההכלה והחסינות הרגשית שלו ושלכם.
זכרו כי כל החיים לפניהם ואין צורך לחשוף אותם לדברים שקשה להם להכיל, במידת האפשר, כמובן.
עוד במדור 60 פלוס:
קורונה בגיל הזהב: 6 דרכים טבעיות להגנה
צפו: תרגול גופני למבוגרים בבידוד ביתי
לחיזוק: אימון יוגה בשילוב כיסא למבוגרים
חיבוק וביטחון: דגשים לשיחה עם נכדים קטנים
תינוקות צריכים רק את החיבוק שלנו וההרגשה שהם עטופים ומוגנים. אם אתם איתם בשעת הצפירה החזיקו אותם על הידיים ואמרו: "אני פה איתך, אני אוהבת אותך".
אם אתם צופים בתוכנית או סרט בנושא השואה, שימו לב לקולות, הנמיכו בעת הצורך והיו ערניים לתגובות של נכדכם. אם הוא מביע חוסר נוחות או מצוקה כנראה שהוא חש בדרמטיות וזקוק למגע שלכם וכנראה גם לצאת מהסיטואציה.
אין ספק כי גם בלי שאתם תספרו להם, הם ירגישו שהיום הזה שונה מעצם ההתנהלות הכללית, השירים ברדיו ובטלוויזיה, החולצה הלבנה ועוד.
לכן, חשוב שתתייחסו ליום הזה, תמיד עדיף שהמסר יגיע ממכם, ולא משמועות ומפרטים שהם ילקטו. מספיק להגיד להם: "ביום הזה אנחנו זוכרים את כל היהודים שהיו בשואה ואנחנו מכבדים אותם, לכן אנחנו לובשים חולצה לבנה ולכן גם הצפירה".
לא מומלץ לספר להם מעבר לכך, אבל יש להיות מודעים לכך שהם ערניים ושואבים מידע מהסביבה.
התאימו את הדברים שאתם אומרים ליכולת ההכלה של הנכדים.
10 המלצות: איך לדבר נכון עם הנכדים
1. אם מתאים - התחילו שיחה בנושא. תשאלו אותם מה הם יודעים? התחילו בשאלות פשוטות ובסיסיות: למה לובשים חולצה לבנה? מה סיפרו בגן? מה יש בטלוויזיה היום?
2. תנו מקום לשאלות - ותענו תשובות פשוטות. תאפשרו להם לשאול שאלות ותענו ברמה פשוטה ובסיסית על השאלות שלהם, ללא תוספות. ילדים בגיל צעיר זקוקים למיקוד ופעמים רבות מספיק שתענו תשובה ברורה ובסיסית וזה יענה על הצורך שלהם.
לדוגמא אם ילד שואל: "למה לא היה להם אוכל?" התשובה יכולה להיות : "כי לא נתנו להם אוכל".
ואם הוא ימשיך וישאל "למה לא נתנו להם?", אפשר לענות "כי לא רצו שהם יאכלו" וכדומה. התקדמו צעד צעד ועצרו במקומות שנראה לכם שזה מספיק.
3. אל תחשפו אותם לתוכן לא מותאם. חשוב שילדים צעירים לא יצפו בסרטים ובדרמות שמיועדות למבוגרים וגם אם אתם חושבים שהם לא רואים, זכרו שהם תמיד קולטים ובמיוחד בגילאים צעירים מערכות החישה שלהם מאוד פתוחות לשמוע ולקלוט דברים בסביבתם ולכן מומלץ שלא לצפות בנוכחותם.
4. הדגישו את סיפורי הגבורה. אם נכדיכם מתעניינים ושואלים או משתפים בסיפור מהגן א מהטקס שבו נכחו בו, עבדו את המידע ביחד איתם והעצימו את הערכים של הגבורה, העוצמה, ההשרדות. הדגישו את הגבורה. השליכו מכך על חיי היומיום. איך עם כל הקושי היתה גם הצלחה והתגברות.
5. גם אתם עצובים - דברו על זה. התחברו באופן אישי ושתפו ברגשות שלכם: "גם אני עצובה", "גם לי קשה", תנו לגיטימציה לקושי ושתפו באסטרטגיות שאתם משתמשים כדי להתגבר.
6. שימרו על חשיבה חיובית. שדרו אופטימיות וחשיבה חיוביות על החוזק שלנו היום כמדינה. חשיבות המושג "לזכור" יכולה גם להוות נושא לשיחה ולהסיט את התחושות מכאב לתקומה.
7. אל תחששו להתייעץ במקרה הצורך. התפתחות פחדים מאוד אופינית לגילאי הגן. שימו לב אם נכדיכם מביעים סימני מצוקה או חששות, תנו להם כלים להתגבר, לדעת שהיום יש לנו מדינה, לדבר על אנשים שהם מכירים ושרדו או על בני משפחה של ניצולים שהנכדים מכירים. אם נראה לכם שהם במצוקה התיעצו עם הגננת או עם איש מקצוע.
8. שימרו על תחושת הביטחון. ילדים זקוקים למשפחה, הורים, סבים וסבתות, יותר מכל. הם זקוקים לתחושה של ביטחון והרגשה שהמבוגרים שולטים במצב ויש לו על מי לסמוך. לכן, חשוב שתשדרו כי אתם כאן בשבילם, שיש לכם את כל המידע בעבורם, שאתם כנים איתם אבל גם מגנים עליהם.
9. היו קשובים לילדים. הכי חשוב, היו רגישים וקשובים לצרכים של נכדיכם והגיבו בהתאם. יש ילדים שדווקא ידע עוזר להם להרגע ואחרים מעדיפים שלא לשמוע פרטים. הכל בסדר ולגיטימי. ככל שתהיו יותר קשובים תבנו רשת הגנה שתשפיע על החוסן הנפשי של נכדיכם.
10. דוגמא אישית. זיכרו כי דוגמא אישית שלכם, כבוד והכלה יהוו בסיס גם להתמודדות עם קשיים אחרים.
הכותבת הינה מומחית להתפתחות הילד ולתקשורת איכותית בין הורים לילדים, יועצת להורים ואנשי מקצוע, מנהלת מרכז טיפ – טף וקבוצת הפייסבוק - הבית בפיג'מה , אמא לשישה וסבתא לשני נכדים
צפו בפרלמנט: מה באמת סבא חושב על הנכדים
המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
