רופאי הדסה הצילו חייו של אדם שראשו שופד מצד אל צד במוט ברזל
כאמל עבדל רחמן מעד באתר בנייה ששהה בו ומוט ברזל חדר לראשו מצד לצד. הוא הובהל לבית החולים הדסה עין כרם, שם נותח על ידי צוות של מומחים. היום, כשהוא בריא ועומד על רגליו, הוא אומר: "הרופאים הצילו לי את החיים"
"לפני ארבעה שבועות, הלכתי עם האחים שלי לראות איך מתקדמת הדירה אותה אני בונה למשפחתי" מספר רחמן, תושב אבו גוש בן 46, "כשהסתובבתי באתר הבנייה מעדתי ונפלתי מהקומה השנייה של הדירה לקומה הראשונה עם הראש על מוטות ברזל. לא הצלחתי לזוז אז קראתי לעזרה בצעקות. הייתי בהכרה ולא הרגשתי בכלל כאב, אני לא יודע להסביר איך זה".
הוא נזכר: "אחי הגיע ומיד שאר בני המשפחה וכל האנשים שהיו במקום. ראיתי את ההבעה על הפנים שלהם ואת ההלם ושמעתי אותם צועקים והבנתי שהמצב חמור. ראיתי שאחי לא מצליח לתפקד ופשוט התחלתי לתת לו הוראות. אמרתי לו שזה לא הזמן להיות בהלם ושהוא צריך להזמין לי מד"א ומכבי אש כי חייבים לחתוך את מוט הברזל על מנת שיוכלו לפנות אותי".
"מי שראה אותי לא האמין שאני אחיה"
המוט פילח את ראשו של רחמן, וצוות מד"א פינה אותו לבית החולים הדסה עין כרם, תוך שהוא מבצע בו החייאה מאחר שהמוט חסם לו את קנה הנשימה. "כשהגעתי לחדר הטראומה ראיתי גבר עם מוט ברזל בראשו – שממש חצה אחד של הראש לצד שני. אחרי שהמטופל יוצב נשימתית, עשינו לו בדיקות הדמיה שונות על מנת לדעת איפה עובר המוט, ממה עלינו להיזהר, במה הוא פגע ואיך עלינו להוציא אותו", מספר ד"ר סמואל מוסקווסי, נוירוכירורג בכיר בהדסה עין כרם, "בבדיקות ההדמיה ראינו כי במזל רב המוט נכנס בין שני העורקים החשובים המספקים דם למוח ולא נראה שהם נפגעו. החשש שלנו היה שיש קרע שאנחנו לא רואים, כי המוט חוסם אותו, וברגע שנוציא את המוט העורק יתחיל לדמם, מה שעלול לגרום מוות מיידי".
צוות מנתחי בסיס הגולגולת, בראשות ד"ר מוסקווסי ופרופ' רון אלישר, מנהל האגף לניתוחי ראש-פנים-צוואר וכירורגיה משחזרת, ומנהל מחלקת אא"ג וניתוחי ראש-צוואר, ביצע את הניתוח בגישה אנדוסקופית במשך 10 שעות. בין היתר, על מנת לתקן את הדליפה של נוזל המוח והשדרה, נעשה שימוש בשומן שנלקח מבטן המטופל לצורך סגירה הרמטית של בסיס הגולגולת.
בתום ארבעה שבועות אשפוז שוחרר רחמן, שיצא כשהוא צועד על שתי רגליו, מחייך ובריא: "אין לי מילים להודות לרופאים בהדסה. הם הצילו לי את החיים. מי שראה אותי לא האמין שאני אחיה, ומי שכבר חשב שאחיה לא האמין שאני אעמוד על שתי הרגליים".
לפנייה לכתב/ת 
