עושים כבוד לאחיות - אבל למה ימי הבידוד על חשבונן?

יום ההוקרה לאחיות מקבל השנה משמעות מיוחדת. עם ישראל נחשף מקרוב לגבורת צוותי הרפואה: אלו שהחזיקו את היד לחולים הכי מידבקים, וגם ליוו את המשתקמים.

מריאנה ברנובסקי. שמחה על כל מטופל קשה שנגמל מהנשמה(צילום: חיים הורנשטיין)

אלונה רויטמן. הדבר הכי קשה עבורי היה הבדידות של מטופלים(צילום: גדי קבלו)

"הרגשתי כמו לוחמת בסיירת מובחרת שנשלחה לשדה הקרב בלי הכנה מוקדמת, ובכוחות משותפים הצלחנו לנצח את הקורונה בבי"ח העמק", מספרת בגאווה גלית דניאל, אחות אחראית בפנימית ה' שהפכה למחלקת הקורונה במרכז הרפואי שבעפולה.

גלית דניאל. אחות עבורי זו דרך חיים(צילום: גיל נחושתן)

דניאל עובדת בבית החולים כבר 15 שנים, ועדיין מדווחת שהקורונה "הכניסה אותי לאתגרים שלא הכרתי. למדנו הכל תוך כדי תנועה, ואני יכולה להגיד לכל האזרחים שלו הייתה ניתנת לי הבחירה איפה לעבור את זה, הייתי בוחרת רק בישראל. אתם יכולים להיות רגועים כשאתם מגיעים אלינו".

סמדר קוממי, האחות האחראית ומנהלת היחידה לטיפול נמרץ נשימתי במרכז הרפואי מאיר, שבה רק בימים האחרונים לישון בחדר השינה שלה: "פחדתי שהצוות חלילה יידבק ואז אגיע הביתה למשפחה היקרה שלי. ההכרה מהציבור הרחב למסירות הצוותים הרפואיים חיזקה אותנו מאוד", היא מוסיפה ודמעות בעיניה. "בהתחלה לא ידענו מה קורה, מי ישרוד. הייתה אי־בהירות לגבי הנגיף ואיזה טיפול מעניקים לחולים", היא נזכרת בימים הראשונים. "חששתי, אבל הרגעתי את הצוותים".

סמדר קוממי. החולים שרדו בזכות אנשי הצוות(צילום: אלי דסה)

אבל מעבר למחוות ההוקרה, האחיות נאבקות בימים אלו במה שהן מגדירות כעוול שנעשה להן: היעדר תשלום על הימים בהם שהו בבידוד. משרד האוצר הציע לצוותי הרפואה תשלום חד־פעמי עבורם, ואולם הם נדהמו לגלות כי ינוכו להם ימי מחלה. היום צפוי להתקיים דיון נוסף בוועדת הכספים של הכנסת.

"זו שערורייה", אומרת אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחים והאחיות בישראל. "היינו במלחמה וצריך לזכור שבימים הראשונים גם לא מיגנו את האנשים. נתנו את כל הנשמה, וההרגל הזה שצריך להתחנן כדי לקבל הוא מגונה. ההצעה של משרד האוצר היא הונאה. אנשים עבדו - שלמו להם. נקודה".

הכירו את האחיות:

סמדר קוממי (45)

ותק: 25 שנה

מילה מהלב: "את התקופה הזו אזכור לעד בעיקר בזכות המסירות של אנשי הצוות שלי, שלא הפסיקו להחזיק ידיים לחולים המורדמים, ובזכותם הם שרדו".

מריאנה ברנובסקי (50)

ותק: 20 שנה

מילה מהלב: "אנחנו מנסים ללמוד לחייך בלי חיוך, לעודד בלי מגע ישיר, להיזהר בלי לפחד. אני כבר יותר מנוסה אבל עדיין לומדת, ושמחה על כל מטופל קשה שנגמל מהנשמה"

אלונה רויטמן (39)

ותק: 20 שנה

מילה מהלב: "הדבר הכי קשה עבורי היה הבדידות של מטופלים. היינו צריכים לתת להם ביטחון וחום אנושי, ובקושי ראינו זה את זה"

גלית דניאל (49)

ותק: 15 שנה

מילה מהלב: "אחות עבורי זו דרך חיים, מהרגע שאני מתעוררת ועד הרגע שאני נרדמת. אין כמו הסיפוק שמגיע מהצלת חולה, אנחנו משנים חיים".

הכתבים: אדיר ינקו, איתן גליקמן, ישראל מושקוביץ, ריקי כרמי ומתן צורי