האנשים שירדו במשקל גם בזמן משבר הקורונה
מחקר: 50% מהישראלים עלו יותר מ־2 ק"ג בגלל משבר הקורונה. ומה עם אלו שנגמלו מסוכר ומפחמימות - האם חזרו להרגלים הישנים?
בשיתוף אברהמסון
"בימים הראשונים של סגר הקורונה, גם אני כמו רבים חוויתי את השינוי בסדר היום, שהוביל לבלבול ואיבוד שליטה מסוים על הרגלי התזונה", מספרת רעות דה רוסו (48) שנגמלה מסוכרים ופחמימות ממכרות לפני שנתיים. "תוך כמה ימים, הבנתי שזה הולך להיות ממושך ושאם אמשיך בדרך הזו, לא רק שאעלה במשקל אלא גם איפרד מהרגלים טובים שסיגלתי לעצמי והחלטתי מיד לחזור לעצמי. כדי להצליח במשימה בעלי הכין לי ארוחות מסודרות מראש, בדיוק כמו שאני רגילה לקחת איתי לעבודה. הקפדתי להתרחק מהמטבח כדי לא להתפתות, להעסיק את עצמי בתחביבים כמו נגינה בגיטרה, אימוני כושר ולייבים שהיו ללא הפסקה ברשת".
"אחרי חודש חזרתי לעבודה וכמובן שהיה יותר קל. שמחתי לגלות שהצלחתי לשמור על משקל יציב ותחושה פיזית ומנטלית טובה, ואפילו על אנרגיה גבוהה כמו ימים כתיקונם", משתפת דה רוסו, נשואה ואם ל-3 ילדים, יועצת השקעות ויועצת פנסיונית, מרמת ישי.
"כל החיים הייתי גבוהה ורזה מאוד, עד שחוויתי משבר אישי שגרם לי להפסיק להקפיד על התזונה ועל המשקל שלי. לאחר שנתיים של הזנחה, מצאתי את עצמי עם 20 ק"ג ומשקל של 78 ק"ג. חשבתי שבגלל שתמיד הייתי רזה, לא תהיה לי שום בעיה לחזור למשקל שלי, אבל גיליתי שזה לא בדיוק ככה. ניסיתי המון שיטות, ספירת קלוריות, ספורט וכלום לא עזר. בתקופת ההזנחה התמכרתי לממתקים. אכלתי ביסקוויטים עם שוקולד של הילדים. וגיליתי שמאוד קשה לי להפסיק עם זה. כמו נרקומן – ניסיתי להיגמל בעצמי ולא הצלחתי, כאילו שלא באמת רציתי לעשות שינוי. איבדתי את האמון בעצמי והייתי מאוד מתוסכלת. אחרי תקופה שהבנתי שאני לא יכולה לעשות את זה לבד, פניתי למכון אברהמסון".
"אחרי הטיפול הלכתי למאפיה, רחרחתי והייתי בשוק שזה לא מזיז לי. חיכיתי יום יומיים והחשק לא חזר. בימים הראשונים שלאחר הגמילה אכלתי בעיקר ביצים ודגים. לאט לאט התחלתי ללמוד על תזונה בריאה והוספתי פחמימות מורכבות. היום אני כבר שנתיים וחצי אחרי הטיפול ואני כבר פרופסור בתחום. מקפידה בצורה מאוד הרמטית לא לאכול סוכר ופחמימות ממכרות. בעקבות הטיפול חזרתי למשקל הקודם שלי – 58 ק"ג".
"אני לא רואה באורח החיים שלי דיאטה. זו מילה שאני לא משתמשת בה. זה אורח החיים שלי - לא כקלישאה. להבדיל מדיאטה, אני לא במלחמה כי מלחמות סופן הפסד. אני אוכלת טעים ומזין ונהנית מקינוחים מצוינים. אני חוגגת על תמר עם אגוז ועל אגוזים עם מייפל בתנור. מה שיפה שבשונה מדיאטה אין הימנעות. בעיני אי אפשר להיות בעונש כל הזמן כמו בדיאטה כי אוכל הוא נחמה. אם לא הייתי נהנית הייתי נשברת מתישהו. כל הכיף הוא לאכול דברים שאוהבים ובשפע".
ההמלצות שלי להתמודדות עם המשקל במשבר הקורונה הן:
1. אם רוצים להתפנק במשהו, אני ממש ממליצה ללכת על זה בכיף. מיד לאחר מכן לחזור לשגרה הבריאה והבטוחה. כשהאיזון לא מופר המשקל נשמר.
2. להקשיב לגוף, ולהעניק לו מזונות בריאים במטרה להרגיש טוב פיזית. לאכול דברים שלא מכבידים עלינו ומיטיבים איתנו.
3. להזין את הגוף מתוך רעב ולא מתוך צמא. לפעמים אנחנו חושבים שאנו רעבים אבל למעשה אנחנו צמאים.
4. הגוף הוא לא פח זבל. חשוב לעצור ולחשוב: מה הסיבה שאני אוכלת עכשיו? האם אני באמת רעבה, או שסתם משועממת/ עצבנית/ צמאה. וגם לשאול: האם זה המרכיב התזונתי שאני רוצה להכניס לגוף כרגע? ואם מאוד מאוד בא לי, אז לא קרה כלום אם חרגתי באופן חד-פעמי.
5. לפעמים כעבור רבע שעה, החשק העז שהיה לי חולף. לפעמים אני פשוט מושכת רבע שעה ולרוב אחרי זה שוכחת שבכלל רציתי.
6. כשבא לי נשנוש כלשהו, אני אוכלת תפוח. בניגוד לחטיף שיגרום לי לרצות עוד ועוד ממנו, תפוח לא יעשה זאת.
"עברתי את הקורונה ממש טוב, גם אם פה ושם זגזגתי. הסוד הוא הקשבה אמיתית לגוף שלנו ולזכור שהחיים ממשיכים (סוף העולם ממש לא הגיע) ואנחנו רוצים להרגיש ולהיראות טוב גם ביום שאחרי".
"השלתי 15 קילוגרמים ושנים מגילי"
"כל דיאטה שעשיתי לפני אברהמסון הסתיימה באותו אופן: העין רואה, הלב חומד. התאפקתי והתאפקתי ובסוף חיבלתי במטרה של עצמי", מספרת ורדה רוזנר (69) נשואה ואם ל-3. מקרני שומרון, וממשיכה: "לא הצלחתי לעמוד בכללים שקבעתי לעצמי. הרגשתי שאני ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. הרגשה נוראית של בוז לעצמי ואכזבה נורא גדולה".
"היום, גם בתקופה לא פשוטה כמו הקורונה, אני לא מרגישה רע עם עצמי כפי שהרגשתי בעבר, גם אם אני אוכלת יותר מהרגיל. בימי הריחוק החברתי של הקורונה הסתובבתי הרבה בבית בחוסר מעש, וכמו כולם אכלתי הרבה יותר, אבל ממה שמותר לי. עליתי כמעט 5 ק"ג, אבל עם החזרה לשגרה חזרתי לכמויות הרגילות הפחתתי 3 קילוגרמים בחזרה".
"לפני 7 שנים התחלתי תהליך גמילה מסוכרים ופחמימות ממכרות, לאחר זמן רב שניסיתי לרדת במשקל ולשמור. כל כך אהבתי מתוקים עד כדי כך שכשהכנתי עוגה, הייתי מוסיפה עוד רבע כוס סוכר מעבר למה שרשום במתכון כדי שיהיה מתוק. אכלתי בורקסים, עוגות שמרים עם שוקולד, גלידות. והכי גרוע: לא הרגשתי שאני מחכה עד שאהיה רעבה כדי לאכול. אכלתי סתם והייתי שמנה: גובה מטר וחצי ומשקל של 70 ק"ג (המון לגובה שלי). בקיץ לבשתי 3 שכבות של בגדים כדי להסתיר. הלכתי בכבדות וסבלתי מלחץ דם גבוה".
"אחרי הטיפול לא זיהיתי את עצמי. הרגשתי כאילו ששמו לי רטיות בעיניים. המתוקים לא משכו אותי יותר ובתוך 10 חודשים ירדתי 15 ק"ג והרגשתי נהדר, כאילו שהשלתי מעלי שנים ולא רק קילוגרמים. כבר ביום הראשון הרגשתי שיש לי חוזה עם עצמי והחלטתי שאני לא הולכת לעשות צחוק מעצמי. נצמדתי להנחיות ובבת מצוה של הנכדה שלי יכולתי סופסוף להתלבש כמו שצריך".
"היום מאפיה לא מדברת אליי עברית. גם אם יש בסביבתי את העוגה שאני הכי אוהבת, קרם שניט עם בצק עלים וקצפת - זה לא שווה לי את האכזבה מעצמי. אני שוקלת 50 ק"ג. עושה יותר ספורט כי אני קלילה יותר וכיף לי. מרגישה ערנית יותר, רואה ברור יותר, עושה כל דבר בקלות. אני אוכלת רק כשאני רעבה. הפינוק שלי זה זה מרציפן שקדים ותמרים שאני מכינה בעצמי. וכל הכיף הוא שאני לא מרגישה בדיאטה. יש המון דברים שמותר לי לאכול".
"11 קילוגרמים פחות. כל הזמן במגמת ירידה, גם במשבר הקורונה"
"לא עליתי גרם מאז שנגמלתי, גם לא בעת משבר הקורונה ואני כל הזמן במגמת ירידה", מספרת ציפי אלמוג, 69, נשואה, אם לשתי בנות וסבתא ל-4 נכדים, מנהלת אדמיניסטרטיבית ופנסיונרית, מקיבוץ נאות מרדכי. "האוכל לא מנהל אותי. אפשר למצוא תחליפים ובעיקר לשתות הרבה".
"ההשמנה עלתה לי בבריאות: יתר לחץ דם, קושי בהתנהלות שוטפת, התנשפתי המון, היה לי נורא קשה ללכת ולעלות במדרגות. בנוסף, אני מאוד אוהבת אסתטיקה ולהתלבש והתחלתי להרגיש לא נוח עם עצמי.
"בצעירותי הייתי רזה מאוד. ההשמנה התחילה לאחר טיפולים הורמונליים שעברתי כדי להיכנס להיריון. מעבר להורמונים שקיבלתי, התמודדתי עם אכילה רגשית. אם לא חיסלתי חבילת שוקולד לא עצרתי. בצקים, בורקסים, חטיפים. הרגשתי שאני לא בסדר וכעסתי על עצמי, אבל תמיד האוכל היה הפיצוי שלי. ניסיתי כל מיני סדנאות ודיאטניות, אבל לא הצלחתי לרדת במשקל. כשהגעתי ל-3 ספרות במשקל. זו הייתה נקודה שהחלטתי שמספיק".
"על המכון שמעתי מאחותי שעברה גמילה מעישון בהצלחה מרובה, ומחברה שלי שעשתה תהליך מוצלח. לפני 5 חודשים עברתי טיפול ומאותו יום ירדתי 11 ק"ג. מאז התהליך באברהמסון אין לי שום זיקה למתוק ואני נהנית מהדרך. התפריט שלי כולל יוגורט עם פרי או ירק. 3 פירות ביום, סלטים, כוסמת, קינואה שעועית, דגים, בשרים, ביצים. אני מבשלת מוקפצים בכל צורה ודרך שהיא. משבע וחצי בערב לא אוכלת, ומקפידה לשתות 2-3 ליטר ביום. אין יותר לחם בבית וגם בעלי נהנה מזה".
"אני מברכת על הרגע שירד לי האסימון והתחלתי את התהליך. זו לא דיאטה, זו דרך חיים. יש לי יותר מרץ. אני יותר חיונית. שמתי למטרה לרדת 35 ק"ג ואני אצליח בלי שום ספק".
"החשקים ירדו והקילוגרמים נשרו"
"משבר הקורונה לא השפיע על התזונה שלי בכלל", מספרת דבורה כהן, 63, נשואה + 3 ילדים, סבתא ל-6 נכדים והשביעי בדרך. מנהלת חשבונות ומנויים מאשדוד. "אני ממשיכה להיצמד לתוכנית של אברהמסון. אוכלת רק מה שמותר לי וכשאני רעבה. לא אוכלת מתוך שעמום, מעסיקה את עצמי בדברים אחרים: קוראת המון, ממלאה תשבצים, מתאמנת בזום, מדברת עם הנכדים בוואטסאפ".
"תמיד היה לי גוף חטוב. אבל עישנתי כמו קטר שתיים וחצי חפיסות סיגריות ביום. לפני 11 שנים, הפסקתי לעשן עם התוכנית, ואז התחילה הבעיה של ההשמנה. לא הפסקתי לנשנש מכל הבא ליד: חטיפים, פיצוחים, שוקולדים, עוגות מרוקאיות, הכל. עליתי 15 ק"ג. לא הצלחתי להיפטר מהם בשום צורה. הייתי בסדנאות דיאטה שונות ואצל הדיאטנית בקופ"ח. בכל פעם שהפחתתי במשקל עליתי פי שניים. הגעתי למצב של סוכר גבוה בדם. הרגשתי כבדה. לא כיף לקנות בגדים, להתלבש, לצאת. לא הסתכלתי על עצמי במראה ולא רציתי להצטלם בכלל".
לפני שנה חברה אמרה לי 'הפסקת לעשן למה שלא תפסיקי סוכר ופחמימות ממכרות'? מיד אחרי הטיפול הרגשתי אדישות למתוק. לא האמנתי - היה לי מגש של עוגה משבת על השיש שלא הפסקתי לאכול ממנה וזרקתי אותה בשלימותה לפח. כל הדברים שאהבתי כבר לא עניינו אותי. בעבר אם היה בפריזר גלידה, היא קראה לי כל הזמן ולא נרגעתי עד שאכלתי. מאז הטיפול, אני מרוצה מעצמי - החשקים ירדו. הקילוגרמים נשרו. שקלתי 89 ק"ג והיום 77".
"אני אוכלת ביצים, טונה, דגים, בשר במידה, המון ירקות, פירות יבשים. תמר אם בא לי משהו מתוק. זו לא דיאטה. זה אורח חיים. אני לא מרגישה רעבה ולא מרגישה בעונש. שבעה ומרוצה. כל הערכים שלי בבדיקות דם מאוזנים לחלוטין, ואני כבר לא נוטלת כדורים".
מינוס 25 קילוגרמים תוך 4 חודשים
"בהתחלה נורא חששתי מהסגר, ומהשהייה בבית כל היום. עשיתי סדר יום עם האוכל ונעזרתי בתמיכה של אברהמסון. ברוך השם אני אוכלת מסודר בלי דחף לאכול מתוקים. בשורה התחתונה אני יכולה להגיד שניצחתי את הקורונה"!
עדי אפרתי, בת 26, מורה ומחנכת בכיתה ד', נשואה ואם לבן שנתיים מחדרה, ירדה 25 קילוגרמים בארבעה חודשים אחרי הגמילה מפחמימות ממכרות. "בשבוע הראשון ירדתי ארבעה קילוגרמים, אח"כ שני קילוגרמים בשבוע והיום בין חצי קילו לקילו וחצי בשבוע".
הבעיה של עדי עם פחמימות הייתה "הכמויות! היה לי מאוד קשה לעצור את האכילה. לפני הנישואים הייתי מלאה ואחרי הלידה עליתי מאוד במשקל, לא שמרתי כלל וצברתי תאוצה למשקל מאוד גבוה. כל התפריט שלי היה מבוסס על פחמימות ומתוקים. פיצות ונשנושים שהיו בבית תמיד. קרקרים ולחמיות בין הארוחות ובנסיעות. קוביות שוקולד ומסטיקים שמלאים בסוכר ובקיץ המכה מספר 1 - הגלידות (מגנומים ופרוזן יוגורט).
על תחושותיה מיד עם הגמילה היא מספרת: "זה יכול להישמע מצחיק או פסיכי, אבל כשיצאתי מהטיפול הרגשתי התחדשות ואנרגיות מטורפות. עם הטיפול קיבלתי חשק אדיר להצליח ולעמוד ביעד שהצבתי לעצמי, ואברהמסון תמכו בי מאוד לאורך כל הדרך".
על ההתארגנות לשינוי עדי מספרת: "בתוך זמן קצר התפריט היה לי טעים ונעים. אני אוכלת הרבה תחליפים כמו לחם טחינה עם ממרח כלשהוא. לארוחות ביניים ירקות, פירות ואומלט שהכנתי מראש. כשאני רוצה משהו מתוק היום אני אוכלת פרי. אחרי שנים של התמכרות, היום קל לי יותר לספר מהן הפחמימות הלא ממכרות, כמו שעועית לבנה, גרגרי חומוס וקינואה".
"ביטחון העצמי שלי עלה אוטומטית, כי כשמרגישים טוב עם הגוף מרגישים את זה בכל דבר. בנוסף, ההתנהלות שלי עם בני השתנתה ואני גאה בהרגלי האכילה שאני מעניקה לו מגיל שנתיים".
בשיתוף אברהמסון
לפנייה לכתב/ת 
