דקה אחר דקה: כך נראה יום בחיי רופא משפחה
לרגל יום רופא המשפחה הבינלאומי, התלווינו ליום בחייהם של שני רופאים - מהקפה של הבוקר, דרך היום העמוס במרפאה ועד לזמן המשפחה והתחביבים
בשיתוף כללית
חשוב לי לעשות משהו שאני אוהבת כל יום"
ד"ר אלכסנדרה ורז'ביצקי, נשואה לויטלי (גם הוא רופא) אמא לאליסה (5) רום (13) וסימון (20). מתגוררת בעפולה, רופאת משפחה ומנהלת מרפאה גבעת המורה, מחוז צפון, שירותי בריאות כללית.
5:00
"אני בן אדם של בוקר, כל יום אני קמה לפני עלות השחר כשכל המשפחה עוד ישנה. אין לי שעון מעורר, מאז שאני זוכרת את עצמי אני פשוט מתעוררת מאוד מוקדם".
5:20
"החתול שלנו, פיליפ, תמיד מארח לי חברה בשעות השלוות של הבוקר. הוא קופץ ומיילל, מחכה לאוכל וליטופים. הוא עוד לא בן שמונה חודשים וכבר מרגיש כמו בעל הבית".
5:40
"כל בוקר אני מטפחת את הגינה. לראות את הגינה פורחת זה אחד מהדברים הכי מתגמלים בעולם - להשקיע במשהו יום יום ולראות אותו גדל כל פעם מחדש. אין לנו גינה גדולה, רק פרחים. אני מרגישה שפרחים עושים טוב בלב ובנפש, ואוהבת להתחיל את היום במבט על דבר טוב ויפה, זה מנקה את העיניים".
6:20
"מכינה ארוחת בוקר ושותה קפה עם ויטלי. הוא מכין קפה, אני מכינה את כל היתר. זה טקס יומי שבחיים לא אוכל לוותר עליו, הוא קורה כבר כמעט 24 שנים. הבוקר הכנתי פנקייקים עם קוטג', כולם אוהבים את זה".
07:45
"סיימתי את עבודתי בתור אמא להבוקר. הקטנה, אליסה, כבר בגן הילדים שחזר סוף סוף לפעול. עכשיו אני מוכנה להמשיך לעבודה השנייה שלי כמנהלת ורופאת משפחה במרפאת גבעת המורה".
07:55
"אני תמיד מגיעה חמש דקות לפני תחילת המשמרת. אני לוקחת את הדואר שלי מהקבלה, עולה למשרד, ומתחילה לקבל מטופלים. כשיש זמן חלון, אני מתעדכנת עם צוות המרפאה על מעקבים של מטופלים כרוניים, מקרים דחופים וטיפולים יומיים. יום העבודה התחיל ובגדול".
12:00
"בודקת מה חדש בבית המרקחת כדי לבדוק האם הגיעו טיפולים חדשים שכדאי להמליץ עליהם למטופלים. הרוקחת מספרת לנו על תכשירים, כדורים וטיפולים חדשים שיכולים לעזור להם".
14:00
"ד''ר סינטיה היא רופאת המשפחה הוותיקה ביותר במרפאה. 35 שנה היא נמצאת כאן. בתקופת הקורונה נאלצנו ללמוד לתפקד במצב חדש. כל סדר היום במרפאה השתנה. מה שנישאר תמיד הוא האינטרקציה החיובית בין אנשי הצוות והמטופלים. אנחנו תמיד תומכים אחד בשני".
15:00
"העבודה במרפאה אף פעם לא נגמרת, אבל שעות העבודה הסתיימו. אני נוסעת הביתה".
15:30
"הילדים כבר בבית, מזל שגני הילדים כבר נפתחו. רום החזיר את אליסה מהגן. כשאני מגיעה אני חותכת להם אבטיח. היא משחקת בבית הבובות שלה, הוא מכין שיעורי בית ותכף יתכונן לשיעור צ'לו מקוון. אליסה רוצה פירה וחזה עוף, לרום דווקא מתחשק משהו אחר. מה, לא נכין לו? אני מבשלת לו את המוקפץ שהוא אוהב עם אטריות אורז".
17:30
"רום מנגן על צ'לו כבר תקופה, המשפחה כבר מכירה את כל המנגינות שלו בעל פה. אני יוצאת עם אליסה להתאוורר בפארק ליד הבית כדי לתת לו שקט בזמן שיעור הצ׳לו שלו".
18:30
״רום התקשר לומר שהוא סיים את השיעור שלו. אני חושבת שזה זמן מצוין לטיול משפחתי בטבע, החום נשבר, אין לנו עוד משימות להיום ומזג האוויר נפלא. לקחנו איתנו סנדוויצ׳ים, מעניין מה יהיה עם ארוחת הערב״.
20:00
״כמו שחשבתי, לא היו הרבה קולות בעד ארוחת ערב. אליסה נשנשה משהו, רום אכל עוד מהמוקפץ מהצהריים. אחרי סבב מקלחות בעלי קורא סיפור לפני השינה לאליסה. זה טקס שלהם. היא מאוד אוהבת לשמוע את פו-הדב״.
21:00
״אני יושבת בגינה בפינה שלי, עם תה וספר. זה הזמן שלי בסוף היום, אני תמיד מנסה להקדיש לעצמי פרק זמן. חשוב לי לעשות משהו שאני אוהבת כל יום, לקרוא ספר, לראות סרט, להרהר על היום ולתכנן את מחר. ככה אני סוגרת את היום, אני מאמינה שכדי להיות אמא טובה ואדם טוב, חשוב לעשות טוב לעצמי״.
"המחוות הקטנות בחדר ההמתנה תמיד מרגשות אותי"
ד"ר עודד מזור, נשוי למעיין, אבא לאייל (12), אורי (9) ועלמה (6). מתגורר ברמת השרון מומחה ברפואת המשפחה, מנהל מרפאת מוריה ברמת השרון, מחוז שרון-שומרון שירותי בריאות כללית.
6:30
"השעון מצלצל כל בוקר ב-6:30. בדרך כלל אני מגלה במיטה של מעיין ושלי בין שניים לשלושה ילדים נוספים שמצאו את דרכם הנה. קורנפלקס מהיר, נשיקות לילדים - ולעבודה״.
7:30
"בדרך לעבודה. באוטו אני מנסה לנחש את תשובת בדיקת הדם של ריטה, מטופלת עם ירידה לא מוסברת במשקל. כשאני באוטו הראש שלי כבר לגמרי בעבודה. מגפת הקורונה הביאה איתה חששות מסוג חדש לגמרי, כל בוקר מלווה בדאגה למטופלים שעברו אתמול את הבדיקה, ומה יהיו ההשלכות אם היא תחזור חיובית".
7:45
"בחניון של המרפאה פוגש מטופל שלי שמתייעץ לגבי כאב ברך חדש. כשמסיימים ואני צועד למרפאה, הוא צועק לעברי שלא אשכח להכניס את המרשם לויאגרה שלו".
8:00
"24 אנשי צוות, 8 רופאים, 10,000 מטופלים. המרפאה כבר פעילה כולל בית המרקחת, המשרד, טיפת חלב ומרפאת האחיות. זה רק אני או שכולם החליטו לפתוח את היום בקופת חולים"?
8:05
"ליד דלת החדר שלי ממתינים 2 מטופלים – עמי בן 25, ושולמית בת 82. מבט אחד מספיק לי כדי לזהות שמרגישה רע מאוד. עוד לפני שאני מבקש, עמי מציע שאראה את שולמית לפניו, למרות שמוזמן ראשון. המחוות הקטנות של חדר ההמתנה תמיד מצליחות לרגש אותי".
10:00
"טלפון מהמעבדה לגבי ביופסיית שד של מטופלת בת 68. התשובה – ממאירות. אני מתכנן איך לבשר לה ותוכנית להמשך, ומזמין אותה עם מלווה לשיחת בשורה מרה. לעולם לא אצליח להתרגל לשיחות אלו. אני מבטיח לה שאלווה אותה לאורך התהליך".
10:50
"אני נקרא לחדר האחיות לראות אורחת במרפאה שאינה מוכרת לי עם כאבים בחזה. היא מספרת לי במהירות את הסיפור ואני מבצע בדיקה גופנית ואק"ג. למטופלת גורמי סיכון רבים, והכאבים נשמעים חשודים, למרות אק"ג תקין. אני שולח אותה למיון, ומסביר לה מה יעשו שם ומה מטרת ההפניה. היא נראית מודאגת, מודאגת מאוד. אני משתדל להרגיע ומבטיח להתקשר אליה למיון, לשמוע מה קורה. בדרך חזרה לחדר אני חושב כמה אני לא אוהב לשלוח למיון".
11:45
״אני מת להפסקת אוכל קצרה, יוצא למסדרון ופוגש את שני המוזמנים הבאים. עושה אחורה פנה, ושב לחדר לקבלם, הפסקת האוכל תחכה".
12:15
"המתמחה ברפואת המשפחה אותה אני מדריך מבקשת להתייעץ לגבי מטופל עם בלוטת לימפה מוגדלת וחשודה. אנחנו עוברים על האבחנות האפשריות ומתכננים יחד תוכנית פעולה. בהזדמנות זו גם חוזרים על בדיקה נכונה של בלוטות. מדובר בתלונה שכיחה עם כמה אבחנות לא נעימות שאסור לפספס. אסור. היא כאן בקושי חודש, יש לפניה שנה וחצי ארוכות ללמוד".
12:45
״הבן שלי מתקשר מהבית ("לומד" בזום כעת), ומתלונן ששלט הטלוויזיה לא עובד. אני מסביר לו על איזה כפתור ללחוץ (Source כמו תמיד), והטלוויזיה חוזרת לעבוד. אחרי שהוא מנתק אני חושב למה בכלל רואה טלוויזיה בשעה כזאת - הוא אמור ללמוד, לא?״
13:00
״מחוץ למרפאה אני נקרא לבדוק מטופלת עם שיעול וחום. מגפת הקורונה מאלצת אותנו לבדוק מטופלים עם תסמינים שכאלה בחדר ייעודי ומבודד. אני בודק אותה באזור המוגדר עם מיגון מלא. לשמחתי אין ממצא מיוחד, אך זקוקה לבדיקת קורונה בהקדם. אני דואג לכך״.
13:30
״מסיים לראות את המטופלים להיום. נכנסת רופאה מהמרפאה, להתייעצות לגבי מטופל מורכב – קוצר נשימה לא מוסבר. אנחנו עוברים על הבדיקות ושוברים את הראש ביחד לגבי תכנית בירור".
14:10
"עובר על תוצאות בדיקות דם וצילומים של מטופלים שלי, ושמח מאוד לראות שהתוצאות של ריטה (זו עם הירידה במשקל) תקינות לחלוטין. חושב על תכנית להמשך, ולא שולל דיכאון כגורם לכך. מזמין אותה לפגישה במרפאה".
14:47
״אני נזכר שאני חייב להזמין צמיגים חדשים לאופנוע השטח שלי כדי שאוכל לרכוב בסוף השבוע. אני מבצע הזמנה באינטרנט וכמובן טועה במידות (טעות שאגלה יומיים אחר כך)".
15:10
״משוחח עם האחות לגבי ביקור בית שביצעה אצל אהרון בן ה-92. קיימים פצעי לחץ, והיא מסבירה איזו חבישה המליצה. אני מזמין דיאטנית שתגיע אליו לביקור בית. כל עוד רמת החלבון בדם נמוכה, הפצעים לא יחלימו״.
16:30
״מסיים עוד כמה טלפונים ומיילים, ונועל את החדר. יום עבודה קצר היום. פוגש למטה במשרד ההומה את המטופל מהחניון בבוקר. הוא מודה לי בקול רם על המרשם לויאגרה, ואומר בנוכחות כולם, שחצי כדור עושה את אותה עבודה כמו כדור שלם. עכשיו כל מי שנמצא במרפאה יודע״.
16:45
״מקבל טלפון מחבר מהמילואים לגבי התייעצות רפואית קצרה. הוא מהנדס וחובש במילואים. על הדרך אנחנו מדברים על האימון האחרון בסוף 2019. אני רב סרן בבית חולים שדה של חיל הרפואה שנשלח לכל מקום בארץ ובועלם בעת הצורך״.
17:00
״חוזר הביתה ויוצא עם הילדים לרכיבת שטח של אחר הצהריים. אני על אופנוע שטח, הם על אופני הרים. יוצאים לשדות ונהנים מכל רגע. רכיבת שטח זו מתנה שנתתי לעצמי לקראת גיל 40, אשתי צוחקת עליי עד היום על המשבר הקטן שממשיך עד היום״.
19:00
״יוצא עם מעיין לסיבוב הליכה. הזדמנות לנשום קצת אוויר ולהתעדכן בתלאות היום. תוך כדי ההליכה אני מקבל שתי שיחות מקרובי משפחה בנוגע לבעיות רפואיות שמדאיגות אותם. אשתי מקבלת בהבנה, היא רגילה. בכל זאת, הם מהצד שלה״.
20:45
״משכיב את הילדים, ומספר להם קצת חוויות מהיום, הם משתפים חוויות משלהם. בסוף שואלים מה שלום הגברת שיורדת במשקל״.
23:00
״מתכונן לשינה. ברגע שמתיישב במיטה, נזכר שמחר אני מעביר שיעור למתמחים ברפואת המשפחה. ניגש לחדר העבודה, פותח את המחשב, ומתחיל לעבוד״.
בשיתוף כללית
לפנייה לכתב/ת 
