כך נראים חיינו לאחר שנגמלנו מסיגריות

בשיתוף מכון אברהמסון

נעמי, שי, אסי וואליד לא היו מסוגלים לראות את עצמם בלי הסיגריה ביד ואהבו את החיים 'מאחורי' מסך העשן, על אף השפעתה על בריאותם ועל בריאות המקורבים להם. ארבעתם מתארים איך יום אחד, הם הפסיקו לרצות להדליק סיגריה, אחרי שנים של עישון של קופסה עד שלוש. והשינוי הזה גרם לשינויים נוספים: אסי רץ 7 ק"מ שלוש פעמים בשבוע. שי התפנה לתחביבים חדשים. נעמי עברה לאורח חיים בריא וחוסכת הון. וואליד שחלה במחלת ריאות קשה בעקבות העישון, נושם ונראה טוב יותר. לרגל היום הבינלאומי ללא עישון ובשליחות גדולה לבריאות, מכון אברהמסון בסיפורי הצלחה שהנגמלים מתארים כסוג של נס בעבורם.

"נגמלתי מהדחף לסיגריה"

"התחלתי לעשן בגיל 14. בבית ההורים שלי עישנו. במערבונים קלינט איסטווד עישן. בסרטים בטורקית עישנו. בסרטים בערבית. כולם היו עם סיגריה ביד. חיקיתי את החברה הגדולים עם הסיגריה בפה. אם אתה מעשן, אתה חלק מהחברה ואתה נחשב לגבר. אמא שלי תפסה אותי פעם מעשן קנט ארוך והסבירה לי שגברים מעשנים רק קנט קצר", מספר בחיוך אסי צמח (41), נשוי ואב לשלושה, בעלים של "סככות טליה בע"מ", חברה לפתרונות הצללה וקירוי מראשון לציון.

"בהתחלה עישנתי חצי קופסא ביום ועד גיל 40 עישנתי קופסא וחצי שתיים ליום. כל דבר קטן הוא נושא להדלקת סיגריה. אם נפרדתי מחברה, או קמתי בבוקר, או נכנסתי לאוטו, או יצאתי מפגישה. ואם יוצאים לבלות ושותים אלכוהול מעשנים כפול".

"צריך סיבה בעלת חשיבות כדי להפסיק לעשן. אשתי דירבנה אותי ללכת לאברהמסון. נמאס לה מהריח הרע ומהסממנים האחרים של העישון. כשנסעתי לטיפול היה לי פקט באוטו שלא תכננתי לזרוק. חשבת לעצמי, באי אמון מסויים, שנעשה את 'המהלך' ואחר כך נראה.

"אחרי הטיפול הייתי רעב. ואחרי שווארמה וקולה חובה סיגריה, אבל לא הרגשתי שום דחף לסיגריה. נכנסתי לאוטו ולא בא לי סיגריה. הגעתי הביתה ועדיין לא בא סיגריה. למחרת אותו הדבר ובכל הימים שבאו אחר כך.

"בכל יום שעבר הרגשתי יותר ויותר טוב. עם הגמילה מהסיגריות נגמלתי מהשיעולים והתחלתי לנשום טוב יותר. הטעם והריח השתפרו פלאים ואני מריח סוף סוף. עור הפנים נראה פתאום חי ולא כהה. כשמעשנים לא שמים לב לזמן הרב שמתבזבז במחשבות על סיגריות ובהפסקות סיגריות. פתאום יש לי מלא זמן פנוי. התחלתי לעשות ספורט. אני רץ 7 קילומטרים פעמיים שלוש בשבוע, ומתאמן עוד פעמיים בשבוע בחדר כושר. היום לא נעים לי להריח אנשים שמעשנים סביבי. מצד שני אני לא מטיף לאף אחד, כי אני חושב שכל אחד צריך למצוא את הסיבה המשמעותית עבורו לגמילה מעישון".

אסי צמח

"אבא שלי, שהיה היחיד במשפחה שלא עישן, נפטר ממחלת ריאות"

25 שנים ששי זר טוב מסיע את האמנים הישראלים, שלא ייקח לכם יותר משנייה להגיד את שמם. אם הם מעשנים זה יופי, הם חולקים הרגל משותף. וכשלא? - הוא מעדיף שהנהגים האחרים בחברה של יסיעו אותם. "לא יכולתי לשאת את השעה או שעתיים נסיעה בלי סיגריות", מספר זר טוב (47) נשוי ואב לשלושה, בעלים של חברת הסעות לאמנים ואח"מים, ממושב זיתן.

"גדלתי בבית של מעשנים. אמא שלי עישנה 3 קופסאות סיגריות. בי"ב התחלתי לעשן עם המגניבים של השכבה, בהפסקות ואחרי הלימודים, מאחורי האולם כדורסל. האחים הגדולים שלי מעשנים. ורק אבי שהיה היחיד במשפחה שלא עישן, נפטר ממחלת ריאות. בצבא הייתי באוגדת עזה וההרגל צמח מסיגריות בודדות לקופסא ביום. כמעט 20 שנים עישנתי 2 קופסאות ביום. אני מרבה לנסוע לחו"ל ובגלל העישון תמיד היה קשה לי לטוס לארה"ב. חודש וחצי לפני הטיסה האחרונה לארה"ב התחלתי לתכנן איך אני שורד את הטיסה, עם מדבקות ניקוטין, מסטיקים וכדורי שינה, והרגשתי שאני רוצה להפסיק לעשן".

הוא מספר: "אמא של הפסיקה לעשן במכון אברהמסון ונפעמתי מאיך שהיא הצליחה להיגמל. אחי עבר צנתור ומעקפים בלב והפסיק לעשן. קבעתי עם אברהמסון טיפול גמילה והייתי בהרגשה טובה, שהלוואי שזה יצליח ואני אצליח להיגמל מהסיגריות".

"לא רציתי לעשן סיגריה אחרונה לפני הטיפול. רציתי לבדוק אם יהיה לי רעב לסיגריה אחריו. ועבר יום ראשון, ושני ושלישי, שבוע וחודש, ומפה לשם אני לא נוגע בסיגריות כבר שנתיים. גם כשמעשנים לידי, מציעים לי, מפצירים בי, לא בא לי לגעת והסירוב לא גובה ממני טיפת מאמץ. בזמן שהתפנה לי אני יוצר, עובד יותר בבית. במקום 'להתפרק' על סיגריה אני גוזם עצים ועושה כל מיני דברים שלא דמיינתי שאעשה".

שי זר טוב

"סבתא, אם את לא תפסיקי לעשן את תמותי"

"ההנאה הכי גדולה שלי היתה קפה וסיגריות. הם היו גם עיקר התזונה", מספרת בחיוך נעמי וקנין, אמנית רב תחומית ואמא ל-3 ממיתר. "חשבתי שבלי טקס הקפה והסיגריה לא יהיו לי חיים. הכל נסוב סביב הטקס: חורף, קיץ, סתיו אביב".

היא מספרת: "עישנתי מגיל 16. למדתי בפנימייה חקלאית, כל החברה מעשנים, פה שאכטה שם שאכטה. עד גיל 37 עישנתי בין 4 ל-10 סיגריות ביום ובגיל 37 האצתי לקופסא ביום. עישנתי מרלבורו לייט ולא יכולתי לעמוד מול הקסם המנצנץ. מאוד אהבתי לעשן. המון שנים אני חושבת על גמילה מעישון, אבל כנראה שלא רציתי ממש. מצאתי תירוצים ללמה לא. מדי פעם הפסקתי לבד. ואז חזרתי לעשן. אנחנו נוסעים לתאילנד, פעמיים בשנה, ואיך אפשר שלא לעשן בתאילנד"? עד שיום אחד, תומר הנכד שלי, בן 4.5, אמר לי 'סבתא אם את לא תפסיקי לעשן את תמותי'. הבטחתי לו שאפסיק לעשן. החלטה אמיצה שמקורה בנכד ובבן שלי יהונתן, שהפסיק לעשן".

היא נזכרת: "הבטחתי לשניהם וקיימתי. בינואר 2019 הפסקתי לעשן. אני זוכרת שהלכתי לטיפול במכון אברהמסון. היתה לי קופסת סיגריות והבת שלי חיכתה לי בבית קפה, והרי בית קפה זה סיגריות. אחרי הטיפול הלכתי לבית קפה, נתתי לה את הקופסא, ומאותה שנייה לא רציתי לעשן. אני לא מסוגלת להריח סיגריות, או לראות קופסת סיגריות. לא חסר לי לא לפני האוכל ולא אחרי. במיוחד בקורונה שמחתי שאנחנו לא מעשנים ואנחנו לא בקבוצת הסיכון של המעשנים.

"הגמילה מעישון חוללה אצלי מעגל של שינויים. מסך העשן הזה הפריע לי לראות הרבה דברים בחיים ולהבחין בפרטים. גם מבחינת האנרגיה, ביום יום כל הזמן הייתי עסוקה במתי ואיפה אעשן את הסיגריה הבאה. הירוק נראה לי, מאז שנגמלתי, יותר ירוק. התכלת יותר תכלת. אני מתעניינת בדברים אחרים, ולא רק באיפה מותר או אסור לעשן. גם מבחינה כספית – תחשבי 37 שקלים ביום כפול 30 זה 1110 ₪ בחודש, ותוסיפי מצית ושוקולד. (רק הסיגריות מסתכמות ב-13,320 ש"ח).

נעמי ובנה יונתן

"לא חלמתי שאני אצא מהעישון"

"לא חלמתי שאני אצא מהעישון", מספר וואליד דרבאס (56), נשוי, אב ל-4 ילדים וסבא ל-5 נכדים מירושלים. כבר שנה שוואליד צמוד לבלון חמצן, 30 שנות עישון של 2-3 קופסאות ביום הביאו לכך שלפני שנתיים חלה במחלת נפחת הריאות (COPD), ועתה הוא ממתין להשתלת ריאות.

"התחלתי לעשן בגיל 20, היינו בחורים צעירים, פה סיגריה, שם סיגריה ונדבקנו בחיידק. עישנתי בין שתיים לשלוש קופסאות, כמעט 30 שנים. עישנתי כל מיני סוגים וחשבתי שאם אחליף לא אדבק בסיגריות, אבל הסיגריות ממש קנו אותי. הייתי קם בבוקר ומעשן 3-4 סיגריות עם הקפה. עד לפני הצהריים הייתי מסיים קופסא. לא היה שום מצב שאני אתקע בלי סיגריות. אם לא היה לחם בבית היה פחות אכפת לי משאין סיגריות".

הוא מספר על הניסיונות להיגמל: "לפני שנתיים התחלתי להתעייף. אני עולה כמה מדרגות מתעייף, הולך ברגל ומתעייף, עובד במוסף ומנסה להרים משהו ומתעייף. בבירור גיליתי שאני חולה במחלה הזו. ניסיתי להיגמל בכדורים ועם קופת חולים אבל לא הצלחתי. לאברהמסון הגעתי דרך הפייסבוק. הגעתי לטיפול ביום חמישי עם 4 סיגריות בקופסא וגמרתי אותן עם קפה לפני הטיפול. אחריו זרקתי את הבדלים שהיו לי במאפרה ברכב, ניגשתי לשטוף את הרכב במיוחד מבפנים. מרגע שיצאתי ועד היום לא התחשק לי סיגריה ואני לא רוצה יותר להתקרב אליהן.

"מאז שהפסקתי לעשן אני מרגיש שחיי השתנו לטובה. לפני שנגמלתי היה לי מאוד קשה לעלות מדרגות, ועכשיו אני נושם יותר טוב והולך יותר טוב. חוש הריח השתפר, הטעם התחדד וגם עור הפנים, שהיה שחור כשעישנתי, מבריק עכשיו".

בשיתוף מכון אברהמסון