מומחה: "רק 10-20% מכריתות הרחם מוצדקות. יש חלופות"
כריתה של הרחם מוצעת באופן כמעט אוטומטי לנשים הסובלות משלל בעיות, והתוצאה היא שאלפי נשים עוברות את ההליך מדי שנה. עתה קמים שני מומחים וטוענים: "יש שלל אלטרנטיבות עדיפות. רק 10־20 אחוזים מהכריתות באמת מוצדקות"
עמיתו, ד"ר קובי כהן, המנהל הרפואי של איה מדיקל, קובע: "רק 10־20 אחוזים מכריתות הרחם מוצדקות. בשאר המקרים יש חלופות שראוי לשקול".
כריתת רחם היא ניתוח שבו מוסר הרחם באופן מלא או חלקי (ללא צוואר הרחם). הסיבות לכריתת רחם, מסביר ד"ר כהן, מגוונות:
כאבים בבטן התחתונה במצבים כמו אנדומטריוזיס ואדנומיוזיס, מובילים להתקשויות, להיווצרות גושים, לעיבוי ולהגדלה של דופן הרחם עד כדי הרס הרקמות והיווצרות עקרות מכנית, וכן רחם שרירני (מיומות), מצב המביא להגדלת הרחם, לדימומים, לכאבים, לבעיות פריון ולדימומים וסתיים ובין־וסתיים חזקים.
צניחת רחם הפוגעת בתפקוד היום־יומי.
"במקרים אלה כריתת הרחם מוצדקת רק לאחר שנוסו חלופות טיפוליות אחרות, שלא הניבו תוצאות. לעיתים יש צורך בכריתת רחם דחופה, בעיקר בשל סיבוכים נדירים בלידה. לפעמים זה קורה ממש תוך כדי לידה, למשל כשיש קרע של הרחם, שליה נעוצה שלא מאפשרת לרחם להתכווץ בסיום הלידה, או אטוניה, שהיא התכווצות לא מספקת של הרחם בליווי דימום בלתי נשלט. המצבים האלה יכולים להיות מסכני חיים, ולגביהם יש אינדיקציה חד־משמעית ומוחלטת לכריתת הרחם. בדומה לכך, גם סרטן הרחם או סרטן השחלות מצדיקים כריתה באופן מוחלט. בראייה שלי, במצבים של הוראה מוחלטת – ממאירות או כריתה דחופה – אין מה לחשוב בכלל על טיפול שמרני ומשמר. אבל בכל שאר המצבים צריך לעשות הכל כדי להשאיר את הרחם".
כריתת הרחם יכולה להתבצע בכמה דרכים:
בגישה הלדנית, כלומר דרך הנרתיק (בעיקר במצבי צניחת רחם וכשהרחם אינו גדול. לרוב, מסביר כהן, צניחת הרחם מלווה בצניחת דופן הנרתיק ואפשר לתקן זאת באותו ההליך). בגישה זו אפשר לפעמים להסתפק בהרדמה אפידורלית והאשפוז נמשך יומיים־שלושה.
בגישה הבטנית (באמצעות חתך אורכי או רוחבי בבטן התחתונה, בהתאם לסיבת הניתוח ולגודל הרחם), הכרוכה בהרדמה מלאה ובאשפוז בן ארבעה עד שבעה ימים.
בגישה הלפרוסקופית הכוללת שלושה־ארבעה חתכים קטנים בדופן הבטן, שדרכם מכניסים צינוריות קצרות ובאמצעותן מוחדרים מצלמה ומכשירים. הרחם נגזר לרצועות ומוצא דרך הנרתיק או דופן הבטן. גישה זו כרוכה בפחות כאבים ובאשפוז בן יום־יומיים בלבד.
ד"ר כהן: "בגישה הלפרוסקופית אפשר לעשות את הניתוח גם בעזרת רובוט, המכונה דה וינצ'י, מה שמסייע למנתח לשפר את דיוק הפעולה ומקצר את משך ההחלמה. בניתוח בסיוע הרובוט הרעד הפיזיולוגי של ידי המנתח מנוטרל, יש פחות איבוד דם ופחות סיכון לזיהומים, והחתכים קטנים יותר. טווח התנועה של הרובוט מאפשר תנועות ניתוח מושלמות והבחנה בכלי דם קטנים, בעצבים וברקמות זעירות שעד כה לא יכולנו לראות. לרוב, הניתוחים בגישות השונות נמשכים כשעה־שעתיים וההתאוששות מהם נמשכת כחודש".
בין הסיבוכים האפשריים, שאינם ייחודיים לניתוחי כריתת הרחם: בעיות לב או דלקת ריאות בעקבות ההרדמה, זיהום או דימום באזור הניתוח, פגיעה באיברי בטן שכנים כמו המעיים ושלפוחית השתן, קרישי דם בוורידי הרגל וסיכון לתסחיף ריאתי ולבקע. הסיבוכים הללו מתרחשים אצל שניים־חמישה אחוזים מהמנותחים. בעוד שהסיבוכים הקשורים להרדמה מושפעים מגיל האישה המנותחת, כל שאר הסיבוכים קשורים לטכניקה הניתוחית ולמצבה הבריאותי של האישה לפני הניתוח (למשל, נשים במשקל עודף נתונות יותר לסיכון לסיבוך באזור הניתוח בשל אי־אספקת דם מספקת, ולכן יקבלו המלצה להוריד עשרה אחוזים ממשקלן לפני הניתוח).
וכמובן, יש לתת את הדעת על ההיבט הרגשי. נשים לא מעטות העוברות כריתת רחם חשות עצב ודיכאון בעקבות אובדן הרחם והפוריות, אולם יש גם מי שחשות הקלה בזכות השיפור הניכר באיכות חייהן בעקבות הניתוח. במקרים שבהם נכרתו גם השחלות, הדיכאון יכול להיות חלק מהתופעות ההורמונליות שהן יחוו בעקבות הכניסה המיידית לגיל המעבר.
לדברי ד"ר כהן, לכריתת הרחם יש השפעה גם על חיי המין של המטופלות. המחקרים בתחום סותרים: יש הטוענים כי שימור צוואר הרחם משפר את סיכויי האישה להמשיך ליהנות ממין, ולעומתם יש חוקרים הקובעים כי אין לכך חשיבות שכן ממילא רוב הנשים חוות עונג מיני מגירוי הדגדגן. עם זאת, ברור כי השארת צוואר הרחם תורמת לשימור רצפת האגן.
ככלל, אומר ד"ר כהן, "אחד הטיעונים לטובת שימור הרחם הוא שהרחם הוא עוגן לרצפת האגן, ובמקרים רבים יוביל הניתוח הגדול – כריתת הרחם – לגל שני של ניתוחים לתיקון צניחת דופן הנרתיק, לתיקון הפרעות בשליטה במתן שתן ועוד. הקריסה של רצפת האגן יכולה לקרות חמש עד 20 שנים אחרי הניתוח. לכן, חשוב שכל אישה שקיבלה המלצה לכרות את הרחם תקבל חוות דעת נוספת, ותהיה ערה לכך שיש טיפולים חלופיים: טיפולים הורמונליים או אנטי־הורמונליים, למשל זריקות חודשיות להפסקת פעילות השחלות, שמביאות להקטנת השרירנים ולהפסקת הדימומים, התקן תוך־רחמי שמפריש הורמונים, ניתוח תוך־רחמי מונחה מצלמה שבו כורתים שרירנים ופוליפים, צריבה ניתוחית של רירית הרחם, סגירה של עורקי הרחם בצנתור ועוד. הניסיון לשמר את הרחם מוצדק שכן הוא חיוני לבריאות הנפשית של האישה ולשימור רצפת האגן שלה".
ד"ר לקסמן מוסיף ש"עם השנים התפתחו שלל טכנולוגיות רפואיות שנועדו ליצור אלטרנטיבה לכריתת הרחם. מכיוון שמדובר בניתוח שפוגע בדימוי האישי הנשי של נשים, ומקביל כנראה לניתוח כריתת אשכים אצל גברים, חשוב לשתף את המטופלת בכל המידע ולאפשר לה לבחור את הטיפול המתאים לה. מה גם שכיום ברור לנו שאיננו יודעים הכל על תפקוד הרחם, מעבר לעניין הרבייה. מעצבן אותי שהקהילה הרפואית מתעסקת בלמצוא שיטות יעילות יותר לכריתת הרחם במקום להתמקד בחלופות. אני לא נגד הניתוח עצמו כמובן, אני נגד הזילות".
לפנייה לכתב/ת 
