נושמים אוויר: החיים אחרי גמילה מעישון
במשך עשרות שנים הם עישנו בין קופסה לשלוש ביום וניסו בכל דרך אפשרית להיגמל. אחרי שהצליחו לחיות חיים טובים ללא סיגריות הם מגדירים את ההרגל כהתמכרות מיותרת. "אף אחד מהחברים לא האמין שנפסיק"
בשיתוף אברהמסון
"התמכרות לעישון היא דפוס התנהגות רעיל"
התחלתי לעשן בגיל 13. אני דיסלקט, מתקשה בקריאה ובכתיבה ובצעירותי לא ידעו מה זה דיסלקט. אבחנו אותי בכיתה א' ולא ידעו מה לעשות איתי. התסכול התבטא בהרבה אגרסיות. מכיתה א' עד ו' הייתי יותר ברחוב ובבית מאשר בבית הספר. בכיתה ז' עדיין לא ידעתי את הא' ב'. גדלתי באזור מוחלש והסתובבתי הרבה בחוץ. נתקלתי באנשים שפחות צריכים להיות איתם. עישנתי ושתיתי אלכוהול. גם ההורים שלי עישנו ובכל מקום בבית היתה מאפרה", מספר ים רביציקי (28), בזוגיות, עובד חברת חשמל, מקיבוץ זיקים.
"בהתחלה הייתי 'משאיל' מאמא שלי סיגריות, או שהייתי קונה סיגריות בודדות ומעשן אותם מאחורי המכולת. בגיל 14 אני וחבר שלי היינו מעשנים קופסה ביחד. בגיל 16 כבר עישנתי קופסה ביום, מרלבורו אדום, שהיה סוג של סמל סטטוס. אני והפוזה. בצבא עישנתי יותר, עד שהגעתי לשתיים וחצי קופסאות ביום. בגיל 20 החלטתי להפסיק לעשן והצלחתי עד גיל 21, אם כי בכל פעם שראיתי סיגריה, התחשק לי לעשן. בגיל 21 חבר טוב שלי נהרג, הוא היה כמו בן משפחה וחזרתי לעשן ברמה מוגזמת".
"כל הזמן רציתי להפסיק לעשן. אני אסמטי. הרגשתי שהסיגריות מעייפות אותי ושאני לא נושם כשאני עולה במדרגות. גם ההוצאה הכלכלית היתה מטורפת - הוצאתי כמעט 2,300 שקלים על סיגריות".
"אני איש של אהבה חיוך נתינה. יש לי כישרון טכני פנומנלי וידע שרכשתי עם השנים. אני יודע לעשות הכל בידיים, למשל לפרק את הג'יפ שלי מא'–ת'. עבדתי מגיל 13. בגיל 20 פתחתי עסק עצמאי. אני קם כל בוקר בידיעה שבא לי לאכול את העולם. מציב לי יעדים ומגשים כל חלום".
"לגמילה הגעתי כל כך חדור מטרה, נחוש להיגמל. שטפתי את האוטו לפני, החלפתי בגדים, נשמעתי לכל ההנחיות וזה היה כמו קסם. יצאתי מהטיפול ומאז אני לא יכול להריח סיגריות. הייתי בליין והיום אני מתבעס לצאת למועדונים ולברים בגלל ריח העשן. חברה שלי מעשנת, עדיין חושבת שזה כייף לעשן ושהיא תוכל להפסיק מתי שתרצה. אבל הסיגריות יותר חזקות מהבנאדם וההתמכרות לעישון היא דפוס התנהגות רעיל".
"אחרי הגמילה התחלתי להריח וליהנות מהאוכל. בסוף היום אני עדיין מריח את הבושם על גופי. הפסקתי לעשן ב-7.1.20. אני חצי שנה בלי סיגריות, גאה בעצמי מאוד שהפסקתי לעשן. הרגל מיותר".
משלוש קופסאות ביום לאפס משיכה לסיגריות
"אני פרמדיק מתנדב בזמני הפנוי. רואה אנשים עם מחלות ריאה וחוסר חמצון בדם, בעקבות עישון ממושך. אני זוכר שפיניתי לבית חולים, אדם שהיה במצב חוסר חמצון של הדם. אחרי חודש ראיתי אותו עם חמצן ברחוב ולא רציתי להגיע למצב הזה", מספר אריה טל (41), נשוי, אב לשני ילדים, מנהל בטויוטה, מכרמיאל.
"התחלתי לעשן בכיתה ז', בגיל 13, בגלל החברה ומשם הכל היסטוריה. כבר בכיתה ט' הייתי נוסע לפנימייה עם פאקטים. התחלתי עם חצי קופסה ביום וכשהחלטתי להיגמל עישנתי 3 קופסאות, כלומר 60 סיגריות ביום. הייתי מדליק את הסיגריה הראשונה בבוקר. ועובר מסיגריה לסיגריה, כמעט עד שהלכתי לישון. הסיגריות היו תחליף להכל, גם לאוכל. למסקנה שאני צריך להפסיק לעשן כשהעישון התחיל להפריע לי ביום יום: כשהשיעול בבוקר והקושי לעלות במדרגות גרמו לי להרגיש זקן".
"כל השנים ראיתי פרסומות של אנשים שנגמלו באברהמסון ולא האמנתי. לטיפול נכנסתי אחרי שעישנתי סיגריה. אחרי הטיפול בבית לא הרגשתי משיכה לעישון. פחדתי מיום העבודה, כי תמיד הסתובבתי עם סיגריה בפה. ועד עכשיו, כמעט שנה אחרי הגמילה, אין לי שום משיכה לסיגריות. אשתי מעשנת 3 קופסאות ביום, והעישון שלה לא מפריע לי"!
"כל מי שכינה אותי בשם קטר ורואה שאני לא מעשן שואל איך הפסקתי? כשניסיתי להפסיק לעשן לבד תמיד נלחמתי ללא הצלחה. אחרי הגמילה באברהמסון השתחררתי לחלוטין מהדחף להדליק סיגריה. אברהמסון צדקו כשהבטיחו שיצליחו לגמול אותי מעישון".
"עישון הוא מסכן חיים"
"התחלתי לעשן בגיל 20, כשהעישון היה באופנה. תמיד עישנתי קופסה ליום. עם השנים הפסקתי לעשן בבית ובאוטו כי נגעלתי. אחר כך ניסיתי להפסיק לבד, הפסקתי לכמה חודשים וחזרתי לעשן, בדרך כלל כי משהו הכעיס אותי. ושוב הפסקתי לעשן במשך שנה, ובגלל החברה שוב חזרתי לעשן. לא היו לי הרגלים של אני חייב סיגריה אחרי קפה, או אחרי האוכל. הייתי בעיקר מעשן חברתי", מספר מיכאל גוסקוב (42), עצמאי ובעליה של חברת נכסי גוסקוב - שירותי ניהול למבנים מסחריים ושירותי נקיון למשרדים. נשוי ואב לשני ילדים, מפתח תקווה.
"בערך מגיל 35 ידעתי שאני לא נהנה מהעישון ושהוא מפריע לי בחיי היום יום, ופוגע בבריאות שלי. היו לי קשיי נשימה, ליחה, לא יכולתי להירדם, הרגשתי שאין לי אוויר ושאני נחנק. הרגשתי רע עם העישון, שהפך למיטרד ולמרות זאת, לא הצלחתי להיגמל בכוחות עצמי. הייתי אומר לעצמי שהיום אני לא מעשן וב-11 בבוקר הייתי נשבר ומדליק סיגריה ראשונה. אם הייתי מצליח להחזיק יומיים בלי סיגריות, הייתי מרגיש תחושת חרדה וכעס ומתפרץ על כל מי שבסביבה ותמיד חזרתי לעשן".
"קרוב לגיל 40 הבנתי שאני סובל. אני חושב שמוצרים שמכילים ניקוטין ואלכוהול עם למעלה מ-40% אלכוהול צריכים להיכלל ברשימת הסמים האסורים, כי צריכה מוגברת מהם מסכנת חיים".
"לאברהמסון פניתי כשבתוך תוכי הבנתי שאני לא מסוגל להפסיק לבד, שאני חסר אונים ושאני צריך עזרה. ידעתי שלבד אין סיכוי שאצליח. אחרי הטיפול חזרתי למשרד שלי, ובתוך תוכי עדיין התלבטתי אם להדליק סיגריה, אבל לא הרגשתי משיכה לסיגריה. למחרת בבוקר חשבתי לעצמי, למה שאני אכניס את הרעל הזה לפה ואחרי כמה ימים הרגשתי כאילו מעולם לא עישנתי".
"עד היום אני לא יכול לשבת ליד מעשנים. ריח הסיגריות גורם לי להקיא. אנשים אומרים לי שהשתניתי ושנעשיתי יותר רגוע וקשוב. הגוף שלי החלים אחרי שהפסקתי לעשן: בדיקות הדם שלי טובות, הכולסטרול ירד ואני לא צריך לקחת תרופות. לחץ הדם שלי תקין, הפסקתי לקחת מדללי דם. בחרתי להפסיק לעשן ולשמור על התזונה שלי. אני מאוזן ורגוע".
"ניסיתי להפסיק לעשן הרבה פעמים"
"בגיל 40, אחרי 24 שנים של עישון קופסה לקופסה וחצי ביום, חליתי באסתמה ואחר כך במחלת ריאות כרונית .(COPD) סבלתי מקוצר נשימה, לא יכולתי ללכת יותר מכמה צעדים והתקשיתי לעמוד הרבה. אושפזתי הרבה פעמים עם התקפים של אסתמה. באשפוז האחרון כמעט עשו לי פיום קנה, בגלל קוצר נשימה חריף. חזרתי מבית החולים ולא עישנתי חודש.
"אבל גם אחרי כל האשפוזים הייתי חוזרת לעשן את אותה כמות סיגריות, עד לפני חצי שנה כשהמצב שלי החמיר. בערב שבת הגעתי עם תפקודי ריאה רעים מאוד לבית חולים בניידת טיפול נמרץ וזה הפחיד אותי", מספרת רותי בן שמחון (63) מירוחם, אמא ל-3, סבתא ל-6 נכדים, הגדול בן 22 והקטנה בת שלוש, שנגמלה אחרי 45 שנים של עישון מאסיבי. "לפני הגמילה הייתי צמודה לחמצן ולאינהלציה כל שעה עגולה, כי לא היה לי אוויר בגלל הסיגריות. היום אני כבר לא נזקקת לאינהלציה".
"אהבתי לעשן מאוד. ברחתי לסיגריות, הן הרגיעו אותי, עשו לי טוב והיו הזמן שלי עם עצמי. בעלי עישן לתקופה קצרה, אבל הוא לא היה מכור כמוני. אצלי זו היתה התמכרות. הייתי חייבת סיגריות, ואם לא היו לי בבית, הייתי מעשנת בדלים. התחלתי לעשן בגיל 16 עם החברה. כמעט כולם עישנו מסביב והסתקרנתי. רציתי לנסות גם, להיות אחת מהחברה, אם כולם מעשנים אז גם אני. התחתנתי בגיל 18, ורק אחרי הנישואין התחלתי לעשן בגלוי. מספר הסיגריות היה תלוי ביום. אם היה לי מצב רוח. אם הייתי עצבנית, או סביב משברים".
"ניסיתי להפסיק לעשן הרבה פעמים, לתקופות של שבוע עד שלושה שבועות, אבל תמיד חזרתי לעשן. אחרי כל האשפוזים בתי לחצה עלי להפסיק לעשן והחלטתי שאני מנסה עזרה מקצועית. לעצמי חשבתי שלא יכול להיות שאחרי 45 שנים אפסיק, אבל הצלחתי. בזכות אברהמסון השתחררתי מהדחף. בזכות הגמילה אני כבר לא זקוקה לאינהלציה לפני כל פעולה. אני יושבת בקרבת מעשנים וזה לא מפריע לי".
"כל מי שמכיר אותי ושומע שאני לא מעשנת חושב שאני מעשנת בסתר, כי הייתי כזו מכורה, אבל אני יודעת שאם אעשן אני מרמה רק את עצמי".
בשיתוף אברהמסון
לפנייה לכתב/ת 
