אחרי גיל 60: הנשים שעזבו הכל ולמדו אמנות
חיה, מיכאלה ונחמה תצגנה תערוכות יחיד לראשונה בחייהן בסיום 4 שנות לימודי אמנות - והן כבר עברו את גיל 60. "ההתרגשות עצומה" הן אומרות רגע לפני הפתיחה ומספרות על הרגע שהחליטו לעשות שינוי
המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
להתמסר לאהבת הלב - בגיל מבוגר. חיה, מיכאלה ונחמה עזבו, בגיל מבוגר את עיסוקי היום יום שלהם והתמסרו ללימודי אמנות אינטנסיבים במדרשה לאמנות.
הנשים חלקו 4 שנים אינטנסיביות של לימודי אמנות במדיומים של פיסול, ציור, צילום ווידאו כאשר הן חולקות את ספסל הלימודים עם סטודנטים בני 20 פלוס.
כעת, רגע לפני תערוכות יחיד ראשונות שלהן וחשיפת האמנות שלהן בפני הקהל הרחב הן מספרות על הדרך יוצאת הדופן שעברו.
עוד במדור 60 פלוס:
במיוחד למבוגרים: מורה דרך מטבריה ממליץ
5 טיפים לשמירה על העור כשעוטים מסכה 3 דרכים למציאת אושר בתקופות קשות
חיה: מניהול בהיי-טק לעולם הצילום
חיה שפס-אבטליון, בת 64 לא האמינה שתלמד אמנות בגיל מבוגר "מעולם לא חשבתי שאתמסר בצורה כה טוטאלית לאמנות". היא מספרת היום "הגעתי ממקום כל כך אחר, בעיצומה של קריירה מבוססת. המעבר עד היום לא ברור לי".
"הכל התחיל שנסענו לרילוקיישן ללונדון לתקופה של 3 שנים, בעלי קיבל הצעת עבודה שקסמה לנו והחלטנו לנסוע. זה היה זמן בו כבר יכולתי להרשות לעצמי לעבוד מעבר לים כיועצת עצמאית בתחום של "ניהול איכות" בהיי טק. עד לאותו זמן עברתי דרך ארוכה בעולם שכולו מדדים, חישובים, מתודות ואנליזות. שעות ארוכות מול מחשב, ישיבות ונהלים".
"הזמן שחיינו בלונדון פתח לי אופק חדש, מצאתי את עצמי משוטטת במוזיאונים ובגלריות ונמשכת בעיקר לצילום. הסקרנות היתה כה גדולה עד שהחלטתי ללמוד צילום באופן מקצועי - ונרשמתי ללימודים טכניים של צילום".
"נפתח בפני עולם שפשוט שאב אותי", מספרת חיה בהתרגשות "רק רציתי להעמיק את הידע. עוד לפני שחזרנו לישראל כבר היה לי מאוד ברור שאני עוזבת הכל והולכת עד הסוף – ונרשמתי ללימודים במדרשה לאמנות".
"היום אני מודה שאחרי 4 שנות לימוד יש התרגשות עצומה להיות לפני תערוכת יחיד ראשונה. זה מעמד מחייב, מגיעים אנשי מקצוע מהתחום וזו בעצם יריית הפתיחה שלי לקראת מסלול חדש".
צפו בעבודתה של חיה שתוצג בתערוכת היחיד הראשונה שלה:
"בעבודות הצילום שלי אני בוחנת אספקטים של אור, מרחב וזמן, כאשר האור משמש בה כחומר של ממש", מסבירה חיה על תהליך העבודה שלה. "אני מצלמת אור טבעי ומלאכותי, בעיקר ממיצבי אור של אמנים במוזיאונים וגלריות, באמצעות צילום ישיר, עם חשיפה ארוכה ובשילוב פעולה פיזית של הנעת הגוף והמצלמה וכך נוצרים צילומים מופשטים".
"העבודות שלי עוסקות בתהליך הצילום עצמו, אין בהם פשר מובהק או רמז למציאות ובכך הם גורמים לצופה להאט את המבט, להתבונן ולהטעין את היצירה במשמעות מעולמו הפנימי. אנרגיה של אור קשורה בעיני למחזור החיים, לתנועה ולהמשכיות ואני מקווה שזאת האנרגיה שתעבור לצופה".
נחמה: בגיל 70 מרגישה בבית בשדה לא מוכר
נחמה שלף , בת 70 "לא הרבה אנשים מחליטים בגיל 70 להפוך לאמנים", היא אומרת בחיוך. "בטח לא כשהעבירו את רוב חייהם בתחומים שונים לחלוטין, כמוני, שהגעתי מניהול הנדסי, ועבדתי בפיתוח ארגוני במשך שנים רבות".
"אני מהאנשים שאו שהם עושים משהו באופן רציני או שהם לא עושים אותו בכלל, ולכן החלטתי שאם אני רוצה לעשות שינוי ולהיכנס לעולם האומנות, אני צריכה ללכת עד הסוף וכך התקבלה ההחלטה להירשם ללימודי תואר ראשון באמנות. זאת היתה צלילת עומק לעולם חדש וזר. ועברתי במהלך ארבע השנים האחרונות טרנספורמציה מוחלטת. אני מרגישה הכי בבית בשדה שהיה לי לא מוכר".
"המעבר לעולם האומנות בגיל מבוגר יחסית אולי נשמע בלתי-שגרתי, אבל האמת היא שלאורך השנים תמיד חייתי חיים בלתי שגרתיים". אומרת נחמה בכנות ומסבירה "אני בזוגיות עם בת זוג מזה 32 שנה ואפשר לומר שקצת הקדמתי את זמני, יציאה מהארון לפני 25 שנה היא רעידת אדמה בכל מובן, והיום אני יכולה לומר בשלמות מוחלטת שהמהלך היה שווה. אני ובת זוגי חולקות 3 ילדים ושמונה נכדים המסבים לנו אושר רב".
"היום, רגע לפני תערוכת היחיד הראשונה שלי במדרשה, אני מרגישה ברגע שיא של חיי, עכשיו רק נותר לחכות לתגובות המבקרים", היא מוסיפה בהתרגשות.
על תערוכת היחיד: "בתערוכה אני מציגה עבודות שאני עושה על ידי פיסול באדמה. אלה תהליכים ארוכים ומורכבים של הקשחת חול וייבושו. בכלל אני מאוד מתחברת ליסודות, לטבע", מסבירה נחמה.
"התערוכה כוללת גם וידאו של סופה שצילמתי בחוף פלמחים. חיברתי בין המימד הקולי לחזותי ותרגמתי את צלילי הסופה לדימויים חזותיים".
מיכאלה: רגילה ללכת נגד הזרם
מיכאלה זייתון, בת 60 עוסקת באמנות כל חייה אבל הרגישה שהיא צריכה בגיל מבוגר ללמוד מחדש. "נולדתי וגדלתי במושב ניר בנים, ומיד אחרי הצבא עברתי לגור בתל אביב, בה אני גרה עד היום". היא מספרת "שהגעתי לעיר הגדולה היה לי ברור שאני נרשמת ללימודי אמנות, זה היה כמעט מתבקש באווירת הבוהמה הכללית ששררה בעיר".
"נרשמתי ללימודי אמנות לתואר ראשון במדרשה לאמנות ואחר כך ללימודי תואר שני ולמעשה מאז ועד היום זה העיסוק העיקרי שלי. אני חיה את שדה האמנות, מלמדת אמנות וסובבת סביבה".
"לקראת גיל שישים נרשמתי שוב ללימודים, נכון זאת עמדה משונה ממשהי שחיה את המקצוע", היא מודה ומסבירה "אמנות היא דינאמית היא משתנה ומתפתחת והרגשתי שאני צריכה שוב לעבור למידה מחודשת".
"מאחר שמעולם לא הצגתי תערוכת יחיד, רציתי לעבור תהליך משמעותי שיכין אותי לרגע הזה. כמי שרגילה להיות חריגה בבחירות החיים שלה, אישה שבחרה לא להתחתן וללדת ילדים, כמי שרגילה ללכת נגד הקונבנציות, תערוכת יחיד ראשונה בגיל שישים היא אירוע שאני מחבקת".
על תערוכת היחיד: "אני מתרגמת שוטטות ברחובות לצילומים ולאובייקטים. בתערוכה מוצגים על הקירות צילומי בניינים ומרחבים עירוניים, ועל הרצפה חפצים יומיומיים, שעברו טיפול מינימלי" היא מסבירה.
"מה שנראה בתחילה כשיירים מקריים, מבקש קשב של הצופה. כך מתגלים קשרים בין האובייקטים המונחים לבין הצילומים. אוסף ההערות הקטנות, כמו עבודות משרדיות, הופך לארכיון שקט, בו מתוייקים רחשים, רעשים, צללים, חורים וטקסטורות קוצניות".
תערוכות היחיד של חיה, נחמה ומיכאלה יפתחו ביום רביעי ה-25 באוגוסט בקמפוס "המדרשה לאמנות" שבבית ברל בכפר סבא. הן פתוחות לקהל ללא תשלום, בהתאם להנחיות התו הסגול.
המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
