פציעות בשריר: איך הן קורות - ומה הדרך הנכונה לטפל בהן
בניגוד למה שרובנו נוהגים לחשוב, פציעות שריר לא שכיחות רק בקרב ספורטאים מקצועיים. איך פציעות כאלו נגרמות, ויותר חשוב - מהי הדרך הנכונה לטפל בהן
פציעה בשריר - לרוב כשחושבים עליה היא נשמעת מאוד רחוקה, כמו עוד משהו שקורה רק לספורטאים מקצועיים. לרוב מדובר במתיחה, קרע של השריר עצמו, או נזק בחיבור של השריר עם הגיד, ולא - זה לא באמת קורה רק לספורטאים. זה יכול לקרות לכולם - במהלך פעילות היומיום, בעת הרמה של משא כבד, בזמן פעילות גופנית, או סתם תוך כדי עבודה.
כתבות נוספות:
לעשות מתח בתחנת האוטובוס - חדר כושר במתקני הרחוב
תרגיל אחד, עשרות גרסאות: מהי האחיזה הטובה ביותר לתרגיל המתח?
גם בלי ללכת למכון: 3 הפעולות שישאירו אתכם בכושר
המערכת השרירית בגוף היא מבנה מורכב שמטרתו ביצוע תנועה באמצעות כיווץ והרפייה באמצעות מנגנונים סבוכים ומורכבים. השרירים שלנו הם אלסטיים, בעלי יכולת להתקצר ולהתארך, והם עובדים באמצעות גירויים עצביים מהמוח. המבנה שלהם מורכב ממספר רב של תאים מאורכים, ומכאן שקרע בשריר הוא בעצם קרע של הסיבים הללו, באיזור החיבור לגיד או בבטן השריר עצמו.
פציעות שריר מהוות 10%-55% מכלל פציעות הספורט. במרבית המקרים הן מתרחשות כתוצאה מכוח מתיחה גדול מדי המופעל על סיבי השריר, כאשר הכוח החיצוני הפועל על השריר גדול מיכולת הכיווץ שלו. הדבר יכול לנבוע מחבלה חיצונית ישירה (כמו "רגל עץ"), או קרעים מיקרוסקופיים מצטברים כתוצאה מפעילות חוזרנית שאינה הדרגתית או מותאמת.
השרירים המועדים לפציעה הם שריר הסובך (Gastrocnemius), שריר הירך האחורי (Hamstrings) ושריר הדו ראשי בגפה העליונה (Biceps). עם זאת, לכל ענף ספורט פציעות ייחודיות לו. קיימת שכיחות גבוהה של פציעות שריר בענפי ספורט הדורשים בעיטות, שינויי כיוון או האצות פתאומיות כמו כדורגל, כדורסל, טניס או אמנויות לחימה.
אבחון פציעות שריר
את פציעות השריר נהוג לחלק לפי רמות חומרתן:
● דרגה 1: פגיעה מינימלית בסיבי השריר שתוגדר גם כמתיחה של השריר. הביטוי יהיה נפיחות קלה, חוסר נוחות וירידה מזערית בכוח ובתפקוד השריר.
● דרגה 2: קרע חלקי של סיבי השריר המערב פחות מ-50% מסיבי השריר, המתבטא בכאב קל, שטף דם מקומי קטן, נפיחות, איבוד כוח ותפקוד משמעותיים יותר של השריר. הפציעה תורגש כמו "מכה חדה" בשריר.
● דרגה 3: קרע מלא של רוחב השריר, המתבטא בכאב חזק, שטף דם נרחב ומשמעותי, ונפיחות והגבלה משמעותית בתפקוד.
אבחנה תיעשה על ידי רופא או פיזיותרפיסט לפי מנגנון הפציעה והבדיקה הקלינית. בבדיקה הקלינית הפיזיותרפיסט או הרופא יבצע הסתכלות ויחפש שטפי דם, נפיחות (המצביעים על דלקת מקומית שנגרמה כתוצאה מהפציעה) או שינוי במבנה השריר. בנוסף, הוא אף יבדוק את כוח השריר ואת טווחי התנועה של הגפה והאם מופק כאב בזמן מתיחה וכיווץ.
לדוגמא, בבדיקה של קרע בגיד אכילס ייתכן ונראה נפיחות ושטף דם מעל העקב. המטופל יתלונן על כאב מקומי ובבדיקה יתקשה לבצע תנועה של פוינט - עלייה על הבהונות של הגפה הפגועה. בנוסף, המטופל יספר לרוב כי שמע בעת הפציעה "קנאק" מלווה בכאב חד.
גיבוי של האבחנה יכול להיעשות באמצעות בדיקת US או MRI. לעתים רופא ימליץ על שימוש בתרופות אנטי דלקתיות כדי להפחית את הכאב ורמת הדלקת המקומית, הבאה לידי ביטוי בכאב, חום, נפיחות ואודם מקומי.
ממה מורכב תהליך השיקום?
תהליך השיקום של קרע בשריר יותאם על פי שלבי ההחלמה של הרקמה. השלב הראשון הוא שלב ההרס והוא מתרחש בין 3-7 ימים. לאחריו מגיע שלב התיקון המתרחש בין 4-21 ימים, ולבסוף שלב הבנייה מחדש המתרחש בין 14 יום למספר חודשים עד שנה.
בשלב הראשון, שלב ההרס, נשתמש בעיקרון ה-(RICE - (Rest, Ice, Compression Elevation - מנוחה יחסית של ימים בודדים בה נפחית עומס מהגפה. אין זה אומר שלא נישא כלל משקל על הרגל, אלא ניעזר באביזר עזר כמו קביים. זאת על מנת להפחית עומס מהשריר וכדי להימנע מתבנית הליכה עם צליעה.
השימוש בקור מיועד לזירוז ריפוי הדלקת והנפיחות באמצעות מנגנון היצרות של כלי דם. בקור רצוי להשתמש למשך זמן מוגבל בלבד של עד 10 דק על מנת למנוע הרחבת כלי דם, תופעה המתרחשת בזמן ממושך יותר. חבישה והרמה של הגפה מיועדות לעודד הפחתה של הנפיחות. מנוחה וחוסר תנועה לזמן ארוך מדי עלולות לגרום להגבלות בשריר ובמפרק, ועיכוב בשיקום.
בשלב השני, שלב התיקון, תתחיל היווצרות רקמת צלקת והתחדשות סיבי השריר, שיאפשרו לשריר לחזור לכוח ולטווחי התנועה מלאים ללא סכנה של קריעה מחדש. בשלב זה ניתן להתחיל בהפעלה אקטיבית הדרגתית שבה המטופל משתמש בשריר ויוצר תנועה, תוך שליטה ברמת הכאב.
הפיזיותרפיסט יעריך טווחי תנועה במפרקים המעורבים ואת היכולת התפקודית של הגפה, ובהתאם אליהם יתוכנן התהליך הטיפולי. הטיפול יכלול מתיחות מבוקרות של השריר בשאיפה לשיפור הדרגתי של טווחי התנועה במפרקים הסובבים אותו. בנוסף, ישולבו תרגילי חיזוק לגפה כולה ולא לשריר הפגוע בלבד. התרגול והמתיחות יבוצעו בטווחים ובעצימות שאינה גורמת לכאב.
בנוסף, מחקרים רבים מצאו חשיבות בחיזוק שרירי הליבה והמייצבים בתהליך השיקום. הפיזיותרפיסט יעשה שימוש בתחילה בתרגול איזומטרי - כיווץ שריר סטטי ללא תנועה, בזוויות שונות.
כאשר התרגילים יבוצעו ללא כאב יתווספו לתוכנית גם תרגילי חיזוק קונצנטריים - תרגילים בהם השריר מתכווץ ומתקצר תוך כדי ייצור כוח, עם וללא נשיאת משקל. לדוגמא, בתרגיל כפיפת מרפקים השלב הקונצטרי הוא זה שבו היד עולה לכיוון הכתף.
הטיפול יכלול תרגול לשיפור השליטה השרירית של הגפה כולל תרגול פרופריוצפטיבי על משטחים ניידים כמו פיתה, פטריה או בוסו. הפיזיותרפיסט אף יוכל להשתמש גם באמצעי טיפול נוספים כמו גלי קול (אולטרסאונד) שמטרתם לזרז תהליך ריפוי דלקת, גירוי חשמלי (אלקטרותרפיה) להפחתת כאב, טייפינג מסוגים שונים ודיקור מערבי.
בשלב השלישי, לפי רמת הכאב והתקדמות המטופל, רמת התרגול תעלה ותשלב תרגול ספציפי לרמת וסוג הפעילות של המטופל. התרגול בשלב הזה יכלול תרגול פליאומטרי הכולל זריזות רגליים, שינויי כיוון, קפיצות ונחיתות. לדוגמא, מטופל המעוניין לחזור לריצה למרחק קצר יבצע בשלב זה של השיקום תרגול המדמה את טכניקת הריצה, אשר יכלול מרכיבים כמו ניתורים, ויבנה בהדרגה את יכולת השריר להתמודד עם הדרישות ממנו.
בשלב זה ספורטאים יחזרו לתרגל פעילויות ספציפיות לספורט בו הם מתחרים ויפעלו על פי פרוטוקול של פיזיותרפיסט ומאמן. חזרה מוקדמת ועוצמתית מדי לפעילות גופנית עלולה להוביל לחזרה של הקרע והפיכת הפציעה לכרונית. מסיבה זו החזרה תוחלט על ידי שיקול של הפיזיותרפיסט ותאושר כאשר טווח התנועה יהיה זהה לצד הבריא וכאשר יהיה כוח שרירי מספק ללא כאב.
כאשר מדובר על קרע חלקי מדרגה שנייה הפרוגנוזה לחזרה לפעילות תהיה תוך 4-6 שבועות. כשמדובר בקרע מלא השיקום עשוי לערוך כשלושה חודשים כאשר הצפי לשיבה לפעילות מלאה הוא סביב חצי שנה.
מניעה - הפתרון הטוב ביותר
ברוב המקרים קרע בשריר יחלים באופן מלא באמצעות טיפול שמרני בפיזיותרפיה, אך במקרים מסוימים יומלץ על טיפול ניתוחי. בדרך כלל כאשר מדובר על קרע בדרגה שלישית, כאשר אין התקדמות בשיקום שמרני, או כשמדובר בספורטאי המחויב לחזור לפעילות במהרה.
את הניתוח מומלץ לבצע בשלושת השבועות הראשונים מהפציעה על מנת להשיג תוצאות אופטימליות, כאשר לאחר הניתוח תהיה תקופה קצרה של חוסר תנועה יחסית של הגפה המנותחת. תחילת התהליך השיקומי בפיזיותרפיה ונשיאת משקל יתרחשו בתוך כ-2-4 שבועות בהתאם להנחיות המנתח.
חשוב לציין שהטיפול הטוב ביותר לפציעה של השריר הוא בעצם הניסיון למנוע אותה. על מנת למנוע פציעות שריר חדשות ופציעות חוזרות נצטרך לבחון את גורמי הסיכון המעורבים, כאשר ישנם גורמים הניתנים לשינוי וכאלו שלא.
בין הגורמים הניתנים לשינוי ניתן למנות חוסר איזון שרירי, עייפות, חולשת שרירים, וחוסר בגמישות שרירית. בנוסף, ציוד שאינו מתאים כמו נעליים בלויות ותכנית אימונים שאינה מאוזנת ואינה בנויה באופן הדרגתי גם יכולים להוות גורמים תורמים לפציעה מסוג זה.
גורמים שלא ניתנים לשינוי הם גיל ופציעה קודמת באותו המקום. קיים סיכון של 20%-30% לקרע חוזר באותו השריר בשלושת החודשים שלאחר החזרה לפעילות ספורטיבית, לפיכך המניעה תתמקד כמובן בגורמים הניתנים לשינוי. הפיזיותרפיסט יתאים תוכנית המתמקדת בשיפור הגמישות, הכוח השרירי והסבולת, ייתן הדרכה מתאימה לביצוע חימום לפני פעילות, ויפעל למזעור רמת הפעילות בזמן עייפות.
הכותבים: קימברלי שפלן, אילנית אברון, וד"ר סאם ח'מיס, איימקס - המרכז הישראלי לפיזיותרפיה וניתוח תנועה
וכיצד נגרמת פריקת כתף? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
