"למרות הסוכרת, פתאום אני שוכח שאני חולה"
אבנר כוכבי, בן 64 מעפולה חלם תמיד להגיע לרגע בו יוכל ולו למספר שעות לשכוח שהוא סוכרתי, ולהפסיק לפחד מהמחלה. הוא הצליח להגשים את החלום שלו
בשיתוף מדטרוניק
את הסוכרת שלי מסוג 1 קיבלתי במתנה בזמן שירותי הצבאי ממש בתום מלחמת יום הכיפורים, בהיותי נער בן 19 וחצי. כשהיא התפרצה אצלי היא התפרצה בבת אחת, בכל הכח ותוך שבוע ימים כבר שיחררו אותי מצה"ל. מאז אני והסוכרת שלי, " צוות לעניין" ואנחנו הולכים יחד צמוד כבר למעלה מ-40 שנים.
ידענו ימים קשים בזוגיות המוזרה הזו שלנו, אני שהתעסקתי בספורט ושיחקתי כדורסל הייתי תמיד עם מודעות לתזונה נכונה ולמרות זאת לא הצלחתי להישאר מאוזן לאורך זמן. לעיתים רבות הייתי מגיע עד לכדי עילפון בגלל מצבי היפוגליקמיה בהם הסוכר שלי ירד נמוך מידי. המצבים האלה הביאו אותי לא פעם לאשפוזים. פעמים האשפוז ארך מספר ימים בלבד ופעמים לתקופות ארוכות יותר. היו תקופות בהם הייתי מתאשפז אחת לחודש.
גם את עבודתי כמורה ומחנך בישראל, נאלצתי להפסיק בגלל התקפי ההיפוגליקמיה, אותם חוויתי במהלכי שיעור אל מול התלמידים. זה לא כל כך נעים לתת לתלמידים שלך לראות אותך במצב הזה ומכיוון שלא יכולתי לדעת מתי זה יקרה החלטתי שאני מפסיק ללמד.
הרגשתי שהסוכרת הפכה את כל החיים שלי. משלב מסוים איבדתי שליטה על חיי והחלטתי שאין לי ברירה, אני חייב למצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם המצב. זה דרש ממני תשומות נפש, השקעה רבה בהתעסקות במחלה, וחיפוש אחרי ידע רב. אבל, ככל שניסיתי לשלוט באיזון הסוכר שלי גיליתי שאין לי את הכלים הנכונים להתנהל איתה.
בתחילת הדרך שלי עם הסוכרת, בדיקות הדם היו נעשות אחת לחצי שנה ולא היה שום מעקב על מצב רמות הסוכר בזמן אמת, לכן לא הייתה לי בכלל אפשרות לדעת מה מצבי האמיתי ורב הזמן הרגשתי פשוט רע מאד. סבלתי מסחרחורות, מחוסר מיקוד ועוד. לימים, כשהתחלתי להשתמש בסנסורים ואחר כך במשאבות האינסולין, נראה היה שזוהי תחילתה של דרך חדשה.
יכולתי לדעת ולעקוב ולהתאים את סדר היום שלי למצב הסוכר, אך עדיין עבדתי בניהול המחלה מסביב לשעון, כדי לא להגיע למצבים מסכני-חיים. כך למשל, סיגלתי לעצמי לאכול תמיד את אותו המזון בשעות קבועות. שנים אכלתי את אותו סוג לחם עם אותם ממרחים ואותן פחמימות. אני לא מכיר רבים שהיו מצליחים לשרוד את זה, אבל ביחס של עלות ותועלת זה היה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות. זה הגן עליי מסכנות הסוכרת, וככה בעצם הצלחתי למנוע עליות או ירידות חדות ברמות סוכר.
לצערי, השנים הרבות של חוסר האיזון ברמות הסוכר עשו את שלהן, ופיתחתי מחלות נלוות המתבטאות אצלי בעיקר במערכת העצבים. איבדתי תחושה בכפות הרגליים, ואני מרגיש כאילו אני הולך על ספוג. אני מאבד פעמים רבות את שיווי המשקל, מה שגורם לי למעוד וליפול לעיתים קרובות. כיום אני חייב להיעזר במקל הליכה. הסוכרת שלא מאוזנת גרמה גם לכאבים חזקים בידיים וחוסר תחושתיות, שמשפיעה עלי בהתנהלות הכי בסיסית ויומיומית, אפילו ברמה של תפעול דברים פשוטים.
אבל, לפני מספר חודשים זכיתי בתפנית הכי גדולה של חיי. לארץ הגיעה מערכת שבודקת את רמות הסוכר בגוף, ומחליטה על רמות האינסולין, בשם מינימד 670. בפעם הראשונה בחיי עם המחלה, אני מרגיש בטוח. מערכת כמעט אוטומטית לגמרי שמקבלת החלטות מסביב לשעון. יש מה שמפקח עליי, ואני יכול להשתחרר מהעיסוק המתיש לאורך כל היום במחלה שלי.
המערכת הזו בודקת אותי באופן רצוף 288 פעמים ביממה ומחליטה, מווסתת ומזליפה אינסולין באופן אוטומטי ומותאם לי אישית לפי ההרגלים שלי והצרכים שלי. בכך היא מצליחה להביא אותי להיות רב הזמן להיות עם סוכר ברמות תקינות. לאחר שנים רבות, חזרתי לאכול כמעט כל מה שבא לי. פתאום נזכרתי בטעמים של אוכל מסוגים שונים בהם לא נגעתי שנים.
חזרתי לפעילות גופנית, אומנם בתוך הבית אבל הגוף שלי זז. אני לא סובל יותר מהתנודות הקיצוניות ברמות הסוכר, מהן סבלתי כל כך הרבה שנים. אני אפילו מוצא את עצמי פתאום שוכח שעות רבות שאני חולה. ועכשיו בתקופת הקורונה, זה עוד יותר חשוב. כל הזמן מתפרסמות כתבות על הסכנות שיש על הקורונה לחולי סוכרת, ואני יודע שכל עוד המערכת עובדת אני מאוזן ומוגן.
אני גם לא צריך לרוץ למרפאה לביקורת, הרופא רואה את כל הנתונים של המערכת ויודע לייעץ לי על הטיפול מהבית. אני כבר מספר חודשים עם המערכת הזו ותוך זמן קצר יחסית, אני מרגיש שהגשמתי את החלום שלי. פתאום יש לי מלא זמן להתעסק בחיים שלי, אני פתאום יכול להתנהל, להתנהג ולחיות כמעט כמו בנאדם רגיל.
בשיתוף מדטרוניק
לפנייה לכתב/ת 
