|
הנה, כמובטח:
דעתי על אבחון דידקטי ואבחון לקויי-למידה:
ליקויי למידה אינם ייחודיים ללמידה אקדמית. אמנם, במערכת החינוך שלנו מתייחסים לליקויים האקדמיים כגון דיסלקסיה (ליקוי קריאה ייחודי), דיסגרפיה (ליקוי כתיבה ייחודי), דיסקלקוליה (ליקוי ייחודי בחשיבה חשבונית) וליקויי קשב וריכוז, אבל קיימים ליקויים בהתמצאות, ליקויים בקריאת המפה החברתית, ליקויי שפה ייחודיים ועוד.
אבחון פסיכולוגי הוא כלי שאינו מתאים לאבחון לקויי-למידה: באבחון פסיכולוגי נקבע ציון משוקלל של מנת המשכל, ובמקרים רבים נבדקים לקויי-למידה אינם מממשים את הפוטנציאל (היכולת) האמיתי שלהם באבחון פסיכולוגי; תיפקוד של לקויי-למידה במבחנים פסיכולוגיים בדרך-כלל מראה אינטליגנציה נמוכה מן היכולת האמיתית שלהם;
אבחון פסיכודידקטי, כמו אבחון פסיכולוגי, תמיד נעשה בידי פסיכולוגים חינוכיים ובדרך-כלל לא בידי מאבחנים מומחים ללקויי-למידה;
במערכת החינוך שלנו הונצח אבחון פסיכודידקטי כחותמת-גומי לאישור התאמות ללקויי-למידה. זוהי דרך פסולה, פוגעת, מסכנת, מונעת דרכים וסוגרת אפשרויות, מעוותת ומזיקה.
המאבחן המומחה ללקויי-למידה, בניגוד לפסיכולוג ובניגוד לרוב המאבחנים הדידקטיים, מעריך את הכישורים והיכולת בתחומי התיפקוד השונים ומספק אבחנה מבדלת בין ליקויים שונים ורמת תפקוד עפ"י מבחנים שהותאמו במיוחד לאוכלוסיות חריגות, והם בנויים ומיועדים לנבדקים בעלי קשיים שונים: נבדקים שיכולת הכתיבה והסימון שלהם לקוייה, נבדקים שיכולת ההתארגנות שלהם במגבלות זמן לקוייה, נבדקים שדיבורם משובש, נבדקים לקויי-שפה ודיבור, ואף נבדקים שאינם מדברים.
באבחון לקויי-למידה ניתן להבחין ולראות יכולת של נבדקים בעלי קשיים שונים: נבדק שאינו מדבר, נבדק שאינו מתבטא כהלכה, נבדק שמתקשה בחישובים מתימטיים, נבדק שאינו יכול לקרוא או לכתוב. התיפקוד מוערך, מבלי שמצבו המיוחד של הנבדק יפגע בנתונים האישיים שלו.
ליקויי-למידה נובעים מתקלות בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית, וכאשר הם קיימים, הם מהווים מרכיב מרכזי במערכת התיפקוד. כאשר מאבחן אינו מתייחס למערכת התיפקוד כפי שהיא, מתעלם מליקויי הלמידה או אינו יודע עליהם, האבחנה אינה מהימנה, והמסקנות כמו הטיפול יכולים לגרום נזק, להוביל לשנים של דשדוש במקום, ולא להתייחס לקשיים היומיומיים, במקום התקדמות והתמודדות עם הקשיים האמיתיים.
מאבחן מומחה ללקויי-למידה הוא בעל הכשרה בינתחומית ובקיא באבחנה מבדלת.
מאבחן דידקטי הוא בדרך כלל מורה, (אם-כי, לצערי, לא בכל מקום בו מכשירים מאבחנים דידקטיים מחייבים בתעודת הוראה כתנאי-קבלה) שהוכשר לאבחן באמצעות אבחון ההישגים בקריאה, חשבון, אנגלית וכיו"ב. אבחונים דידקטיים מבוצעים רק אחרי תהליך הלימוד, לרוב בכיתה ב'. אמנם, מערכת החינוך התגאתה בזמנה באבחון לגיל הגן שפרסומו נעשה ברעש רב ובהשמצת כל הגורמים המאבחנים והמומחים בארץ, אבל הסתבר, עם הזמן, שהנורמות בעייתיות והנושא הושתק . (עד לרעש הבא, בעידוד בעלי-העניין, יוצרי המבחן).
אבחון דידקטי הוא חלק מאבחון לקויי-למידה, והוא יציר מערכת החינוך וארגון "ניצן" במחוזותנו: זהו אבחון שאמור לספק נתונים לבניית תכנית מתאימה, אבל הסיכון הוא בהיותו חלקי, ובהיותו נערך בידי מאבחנת שהכשרתה לעתים מוגבלת לעריכת האבחון ולא לקביעת אבחנה ואבחנה מבדלת. מסיבה זו, צורף האבחון הפסיכולוגי בזמנו, במרכזי "ניצן". זה, כשלעצמו, בעייתי, משום שאבחון פסיכולוגי לעיתים קרובות אינו מספק ממצאים מהימנים על התיפקוד האינטלקטואלי – מנת המשכל ((IQ, וילדים רבים במערכת החינוך מאובחנים כבעלי אינטליגנציה נמוכה מן היכולת האמיתית שלהם.
כאשר נערך אבחון לקויי-למידה בידי מאבחן מומחה – מתבצעת אבחנה מבדלת בין ליקויי-למידה לבין עצמם, בין ליקויי למידה לבין בעיות שמקורן שונה. במערכת החינוך ממשיכים לדרוש אבחון פסיכודידקטי, ולדעתי - ההורים צריכים לדעת כיצד להימנע מאבחנה שאינה מתבססת על איתור ליקויים ייחודיים ומפגיעה בזכויות הפרט של ילדם. הדרך המומלצת היא לבצע אבחון לקויי-למידה ולהתבסס על ההמלצות. אם ההמלצות כוללות אבחון פסיכולוגי – חשוב לפנות לפסיכולוג ולהציג בפניו את דוח אבחון לקוי-למידה. אבחון לקויי-למידה מספק מידע חיוני מפורט וקריטי לגבי התיפקוד האקדמי והיומיומי שאינו קשור בבית הספר.
בברכה, ד"ר נויה ספקטור מנהלת הפורום
|
|