מיומנם של שומר שמיטה והמשתמט
הירהר בליבו שומר השמיטה כמה גדולה היא המצווה המופלאה והטבעית של מנוחה לאדמה העמלה. אמר המשתמט מהשמיטה, עת התיישב בבית הקפה: ממה בדיוק נחים? השמיטה היא מצווה ישנה ולא מתאימה לעידן המודרני. צביקה נבו מביט באדמתו, בטרם תיכנס לתקופתה האסורה
ימים ושעות בטרם תיכנס לתוקפה שנת השמיטה, יצא שומר השמיטה אל גנו, הסתובב בשבילים ובערוגות והתעצב אל ליבו. עצי הבוסתן החלו רומזים על מועד הקטיף המתקרב. הרימונים החלו להתאדם, התאנים התפיחו ועצי הזית הניבו פירותיהם. החל שומר השמיטה לקטוף פירות בוסר לפני בוא השמיטה, אולי יצלח מזלו ויהיו בשלים. הירהר בליבו כמה גדולה היא המצווה המופלאה והטבעית של מנוחה לאדמה העמלה. שהרי גם בני האדם עובדים בכל ימות החול וביום השביעי נחים מכל עמל. גם לאדמה יש זכות לנוח בשנה השביעית. וכשם שנתברכנו בשפע וביבול רב במשך כל שש השנים האחרונות, כך נזכה לקבל עוד שש שנים טובות ודשנות בעזרת ה' הטוב והמטיב.
אמר המשתמט מהשמיטה, עת התיישב בבית הקפה: בכל כמה שנים משתגעת הארץ עם השמיטה הזאת כאילו היהודים עובדים באדמה יומם ולילה. מה כל חוסר העבודה הזאת? ממה בדיוק נחים? השמיטה היא מצווה ישנה ולא מתאימה לעידן המודרני. החקלאי צריך לעבוד ולהתפרנס והאדם הפשוט צריך לאכול. למה לשנות סדרי עולם? וכמובן שממציאים פטנטים ומוכרים את השדות לערבים. מה חושבים? שהערבי ישב בשדה החדש שלו יפרוס שמיכה ויתפלל אל אלוהיו כל היום? כמובן שהוא יחרוש ויזרע ויעבד את האדמה! ומה כל הפטנטים של מצע מנותק מהאדמה? ממה רוצים להתנתק כל הזמן? די, על אלוהים אי אפשר לעבוד. ואם כבר שביתה אז למה לא לעשות גם קצת שמיטה מעבודת האלוהים? הרי גם אלוהים צריך לנוח קצת מכל הבקשות והתלונות שמעלים לו בוקר צהריים וערב...
שינן שומר השמיטה בלומדו הלכה יומית ברמב"ם: "אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק, ולא יחתוך היבולת מן האילנות, ולא יפרק העלין והבדים היבשים, ולא יאבק את צמרתו באבק, ולא יעשן תחתיו כדי שימות התולעת.. ולא יפסג את האילנות וכן שאר כל עבודת האילן." הסיט מבטו אל החלון וצפה בעצי הגן. לרגע הביע חשש פן יינזקו העצים מחרקים ומזחלים והוא יעמוד חסר אונים ולא יוכל לחוש לעזרתם. הרבה עבודה יש לו לשומר השמיטה בגנו. אך בשנה הבאה יוכל רק להביט בהם ולא לעשות דבר. המשיך להתעמק בדפי הגמרא והיה מעיין בפוסקים אחרונים כדי שחלילה לא יעבור על אחד מאיסורי השמיטה הרבים. לפתע חש מאוהב באדמתו, כאילו היא היתה אהובתו והוא מביט בה רגע לפני עונתה הצפויה. צופה ביופייה הפורה בטרם תיכנס לתקופתה האסורה.
הירהר המשתמט בהליכתו היומית במכון הכושר: איך אפשר לתת מנוחה לאדמה. זו עבודה בעיניים. אדמה לא יכולה לנוח כי אדמה זה בסך הכל גושי עפר. אדמה לא חיה ולא הולכת לישון כי היא דומם מוחלט. מי שחי באדמה אלה שורשים, זרעים נובטים וכל מיני חרקים למיניהם המעשירים את האדמה. וגם אם לא נעבוד את האדמה, הרי שאותם יצורים ימשיכו לעבוד שם גם בלעדינו. ולא צריך להיות ברוגז עם האדמה. אפשר לעשות רוטציה. יחלק החקלאי את שדותיו לשבעה חלקים. בכל שנה שביעית יבחר שדה שאותו לא יעבד בשנת שמיטה ובשנה השביעית הבאה לא יטפל בחלקה השניה. וכך יעשה סבב של 49 שנה בין כל שבע החלקות ובא שלום על ישראל!
"מה ליהודים ולאדמה?"
התכונן שומר השמיטה לשנה השביעית: החל בודק את החנויות לממכר פירות וירקות. מי מאלה מקפידות על יבול שלא משנת שמיטה. הלך למשתלה המקומית וקנה שתילי פרחים רב-עונתיים כדי שלא יגיע לידי מחשבה פסולה כשיראה עציצים מוריקים. תכנן להמעיט את כמות המים בשעון ההשקיה כדי לסור מעט מדרכה של שנה מתוקנת. את מכונת גיזום הדשא הסתיר בפינת המחסן מאחר ולא יזדקק לה בשנה הקרובה. בשעות הספורות והאחרונות של השנה המסתיימת יגזום שיחים וענפים כדי להמעיט בכוחם.
התעצבן המשתמט והחל מתכעס בעת קניית פירות וירקות: זו המצאה של עסקנים השמיטה הזו. שולחים את החקלאים הביתה ומייבאים סחורה יקרה. ומי משלם ביוקר? אני וכל העניים! הקירבה היחידה בין יהודים לאדמה מתרחשת בחג הסוכות, כשמצמידים מיקרוסקופ למשקפיים ובודקים את האתרוג המסכן אם יש בו פגמים. במקום לעזוב את האדמה צריך לחזור אליה שנה אחת בשבע שנים ולעשות שנת שמיטה אמיתית. לשמוט את כל השטויות ולעסוק באדמה בלבד. זו תהיה שנת שמיטה אמיתית. אבל מה ליהודים ולאדמה, האדים המשתמט. הכניס את ידו לכיס, הוציא מטפחת וניגב את קצפו.
וכך חיים להם שומר השמיטה והמשתמט זה לצד זה. אני מכיר אותם כל כך טוב כי שניהם חברים טובים שלי. הם נמצאים בתוכי ומתווכחים ללא הרף. ואני, בסך הכל רציתי לצאת החוצה ולזרוע זרעי תבלין וירקות, להכין את האדמה לקראת העונה הקרירה המתקרבת, לאסוף את עלי השלכת ולהריח את ריח האדמה הבשלה. כל כך רוצה אבל פשוט, לא יכול.
כתבות נוספות בסדרה:
לפנייה לכתב/ת 
